|
זה לא הנחת הבינריות, זאת הנחת הרצף. מצד אחד אנחנו יודעים (שעם אפס ילדים הפנסיה שלך תהיה שווה הרבה פחות ממה שהיא שווה עם כמות הילדים הנוכחית, ועם ילד אחד היא תהיה שווה קצת יותר, ועם שלושה ילדים היא תהיה שווה אפילו יותר, וכך הלאה אפשר להסיק ששווי הפנסיה שלך (במובנים של ערך קניה) הוא פונקציה די מובהקת (גם) של מספר הילדים בחברה. כמובן שזאת לא פונקציה לינארית (יש עוד פונקציות בעולם מלבד לינאריות ובינאריות), למעשה, נהוג לטעון שמעל מספר מסוים היא מתחילה לרדת, וכמובן שהיא תלויה במדדים נוספים (ובגלל שהשווי של הפנסיה מושפע מהתוצר, והתוצר מושפע ממספר הילדים ומספר הילדים מושפע מהתוצר, מדובר לפעמים בהיפוך של סיבה ומסובב), אבל התלות שלה במספר הילדים היא למיטב ידיעתי מובהקת למדי והוכחה אמפירית (כמה שאפשר להוכיח אמפירית דברים כאלה).
באופן היסטורי משפחות מרובות ילדים זאת תופעה שנגרמה כתוצאה מצורך בידיים עובדות לא מיומנות וממערכת בריאות לא מוצלחת, במדינות מפותחת מספר הילדים לאשה יורד, וככל שמדינות העלום השלישי מתפתחות, גם בהן זה קורה באופן די יציב. הנקודה בדיון הזה, למיטב הבנתי, היא בשתי המדינות המפותחות שלכאורה חורגות באופן קיצוני מהקו הזה (יפן וישראל, אני לא משוכנע שזה נכון לגבי יפן, עם 1.41 ילדים לאשה מדובר במספרים די דומים להרבה מדינות מפותחות אחרות).
|
|