בתשובה לדב אנשלוביץ, 21/03/18 17:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות הפתיל שתגובתי זו יצרה, רציתי להבהיר שלא עצם ה''הודאה'' שזה אכן אנחנו, שהותרה לפרסום הפריעה לי, ואני בטוח שגם אם ההודאה הזאת הייתה יוצאת מיד אחרי המבצע, כמו במקרה הפצצת הכור בעיראק, שום דבר נורא לא היה קורה. מה שהפריע לי הוא כל מיני פרטים בגל הקשקשת שההיתר הזה גרר. הפצצת הכור בעיראק גם גררה המון פרסומים, אבל שם לא הייתה בעיה כזאת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעיראק לא היו אז המון טילים בכוונון יעיל על ישראל. סוריה יכלה בקלות לפתוח במלחמה. במקרה של עיראק עצם קיומו של הכור לא היה סוד. במקרה של סוריה קיומו היה סוד. השתיקה של ישראל אפשרה לסוריה לא להודות באופן רשמי בקיומו. מעבר לכך, 1981 אינה 2007 או 2018 מבחינת היחס למערכת הבטחון והמונופול שלה על הידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרתי מה היה המניע לכתיבת תגובתי הראשונה, ושהפתיל שהיא יצרה לא התייחס לכוונתי ההיא. אז עכשיו אתה רוצה לחזור שוב אל הפתיל הזה? אשר לדבריך, אני חוזר ואומר שלהערכתי לשאלה אם כן היינו מודים או לא היינו מודים לא הייתה שום השפעה על הסיכוי לפריצת מלחמה, ואני חושב שככל שמדובר במדינה שהקובע בה הוא שליט יחיד, אין שום יתרון להערכת גוף מודיעין מקצועי על הערכת הדיוט. משהו אחר: הנה מבהיר לנו שוקי שמאל שהעלילה שהעליל על נתנייהו נבעה מטעות, ובעצם "הפושע" הוא עמיר פרץ. למישהו בכלל אכפת? האם באמת המניע להפניית האצבע המאשימה שלכם אל נתניהו הייתה בטחון המדינה. אולי התשובה לכך היא שהמניה שלכם היא נתנייהו פוביה, ואינכם לוקים בפרץ פוביה. . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |