|
||||
|
||||
אני חושב שהמהלך הלוגי של הטיעון שלך הוא כך: אתה מצייר תמונה הכי כללית שאפשר של הפשיזם. הקנבס של הוא כל כך רחב שכמעט כל אחד יכול להשתקף בו ואף אחד לא נראה בו ממש. אתה מתאר תופעה שאלמנטים מסויימים ממנה אתה יכול ליחס לכל אחד (האם אי אפשר להגיד על מצביעי מר"ץ "מתוקף דעותיך הפוליטיות, נמנה עם הטובים שבאותם אזרחים"?). הרי צריך להיות ברור שאין אף משטר פשיסטי אמיתי העונה על כל הסעיפים שאקו מנה! אני מעדיף את התאור היחיד שנתנה חנה ארנדט לנאציזם רעיוני: הסירוב לקבל את האחריות המוסרית לתוצאות מעשיך והצדקת כל דבר על ידי זכויות היסטוריות ועוולות קודמות שמישהו עשה לך. נראה שהפאשיזם הוא מעין ים רעיוני שרבים מאוד שואבים הרבה או מעט ממימיו. |
|
||||
|
||||
אולי לא כל משטר עונה על כל האלמנטים המוגדרים אבל השקפת עולם של אנשים לא ליברלים בהחלט כן (לפחות ברובם). האלמנטים הם פירוט של תפיסת עולם הרואה במדינה, במסורת ובמנהיג הסמכותי את חזות הכל ושוללת את האינדיבידואל כאדם, זכויות האדם וערכי שוויון. |
|
||||
|
||||
חשבתי שנית ובעצם שכנעת אותי. הבעיה אצלי היתה שכשאומרים פאשיזם חשבתי מיד על פראנקו, מוסוליני והיטלר. במציאות הפאשיזם התבטא גם במשטרים הפוליטיים של פולין, רומניה ויוון לפני מלה''ע וגם כנראה במשטרים היום של פולין והונגריה. לימין בישראל יש הרבה מאד מן המשותף עם המשטרים הללו. היסטורית אפשר לדבר על פאשיזם רך שמתקיים בתוך משטר דמוקרטי פחות או יותר. מה שחסר בתאור הזה, הוא כאמור הדבקות ההיסטרית כמעט של רבים מאנשי הימין הישראלי במה שעשו להם הערבים, האנטישמים והסמולנים כדי להצדיק מעשי עוולה מצידם. אני רואה בחוסר הנכונות לקבל עול של חוקי מוסר ואפילו חוקי משחק של חברה תרבותית מתקדמת כמשהו גרוע מפאשיזם. יש כאן אלמנט של רשע צרוף. |
|
||||
|
||||
תתקשה למצוא מדינה (או גוף כלשהו, ארגון טרור או מה שלא יהיה) שמבצעת מה שנתפש כמעשי עוול ולא מוצאת להם צידוק מהסוג הזה. לפי הקריטריונים האלה לא תמצא מי שנקי מפשיזם. אם המאפיינים האלה לא יחודיים לפאשיזם אז אתה צריך לחפש משהו אחר כדי לאפיין אותו. |
|
||||
|
||||
אני חושב שקראת אותי לגמרי לא נכון. אני מדבר על תופעה שהיא גרועה מפאשיזם ולא בהכרח קשורה אליו. ראשית, המחשבה צריכה לנטוש את הטרוריסטים ושאר בני עוולה ולהתרכז במדינות וחברות מהוגנות למדי. גם חברות כאלו, כמעט תמיד נאלצות לעשות דברים מחרידים למדי. מלחמות ומאבקים מזויינים הם כמעט תמיד מאורעות איומים. השאלה היא האם אתה מקבל אחריות מטסרית על מעשיך. אם אתה מבין שמה שעשית, גם אם נעשה בלית ברירה, הוא איום ונורא, מניה וביה אתה מקבל על עצמך את החובה לנסות להמנע מכך ככל האפשר. רק על אנשים כאלו אפשר להניח שהם ימנעו מעשיית רע ככל יכולתם. לעומתם, כאשר אתה מקשיב לאלו המסורים כל כולם לתיאור העוולות, הרדיפות והקיפוחים שעשו לנו ה''הם'', אתה מגלה די הרבה שמדובר באנשים שהרוע הוא טבעם ואורח חייהם, וכל השאר הוא רק תרוצים. |
|
||||
|
||||
הסתכל על אינספור תנועות חברתיות ברחבי העולם ותראה שם אנשים שמסורים לתיאור העוולות שנעשו להם או לקבוצתם או לקבוצה אחרת שאותה הם מתיימרים לייצג. יש בעולם הרבה אנשים שמונעים על ידי תחושות עליונות מוסרית ורגשות קיפוח מתמידים, ואין כל כך הרבה אנשים שהרוע הוא טבעם ואורח חייהם. |
|
||||
|
||||
זו דוגמה טובה. יש לא מעט ארגונים כאלו שפועלים מבלי לעשות רע בעצמם ועכשיו. כעת לגבי ארגונים העושים בעצמם רע שמוצדק בעיניהם ע"י עוולות שנעשו בעבר, מה נאמר לגביהם? אנו כנראה מסכימים שגם אנשים טובים עושים לעתים דברים רעים. אני תוהה לגבי בני אדם הרואים לעצמם חובה להסביר ולהצדיק כל מעשה עוולה במקום לחשוב על איך אפשר להמנע ממנו. הדגש שלי אינו על זכרון עוולות העבר אלא על עניין העין תחת עין. מה תאמר על ה"אהבה" החדשה של הישראלים הנתעבים הללו לעניין התגובה הבלתי מידתית? עשו לך רע קטן, מאוד חשוב לאנשים הללו שהתגובה תהיה רע הרבה יותר גדול. האם אני טועה בכך שאני מתיחס לאנשים אלו ככאלו המרבים רע בעולם? |
|
||||
|
||||
ודאי שאדם ששואף שהתגובה לרע קטן תהיה רע גדול מרבה רע בעולם. אמנם יש להניח שבעיני עצמו הוא בדרך כלל לא מעונין להרבות רע אלא הוא סבור שהוא פועל לפי אסטרטגיה שמטרתה היא להרתיע את השני ובכך לצמצם את הצורך באלימות בהמשך, אבל אין בכך כדי לזכות אותו. אבל זה רק אחד מסוגים רבים אפשריים של ''להרבות רע בעולם'' וגם לא מאד חדש - מאז ומתמיד היו כאן (ובמקומות אחרים) מי שדגלו בתגובות לא מידתיות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |