כשמגיע, מגיע! 698177
שוקי שמאל יום ד', 21/3/2018, 21:49
גם אני מן ה"זקנים" ומיקס הז'אנרים המודרניים (ראפ, היפ הופ ואלקטרוני) לא מדבר אליי, אבל עדיין אני יכול להבחין שמדובר בשיר טוב ובכוכבת אמיתית בעלת פוטנציאל בינלאומי.
קשה לי להאמין שהיא תזכה, אבל גם אם לא, דבר אחד בטוח: היא ראוייה לזכות ואיזה מזל שבחרו אותה.
לגבי השפה, האנגלית, אני חושב מוצדקת. קטני אמונה יגידו שהטקסטים בתחרות השירה ממילא מכוונים למכנה המשותף הנמוך ביותר ולכן הם יכלו להיות באותה מידה בעברית. הטקסט של נטע ודורון מדלי אינו ביאליק, אבל יש שם קו של פמיניזם בסגנון עדות המגדר ו-MeToo# ולכן כדאי שיהיה באנגלית (כדי לשתף מה יותר מאזינים). לעיתים מילים בשפה אקזוטית ולא מובנת יוצרים אהדה וקסם מושך לשיר (ע"ע גילה גילה קוג'ה בודי), אבל בד"כ הם גורמי ניכור. ליבו של שיר הלהיט הוא הקשר הנוצר בין המבצע לקהלו. בחירה בשפה בלתי מובנת מתפרשת לרוב כהתנשאות של הזמר על קהלו. בכלל כאשר באירוויזיון משתתפים אוסטרליה וסין, התחרות הזאת ממילא מדחיקה את הבעיות והמחלות הלאומיות וזורמת יותר עם אוירת הבינלאומיות והכפר הגלובאלי. לא יקרה כלום, אם גם ישראל תמשיך לזרום בקו הזה. מקסימום אפשר לצרף "אמן" (Amen) אחד או שניים.
כשמגיע, מגיע! 698182
רון בן-יעקב • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 22/3/2018, 11:40
בשיחה בפודקאסט "שיר אחד" (אולי אני חוזר על קישור שכבר הביאו) נורית הירש מספרת על השיר "אבניבי", וכיצד היא ואהוד מנור הינדסו אותו לאירוויזיון.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות