בתשובה להאייל האלמוני, 29/06/18 0:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שעניין היש או אין ברירה הוא מטעה פה. עד כמה יש לנו ברירה על הדעות וההרגשות שלנו, זה נראה לי שדה מוקשים פילוסופי. וממילא גם אם אין לנו ברירה אלא לחשוב או להרגיש משהו, יש לנו ברירה לא לומר את זה, ונראה לי שכולם הסכימו בפתיל שמה שאדם שומר בליבו לא משחק במערכת היחסים בינו לבין מסעדה. לכן, אולי עדיף לדבר על אחריות לדעות שלנו שאנחנו מבטאים, ונראה לי שאפשר לדרוש מאדם להיות אחראי לדעות שהוא מבטא. ואם כך, האם יש הבדל, לצורך זכות הסירוב של מסעדה, בין הדעה "זה בסדר להיות הומו" לבין הדעה "זה בסדר להפריד בין מהגרים לא חוקיים לילדיהם"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש הבדל עקרוני ביניהם (ז''א, חוץ מהעובדה שאני מסכים אם אחת מהן וחולק על השנייה). אבל יש גם את הנקודה של כמה הדעות שלך הן פומביות, סתם הומו שיצא מהארון והולך למסעדה של הומופובים לא יפגע ביכולת של המלצרים לארח את שאר האורחים או בתחושות של שאר האורחים, אחרי הכל, זה לא שיש להם דרך לדעת שהוא חושב שזה בסדר להיות הומו (מלבד לשאול אותו), לכן אין לאף אינטרס לסלק אותו (וכמובן שאין לאף אחד אינטרס לשאול אותו מה הוא חושב על העניין). לעומת זאת, הומו שבחר להיות הדגל של נורמליזציה של הומוסקסואליות זה כבר סיפור אחר אבל הוא תקף באותה מידה לסטרייט שבחר להיות הדגל של נורמליזציה של הומוסקסואליות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |