|
אני מסכים אתך בהתלהבות. בעבר היה מאמר באייל שהיה נציג של אנשים שוחרי טוב שרצו להשתמש בלימוד ההיסטוריה כדי ל"הנחיל" ערכים טובים לפי ראות עיניהם. אני סברתי (ובדיעבד צדקתי) שאנשים פחות טובים ישתמשו באותה מתודולוגיה כדי להנחיל ערכים פחות ראויים. אני בהחלט מסכים שהנאראטיב ההיסטורי ובצידו הרציונל ההיסטוריוני של חתירה אל האמת העובדתית באמצעות מסמכים ועדויות צולבות, צריכים להיות כוכבי המחזה החינוכי. היות והמורה להיסטוריה הוא ממש לא האיידול של תלמידי התיכון היום, אין גם שום בעיה שהוא יביא את הפרשנות שלו. אין שום סכנה שזה ישפיע על מישהו. בכל מקרה צריך להיות ברור שהפרשנויות הן החלק הפחות "מדעי" של שיעור ההיסטוריה. כאשר כתבתי על שינון התיחסתי לצורך לשנן תאריכים ואת שמות ששת נשותיו של הנרי ה-8 או לדעת מי זו סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט. מתי נדע שאין כבר צורך לשרוק בחושך ומישהו הדליק את האור? כאשר שר החינוך ידבר על כך שתלמידי ישראל צריכים לשמוע גם על דתות המזרח הרחוק, משורריה של פולין ועל הח'אליפים הערבים החשובים.
|
|