 |
|
 |
||
|
||||
 |
קצת קשה לי להצהיר בפני קרובי משפחתי ''זה מיועד לטיפול בי, ואתם לא תקבלו את זה''. אילו זה היה דבר נפוץ, לא היתה בעיה. רק בגלל שזה לא נפוץ, ומצד שני ביטוח סיעודי הוא כן נפוץ, הצהרה כזו נראית לי מעליבה משהו. (כן, גם לא חתמתי על הסכם ממון עם אשתי. וזה עוד עניין נפוץ (ועדיין נפיץ)). ומצד שני, הצביעה של החיסכון לצורך סיעוד על-ידי זה שאכתוב עליו ''לצורך סיעוד'' נראית לי פחות חזקה מאשר גמלה שכתוב עליה חוזית ''לסיעוד'' וניתנת רק במקרה סיעוד. במקרה השני, אני חושב שיהיה נוח לקרובי משפחתי שאינם כלכלנים לחשוב על זה כ''לא ירדן החליט שרירותית שהכסף הזה הוא לצורך סיעוד, אפילו הביטוח נותן את זה לצורך הסיעוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי השיקול של "להשאיר כמה שיותר לצאצאים" הוא מאד אוברייטד. מאחר וכבר עמדתי על דעתי ועצמאותי - הרבה בזכות החינוך שקיבלתי מהוריי - אין לי שום צורך או עניין בכספם העתידי0, והשימוש האופטימלי של כספם צריך להיות על מנת להיטיב את איכות חייהם עד תומם. שיקנו פורשה, יטוסו למלדייבים, או ישלמו לאחות סיעודית נחמדה1, ומצבי הכלכלי צריך להיות האחרונה בדאגותיהם. במידה דומה אני מרגיש כלפי צאצא(ות)י. עד שיגדלו, ישכילו ויתבססו, זכותי ואף חובתי לדאוג לכל מחסורן הכלכלי, ולסייע כמיטב יכולתי גם בעשור השלישי ואולי רביעי לחייהן, בעיקר בעת הצורך או לאור מחירי הדיור המופרכים. מעבר לזה, אני לא מרגיש שחובתי להשאיר להן כסף או חסכונות. מן הסתם, במידה שמשאביי יחייכו אלי עד הסוף, אשמח כמובן שהן יהיו אלה שירשו את הנשאר ולא מישהו אחר, אבל אני לא מרגיש כלל שזה חלק מהשיקולים הכלכליים שלי לטווח הארוך. אני בהחלט מודע לזה שבשנים האחרונות הציפייות של אנשים בוגרים לקבל הון מהוריהם לאחר פטירתם - שלא לומר לפני פטירתם - מרקיעות שחקים וחפות מכל בושה במקרים מסוימים. הנורמה הזאת פסולה בעיני מכל וכל. 0 ודאי ודאי שלא הנוכחי. 1 צר לומר שזה הרבה יותר מציאותי משני הקודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך, וזה לא כל כך עוזר לי בעניין הנידון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי זה שיקול נכון במרבית המקרים1, ואני מאחל לך מכל לבי שהמציאות לא תטפח על פניך. ____________ 1-למרבה הצער לא אצלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא כמה אתה מוכן לשלם על מנת שקרובי משפחתך לא ירגישו מקופחים (כולל האפשרות שבגלל ההרגשה הזאת התמיכה שתקבל מהם תיפגע). מאחר ולפי ההנחה שלי מדובר בקרובי משפחה מסדר ראשון אני בטוח שתצליח להסביר גם ללא-כלכלנים מביניהם את הרעיון, וזאת גם דרך טובה ללמד ילדים בני 5 איך מחשבים ריבית דריבית :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |