 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים אתך שההגיון בפסקה שהבאת לא ברור. אנסה לנסח בצורה מלאה יותר. ביטול גיוס החובה הוא רפורמה ומהלך חקיקה מן הסוג שתוצאותיו מתפרשות על זמן רב ותחומים רבים. ההשלכות של המהלך מרובות ומן הסתם חלקן חיוביות וחלקן שליליות. התוצאות האלו גם מתערבבות עם תוצאות של סיבות אחרות. הפיזור הרחב של משך הפעולה והתוצאות מטשטש וממסך את הקשר בין הסיבה לתוצאות. הבעיה היא שחקיקה מן הסוג הזה מעודדת חוסר אחריות. בזמן הפעולה (החקיקה) אתה מקבל דיוידנד מיידי בצורת תדמית של פוליטיקאי רציני העוסק בתחומים בעלי חשיבות לאומית. בזמן התוצאות, אפילו במקרה שזוכרים את היוזמים, תמיד אפשר להתווכח על התוצאות ולהאשים את היריבים שהפריעו. הבעיה בסוג זה של הצעות היא הסתירה שבין הרצון שמי שיעסוק בחוק כזה יהיה סופר-אחראי לבין חוסר האחריות שהסוג הזה מעודד. אני רוצה עוד להעיר, כי הבעיה כאן אינה הענייניות והסבירות. אני חושב שברור לכולם שזו הצעה חשובה ואולי חיונית. הבעיה היא שהעיסוק בחקיקה הזו דורש מידה רבה של עתידנות וזה תמיד בעייתי. את עניין העונש מצדי אפשר להחיל על ההתחלה. עוד בעיה קשה של החברה הישראלית היא אובדן המודעות והכרת הערך העצמי. יש מין תחושה שכל ישראלי חושב שהוא יכול וצריך לעשות כל דבר. כדי לקצר אומר שהכוונה לכך שכל ח''כ שנבחר אתמול סבור שהוא כבר יכול וחייב להיות שר. במקרה שמי שיציעו את ביטול הגיוס יהיו ח''כים מהשורה האחורית שאין להם שום קרדיטים או ניסיון רלאבנטיים, מצידי אפשר להעניש אותם כבר מעכשיו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן בעיה, אבל זו בעיה די אינהרנטית של דמוקרטיה ייצוגית, לא? אפילו לא ברור שאיזושהי צורת שלטון אחרת תגיע לקבלת החלטות טובה יותר בשאלות מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא וכן. לגבי המשפט השני, אני מסכים. כפי שאמרתי, בהחלטות קרדינליות מן הסוג הזה, יש מרכיב גדול של עתידנות וזה אכן גם עניין של תעוזה ומזל. לגבי המשפט הראשון, אני חולק עליך. עושה רושם שהדמוקרטיה מטיבה לתפקד דוקא בחברות "מסורתיות" כמו בריטניה, יפן, ... אני חושב שזו נקודה מרכזית וטוב שאפשרת לי לחזור ולהדגיש אותה. הנקודה שבה המצב הופך לחולני היא כאשר אנשים כמו אורן חזן ("בשבילי ואני חושב שגם בשבילו זה רגע היסטורי." ~ על תמונת הסלפי עם נשיא ארצות הברית טראמפ בטקס קבלת הפנים בישראל) חושבים שהם צריכים להיות חברי כנסת, ואנשים כמו גב' רגב חושבים ש"לא קראתי את צ'כוב" (שזה תרגום לישראלית-ימנית של המשפט "אלתרמן וברנר לא מחכים לי ליד המיטה") זה המלצה לשר תרבות. היו בעבר, כל מיני ביטויים ישראליים שתארו את המצב הלא בריא הזה. אף אחד מהם לא ממצה וקולע. הכי קרוב זה אולי "כל ממזר מלך". אבל הכי היטיב לתאר ישעיהו בפרק ג' "וְנָתַתִּי נְעָרִים, שָׂרֵיהֶם; וְתַעֲלוּלִים, יִמְשְׁלוּ-בָם". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |