 |
קראתי את בשבילה ג"ע/אמיר גוטפרוינד. המחמאות שניתנו לסופר היו מוצדקות ואולי אפילו קמצניות. ספר מצויין.
מדובר במעין ישראליאנה הסוקרת 38 שנים בתולדות המדינה מנקודת המבט של שיכון בשכונת נווה שאנן בחיפה. לא לחינם הספר מסתיים ברצח רבין. ככל שהשנים חולפות מסתמן הרצח הזה כאבן דרך בתולדות המדינה. אני לא מדבר על השלכות המעשה עצמו אלא על היותו נקודת ציון בזמן, המסמנת את קיצה של תקופה שבה דרי השיכונים היוו את הרוב הדומם של החברה הישראלית. מאז רצח רבין הרוב הדומם הישראלי הוא פסיפס של שבטים שלא כדאי להצמיד להם שמות תואר מפני שברובם לא יהיו חיוביים.
הספר של גוטפרוינד הזכיר לי בצורה מוזרה את ספרה של אלזה מורנטה/אלה תולדות. כמוה, גוטפרוינד מנסה לשרטט את ההיסטוריה מן השורות האחרונות (בלי הדרמה והסימבוליקה הקתולית-מרקסיסטית של מורנטה).
מאחר וחלק גדול מאיתנו מקורו באותם דרי שיכונים, אני מניח שהספר ידבר אל רבים מאד. באשר לאחרים איני יכול לשער.
אני רק מזהיר את הקוראים הפוטנציאליים שלא יורתעו ע"י הסדרה המחורבנת בטלביזיה. בינה לבין הספר הקשר לא יותר ממקרי ("ע"פ רעיון" וכו'). גם הסרט של אבי נשר/פעם הייתי אינו אלא עיבוד (מוצלח) של חלק מן הספר. חלק משמעותי מן הסרט הוא פרי זכרונותיו של התסריטאי (אבי נשר?) ולאו דוקא גוטפרוינד (כולל משפחת הגמדים החיפנית שהזכרתי באחת מתגובותי).
לעניות דעתי, הספר הוא מגנוס אופוס (עבודה גדולה) של סופר ישראלי חשוב. דוקא העובדה שהספר לא זכה לביקורות מפליגות ובעלות פרופיל תקשורתי גבוה, מעידה כי הסופר הצליח במידה רבה להימנע מן החשיבות העצמית והנפיחות שעשויה להתלוות לכתיבה ספרותית כל כך שאפתנית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש