|
היי ניצה, ראשית, לא אמרתי שהכל מושלם. נקודת המוצא היתה שאל לנו להתערב בצורת השילטון של הפלסטינים. שנית, לגבי "זכות" השליטה - אני לא מאמין בזכות כזו. שליטתינו המדינית הנה עובדה קיימת ולא "זכות", כפי ש"זכותם" של המיצרים לשלוט בארצם לא מוטלת בספק. אם אמצא היום את העם שישב במיצריים לפני ZYX שנים - האם "זכותו" גדולה מזכותם? האם המיצרים "צריכים" לעזוב את ארצם לטובת אלו עם "זכות" האבות המוקדמת? לא נראה לי.
עמדתי לא תמימה, נהפוך הוא. אני פשוט לא מעוניין להכניס למשוואות פרמטרים (היסטוריים ותיאולוגיים) אשר לא יתרמו למציאת ויישום פיתרון, ולהפך - רק יקבעו את העמדות ולא יאפשרו גמישות.
אין לי בעייה "לוותר", ואפילו "וויתורים כואבים" (הייתי חייב לצטט...). אך עמדה זו נובעת מראייה מפוכחת וקרה, ולא מראיה חד צדדית של הפלסטינים ה"מיסכנים" או שלנו ה"כובשים". אין רע וטוב מוחלטים, הניסיון לנצח בויכוח הזה לא יוביל לשום מקום.
|
|