בתשובה לשוקי שמאל, 11/06/18 11:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> דוקא היסטוריה הוא תחום שבו השינון מזיק יותר משהוא מועיל ספציפית היסטוריה הוא עבורי מקצוע שדורש בגרות מחשבתית. מבחינתי בכיתות הנמוכות מספיק ללמד רק על עצם התרחשותם של אירועים היסטוריים מרכזיים (שינון), ולהשאיר את הבנת התהליכים ההיסטוריים - הסיבות, הגורמים, זרמי העומק, לחטיבה העליונה בלבד. אפשר לתבל את השינון בסיפורים מעניינים בנוסח מיכאל הרסגור ז"ל, אבל לדעתי העומק הנדרש בהבנת היסטוריה גדול מדי למתבגרים בחט"ב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך בהתלהבות. בעבר היה מאמר באייל שהיה נציג של אנשים שוחרי טוב שרצו להשתמש בלימוד ההיסטוריה כדי ל"הנחיל" ערכים טובים לפי ראות עיניהם. אני סברתי (ובדיעבד צדקתי) שאנשים פחות טובים ישתמשו באותה מתודולוגיה כדי להנחיל ערכים פחות ראויים. אני בהחלט מסכים שהנאראטיב ההיסטורי ובצידו הרציונל ההיסטוריוני של חתירה אל האמת העובדתית באמצעות מסמכים ועדויות צולבות, צריכים להיות כוכבי המחזה החינוכי. היות והמורה להיסטוריה הוא ממש לא האיידול של תלמידי התיכון היום, אין גם שום בעיה שהוא יביא את הפרשנות שלו. אין שום סכנה שזה ישפיע על מישהו. בכל מקרה צריך להיות ברור שהפרשנויות הן החלק הפחות "מדעי" של שיעור ההיסטוריה. כאשר כתבתי על שינון התיחסתי לצורך לשנן תאריכים ואת שמות ששת נשותיו של הנרי ה-8 או לדעת מי זו סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט. מתי נדע שאין כבר צורך לשרוק בחושך ומישהו הדליק את האור? כאשר שר החינוך ידבר על כך שתלמידי ישראל צריכים לשמוע גם על דתות המזרח הרחוק, משורריה של פולין ועל הח'אליפים הערבים החשובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. אני חושב שאת ההעדפה של לימוד הנאראטיב ע"פ הניתוחים והפרשנויות הייתי מחיל על כל שנות התיכון. את הפרשנויות אפשר להשאיר ללימוד האקדמי. במציאות, הפרשנויות נחוצות לפעמים להבנת העובדות וללא פרשנות בכלל העסק עשוי להיות עבש. מן הסתם פרשנויות תמיד יהיו. מה שחשוב הוא להדגיש שההיסטוריה כשמה כן היא: לבה הוא הנאראטיב. הפרשנויות הן המשניות של התורה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |