בתשובה לשוקי שמאל, 26/05/18 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רואה שם כישלון או הצלחה כי אין לי מספיק מידע. הויכוח שלי עם רוב הישראלים נעוץ בעיקר בכך שאני חושב שחיוני עבורנו כאזרחים שנקבל את המידע הזה (וזה חיוני גם למקבלי ההחלטות שלפי הרגשתי מעדיפים לשחק אותהכאיול היו שלושתץ הקופים מאשר להתמודד עם השאלה כמה אזרייתים פועלים בצבא במוסרי ביותר בעולם) ולכן הייתי רוצה לראות שהנושא נחקר ע''י גוף לא צה''לי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי לקרוא וקיויתי שאוכל סופסוף להסכים. אני בהחלט חושב שדמוקרטיה מחייבת שקיפות וזרימת מידע מירבית. קראתי עד הסוף ושוב איני מסכים. אני שוב חושב שזה מתחבר לתפיסת עולם בסיסית בנוגע למוסד הקרוי צבא. כחייל השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה והשקפת עולמי התעצבה למראה חיילים ישראלים הבוזזים טבעות ושעונים של פגרים ערביים וחיילי ח'ברה קדישא הלובשים בגאון חסיני אש שפשטו מגוויות של חיילי שריון ישראלים. בשדה הקרב המוזות לא שרות. זה לא מקום שמדיף ריחות שושנים. בשנים הרבות שעברו אני מרבה לשמוע בחצי אוזן סיפורי ''גבורה'' המספרים כיצד חיילים מנצלים את ארועי החיכוך כדי לנקום בערבים סתם ולאו דוקא לוחמים. אני נוטה לחשוב כי בד''כ מדובר בספורי רהב. אבל בהתיחס למגיפת השנאה והטירוף המזה''תי נראה לי שאין עשן בלי אש. אני בדעה כי יש לנו הערכה שונה בנוגע למה שיתגלה בחקירות כאלו. אני שותף ליחסך כלפי מטבע הלשון ''הצבא המוסרי ביותר'' אך חושש שלא הפנמת את המשמעות. חוששני שאתה לא מוכן למה שיתגלה שם. לצערי, גם אם הערכתי הפסימית לגבי המתרחש בשטחי החיכוך נכונה, אין לי צבא אחר להציב שם. אני גם לא חושב שהתוצאות של חקירות פנים או חוץ יהיו שונות מאד וגם לא מייחס יותר מדי ערך לחקירות האלו. בסופו של דבר החקירות המשמעותיות צריכות להתבצע בתרבות (ספרות, תיאטרון, קולנוע) ולא במערכת המשפט (לא הצבאית ולא האזרחית). שם נזקה מרובה הרבה מתועלתה. זכור איך סייעה המשפטיזציה המופרזת של אהרון ברק לממשלת נתניהו לבטל את החוקה ואיתה את זכויות האזרח (ההתגברות). אני רוצה להבהיר שאני לא מתנגד נניח למשפט אלאור אזרייה, אני פשוט לא מצפה להרבה מעבר למה שקרה שם בפועל. ככל שהזמן יעבור, גם פסיקות כאלו ילכו ויתמעטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר המצב כל-כך גרוע שמוטב לנו לעצום עיניים כי "אין לנו צבא אחר"? זה דטרמיניזם שקשה לי להשלים איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב אכן לא טוב, אבל לא בגלל האזרייתים. הם תמיד היו שם, הם שם והם תמיד יהיו שם. מה שהשתנה הוא רוח המפקד. רוח המפקד זה הערכים וההנחיות הלא ספציפיות שמגיעים מלמטה, מן העם הישראלי ומלמעלה מן ההנהגה האזרחית. פראקטית, אני מעריך שאם תנסה להדק את המשמעת ה"משפטית" בצה"ל, אתה תתקל בחומת שקרנות והכחשה כמעט מונוליטית ("אנו שונאים מלשינים" בלשון הזהב של נושאי כליו של המסית הקטן והמושחת). סופך שתגלה שאתה משול למי שמנסה להחיל כללי נימוס במגרשי הכדורגל. מה שצריך להמשיך ולעשות הוא לעמוד על ערכינו ולהלחם עליהם בזירה האזרחית ולא לפצוח במסע של עקירת האזרייתים. האזרייה המקורי ישב בכלא תשעה חודשים. מה היה ראוי להיות גזר דינה של השרה מירי רגב שלאחר שחרורו, אמרה בשיחת טלפון עם צ'רלי אזריה: "אני שמחה בשבילכם ומתרגשת בשבילכם, ומאחלת לאלאור להתחיל חיים שקטים, אחרי הסאגה שהוא עבר. אחרי השלב שהוא יגיע ויתארגן נתחיל לטפל בעניין של הרישום הפלילי, שנצטרך למחוק בעזרת השם"? המלחמה היא עם רגב, בנט וליברמן. לא עם אזרייה. אם נטעה בעניין זה, את האזרייה הבא נמצא בבית הנשיא ביום העצמאות ולא בכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזה אני מסכים איתך, אלא שכדי לגייס את הרוב(???) הדומם "לעמוד על ערכיו" צריך להכיר את העובדות. דווקא בגלל התמיכה הציבורית הנרחבת בגיבור מלוד חיוני שנדע עד כמה היא מתבטאת במעשיהם של החיילים בשטח (גם לרמטכ"ל המידע הזה אמור להיות חשוב, אבל אני משער שכמוך גם הוא מעדיף לא לדעת כך שמן הסתם הדיווחים של המפקדים בשטח מתקבלים בלי בדיקה1. ___________ 1- סיפור מנסיוני הקרבי העשיר: העברתי פעם חודש מילואים במה שנקרא "אבטחת מתקנים". המתקן שאיבטחנו, אני ושאר הלוחמים המפוארים (5 כדורי עוזי בטירונות!), היה דווקא מתקן בעל חשיבות גבוהה, או ליתר דיוק מתקן שפגיעה בו היתה עלולה לגרום נזק גדול מאד. בהעדר מידע נוסף, הינחתי שטיב השמירה שהופגן בקבוצה שלי לא רחוק ממה שקורה בממוצע לאורך השנה, וזאת לא הייתה מסקנה שהניחה לי לישון טוב בלילה. הפגם העיקרי שמצאתי בשיטת העבודה שם היה שלאנשי הקבע שהיו אחראים עלינו - קצינים ורס"ר - היה אינטרס ברור שכאשר התבצעה ביקורת מטעם איזה גוף אחר הכל ידפוק כמו שצריך - אחרת הם ייתבעו להגביר את הפיקוח וזה יחייב אותם לבלות יותר שעות ליליות בבסיס, ולכן הם הודיעו לנו עליה מבעוד מועד ואכן זה היה הלילה היחיד בו אף חייל לא ישן על משמרתו. חשבתי אז שמן הסתם הרמטכ"ל יודע יותר על איכות השמירה בצבא סוריה מאשר עד מה שקורה בצה"ל... בדומה, אני לא לגמרי בטוח שאייזנקוט יודע טוב ממך מה באמת קרה ליד הגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי בטוח שאייזנקוט יודע הרבה יותר טוב ממני וממך מה בדיוק התרחש שם ליד הגדר. אני יכול להגיד לך על דרך ההשערה שאנשי צבא אומרים את האמת אבל רק לאחר שהם ממצים את כל האפשרויות האחרות. יתרונו הגדול של אייזנקוט הוא שהוא אמור לדעת זאת בודאות מידע אישי. זה לא יפה שאתה כותב שאני לא רוצה לדעת. אני פשוט מעריך שאני יכול לנחש. אני לא צריך ועדת עו"ד שתספר לי. למען הידידות, נתמקד בכך שהרמטכ"ל "אולי לא רוצה לדעת". מן הסתם זה נכון. אחת מתכונותיו של המפקד המעולה, היא היכולת לבחור בין מה שהוא רוצה לדעת ומה לא. אם אתה רוצה לדעת מה מתרחש בצה"ל אין צורך בועדת משפטנים. המשפט של אלאור אזריה כבר היה. כל המפקדים ש"הרוב הדומם" כל כך כעס עליהם מפני שלא הסכימו לשקר במשפט למען אזריה, עמדו ועסקו בענייניהם, בזמן שהמחבל שתת דם ברחוב. בצה"ל קוראים לזה "וידוא הריגה". ואז קפץ האויל הזה אזריה וטרח גם לירות בו. בוגי יעלון הוא איש הימין. אני חושב שגם אייזנקוט. שניהם יצאו בדברים מפורשים נגד אזריה. כתבתי אז, שהם לא עושים זאת מטעמי סמולנות. מדובר כאן בענייני כבוד מקצועי. הם רוצים להיות חיילים מקצועיים ולא חברי כנופיה. אלא שהממשלה מיהרה לעדכן אותם שהזמנים והזמירות השתנו. לא הם גיבורי האומה אלא אזריה "החייל של כולנו". מאחר ואף אחד מהם לא התפטר מייד (עד שנתניהו הראה ליעלון את הדרך החוצה), אני מניח שלפחות הרמטכ"ל כבר לא יחזור על "טעותו". הרמטכ"ל, מובטחני שאינו זקוק לעורכי דין שיספרו לו, מה קורה בצבאו וחינוך העם זה לא הג'וב שלו. אייזנקוט יכול לרצות לדעת או לא לרצות. לדעת מתי המפקדים שלו משקרים לו, הוא חייב לדעת כדי להצליח בתפקידו. בימים אלו עלה שוב הסרט "ארץ זרה" של שלומי אלדר. ארץ זרה בערך בדקה ה-50, מופיע אותו קטע זוועה בו 2 נשים צדקניות מתנפלות בצווחות על ד"ר אבו אל עייש הרופא מעזה ששכל את שלוש בנותיו ואחייניתו במבצע "עופרת יצוקה". אני בטוח שהנשים הללו אינן נשים רעות. יתכן גם שבתוך עמן הן מתנהגות כיאות, אבל אליהן בדיוק כיוון הפרופ'לייבוביץ כאשר טבע את צמד המילים שלו. מה שחסר שם אינו ידע העובדות והחלטה משפטית מה קדם למה ומה גרם למה. מה שחסר שם הוא הנכונות לשאת באחריות המוסרית למעשיך. גם אם חקירה צבאית תראה שהיתה זו טעות אפשרית בנסיבות הקרב, אנו הרגנו את בנותיו של הרופא ואין לנו רשות לצווח עליו ולהשתיק את צערו. יש ערך היסטורי ומוסרי לשאלה אם ערבי אחד מת מפני שהמפקד הצה"לי חשב שזה יהיה נחמד לחסל איש חמס בכיר או מפני שכדור הצלף פגע בסלע ונתזיו הרגו מישהו אחר. הערך המוסרי האמיתי נמצא בקבלת האחריות על מעשינו ובשאלה מה עשתה ממשלת ישראל כדי להמנע מן הצורך להגן על גבולותיה באש טנקים וירי צלפים. מאחר וממשלת הימין אומרת שהמצב הנוכחי הוא המצב הטוב ביותר האפשרי, גם היא אחראית למותם של 61 המתפרעים על הגדר. ממשלה המאמינה רק בכוח הזרוע, ובאיומים וחיסולים, אינה נהנית מן הספק של כוונות טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את "חוששני שאתה לא מוכן למה שיתגלה שם" שכתבת לי בהודעה קודמת פירשתי כאילו הוא מוחל גם עליך וגם על רבים אחרים (רק בגלל ששם החיבה שלי הוא ג'לי אני יותר רכרוכי ממך?). אני הייתי שמח לוותר על שתי ההסתיגויות ששזרת במשפט "אני פשוט מעריך שאני יכול לנחש" ולקבל במקומן דיווח אמין במידת האפשר על מה שהתרחש שם בפועל, עם כמה שפחות הערכות וניחושים. אין לנו ויכוח על המסקנות העצובות ממקרה אזריה, כולל התנהגות החיילים והקצינים שם לפני הירי ודומני שכבר שפכתי על זה מספיק מלים באייל. את שאלת האחריות שלנו לעצם קיום המצב הזה צריך להפריד מהשאלה הנקודתית של העימות הנוכחי (וכל עימות אחר). זה אחד הרעיונות שטמונים בבסיס אמנת ז'נבה כי בלעדיו כל צד, שמטבע הדברים מאמין שהצדק איתו, יכול להשתמש בכל האמצעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב מצדי להתנצל על נוסח הדברים שלי. בלא כוונה, הדברים יצאו מתנשאים וגם לא כל כך רלאבנטיים לדבריך. מה שהייתי צריך לומר הוא שנראה לי שאני פסימי יותר ממך ביחס למה שיתגלה בחקירה אמיתית. בסה"כ יש ביננו הבדלי דגשים, מה שלא בהכרח מחייב שדברינו סותרים זא"ז. א. אני בדיעבד מסכים שמן הראוי היה שצה"ל יוציא דו"ח בדיקה של מפקד בכיר לשעבר שיבדוק מדוע היו כה הרבה הרוגים, בפרט לאחר דברי הרהב וההתפארות על הצבת הצלפים. מה שרציתי לומר שלי אין כל כך עניין בדו"ח כזה מארבע סיבות: ב. נראה שתוצאות הדו"ח תלויות יותר בזהות החוקרים מאשר בעובדות עצמן. ג. אני לא חושב שרוב החיילים פסיכופטים. אני כן חושב שהחיילים והמפקדים ישקרו כאיש אחד ויכחישו כל מעורבות באירועים בעייתיים. ד. אני לא חושב שחשיפת הצלף שקיבל הוראה לירות לרגליים אבל ירה לחזה, או הקצין שהורה ל"נטרל" אבל רמז לצלף שז הזמן לעשות נקמה להשם, או הפסיכופט שסתם ניצל את ההזדמנות לירות בערבים, או את החייל שזה עתה הותקף בירי או בבקבוקי מולוטוב ובחמת זעמו רסס לתוך קהל המפגינים, תועיל למשהו. כאמור זה תמיד היה. זה תמיד יהיה. זה לא יועיל דבר. ד. אני לא חושב שבדיקה וחשיפת פגמים בהוראות המתועדות שנתנו לחיילים, תועיל משהו. לכל היותר יחשפו המסרים הכפולים שמלמעלה למטה. ממשלה המסיתה ומאיימת על כל מה שזז, שממנה ביריון ומאפיונר במקום איש צבא מקצועי ומסיתה כנגד ומשתיקה את אלו המדברים על הומאניות, כיבוד החוק הבינלאומי, חשיבות חיי אדם ואפילו התנהגות חיילית ולא כנופייתית, אינה נהנית מחזקת החפות. היא אשמה, אשמה, אשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממש לא צריך להתנצל על שום דבר שאמרת בפתיל הזה (ולמיטב זיכרוני גם לא על שום דבר אחר שאי פעם אמרת לי). יש לי, כמובן, מה להשיב לך אבל כשהתחלתי לנסח את התשובה שמתי לב שחלק גדול ממנה כבר כתבתי קודם, כך שהיא מיותרת. מבחינתי מיצינו והבהרנו את חילוקי הדעות בינינו בעניין זה, ואני מציע שנחכה עד הסבב הבא בעזה לפני שנמשיך :-). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאפשר להמשיך... :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |