|
||||
|
||||
קשר העין הוא קצת איש קש, גם מצדך. אבל כשאדם יושב בישיבה בת עשרה משתתפים, ורק אחד מהם מדבר מדי פעם, מבטו עובר וחולף ונתפס על - נו, אנשים. מה לעשות, הם יותר מעניינים מקירות לבנים. אז מה עכשיו, צריך לבהות בנקודה בקיר בצורה אובססיבית? כנ"ל כשאתה יושב בפינת הקפה ובוהה בחלל או במה שעובר בו. מאחר ואין לי שום מידע לגבי החברה הספציפית הזו, הטיעון שלך לגבי הסיכוי הטוב שהם יודעים מה הם עושים נשמע לי כמו "האנשים המנהלים חברה כלשהיא במדינה כלשהיא יודעים מה הם עושים". קשה לי מאד לעמוד ברצינות מאחורי טיעון כזה. כמות החברות שתלויות בעובדים שלהן ושהתייחסו אליהן Like shit היא גדולה ורבה מספור. |
|
||||
|
||||
כן, יש המון חברות רעות לעובדיהן, אבל הסיבה המקובלת היא כדי לסחוט מהעובדים יותר תפוקה, ולו בטווח קצר. כאן, מה המטרה? כן, אני מכיר את זה שבזמן ישיבה המבט נתפס באנשים. אני מקווה שאני מצליח לא לבהות בבן אדם אחד יותר מדי זמן רצוף (כן, חמש שניות נראה לי גבול סביר). אם זה קורה אני יכול להבין למה המובט עלול להיות מוטרד. אני מוכן שיעירו לי על זה, ואני אנסה להשתפר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |