בתשובה לשוקי שמאל, 22/02/18 11:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הליכוד אינו מושחת יותר מש"ס של שנות התשעים ולא מישראל ביתנו של לפני כמה שנים. בכל זאת יש הבדל כי הליכוד הוא מפלגת השלטון. והבעיה שלי, אפילו יותר מהשחיתות הפלילית, היא מהתדרדרות הנורמות כשח"כ אמסלם אמר: "עד מדינה הוא אולי העבריין הכי נחות, כי הוא עבריין וכי הוא מלשין על החברים שלו" חשבתי לעצמי - הוא מבטא סולם ערכים שפגשתי כבר בעבר. ובכן- מצאתי שלשה מקומות בהם סולם הערכים הזה שולט: - ילדי גן בני 3-4. זכור לי עד כמה ההלשנה היתה צורבת. אני לא חושב שהיה דבר גרוע יותר מאשר "לספר לגננת". - עבריינים בארגוני פשע. אבל אני חושב שצריך לסייג כאן, כי אאז"נ את הסופרנוס- שם פדופילים היו ברמה נמוכה יותר אפילו ממלשנים. - אזרחים במדינות טוטליטריות שבעיניהם מערכות השלטון הן האויב. אני חושב שסולם הערכים של אמסלם מצליח להכנס לכל שלוש הקטגוריות, אבל הוכחה יש לי רק לשלישית- הציטוטים שלו על המשטרה מדגימים היטב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, לגבי הליכוד ביחס לש"ס/ישראל ביתנו, אבל הרבה לפני כן המערך איבד את השלטון, בין היתר בגלל "מושחתים נמאסתם". בניגוד למה שאנשלוביץ כתב על ב- תגובה 697875 ואולי באמת בניגוד למה שרבים מן הסמול חושבים, אני מתקשה להטיל יהבי על התהליך המשפטי נגד נתניהו ובכלל איני חושב שנתניהו הוא פקטור גדול במה שרע כל כך בישראל היום. על ההתלהבות להפלת נתניהו, איני יודע אם היא אמיתית או מניפולציה פוליטית של חוגי האופוזיציה או שקר נוסף של חוגי הקואליציה. אני מאמין שנתניהו הוא מנהיג קטן מאד שתחום המחיה שלו הוא בעולם הנאומים והתדמיות התקשורתיות. בתחום של המציאות הפוליטית והחברתית השפעתו הולכת ופוחתת כל הזמן. אפילו הפלת שלטון הימין על ידי מעבר מנדטים בודדים ממחנה הימין לאופוזיציה, לא תוכל לשנות הרבה מהווית המדינה, שכל כך הרבה מאזרחיה מתנערים מכל אחריות מוסרית לתוצאות דעותיהם, בחירותיהם ומעשיהם. ההתנערות מכל שיקול מוסרי שאינו אנוכי במובן המיידי ביותר, היא המחלה שהסימפטום שלה הוא אחיזתו של נתניהו בשלטון. אני רוצה כאן, לעשות את המעשה המטופש של ניבוי העתיד. לדעתי, רוב האנשים אינם מבחינים שכשלונו של נתניהו, בשבוע האחרון, להקדים את הבחירות ליוני, הוא נקודת תפנית בפרשה. ככל הנראה לי, מה שקרה כאן הוא שמפלגות קואליציה (הבית הלאומי, החרדים וליברמן) מצד אחד, וגם בכירי הליכוד מצד שני (כל אחד מסיבותיו שלו) הבחינו שהאינטרסים של נתניהו נפרדו מן האינטרסים שלהם ולכן הכשילו את המהלך שלו (לפחות זה מה שרמז אריה דרעי בעקיפין בתכניתם של דקל-סגל בגל"צ). המהלך הסביר של הארועים הוא שלאחר שמנדלבליט ימצה את השהות שלו באור הזרקורים, הוא יזמן את נתניהו לשימוע ואז נתניהו יוחלף ע"י כ"ץ/הנגבי/? והקואליציה תמצה את שלטונה עד למועד הבחירות החוקי. בסה"כ זה לא דבר רע. ישראל תיפטר ממנהיג שחצה מזמן את הקוים בשחיתות, בהפרת אמונים, בשקרים ובהסתה. בחירות במועדן זה בכלל דבר טוב וכך גם ה"ברוך שפטרנו" מעולו של תהליך משפטי מייסר ונמשך לנצח (המהלך המשפטי ימשך, התקשורת תמשיך להתפרנס, אבל למי באמת יהיה אכפת ממנו?). בדבר אחד השתכנעתי באופן מוחלט בגלל התהליך המשפטי נגד נתניהו. הבנתי עכשיו את הצורך המוחלט בהגבלת תקופת השלטון של כל רוה"מ לשתי קדנציות. אני בטוח שחסידי השלטון הנוכחי וחסידי עליונות התהליך המשפטי כאחד מתקשים מאד להבחין באחד מן האלמנטים החמורים של הפרשה הזו: גם ראש המשטרה וגם היוע"מש וכנראה גם שאר בכירי המנהל המובילים את התהליך נגד נתניהו נבחרו על ידו או לפחות בהסכמתו. דוקא בגלל שנתניהו "הסכיל" בכשרונו לדרוך על הבהונות של אלשייך ומנדלבליט, אין המדובר כאן פרסונלי. העובדה שבמקרה של שלטון ממושך מדי, הבכירים המואמנים לפקח ולבקר את השלטון (בפרט הפרסונלי), הם אנשים שנבחרו על ידו, היא דבר רע ומסוכן. גם ללא ההיבט הספציפי של המפכ"ל והיוע"מש, עצם נכחותו של אדם אחד ליד הגה השלטון במשך יותר מדי זמן מעצימה את אפקט "האיש על הסוס". עצם העובדה שרבים כל כך בציבור (והמדובר בתומכי קואליציה ואופוזיציה) הצליחו לשכנע את עצמם, שמנהיג כל כך דל מעשה או חזון, חסר יושרה, נחישות או אמינות, הוא מנהיג מורם מעם וחסר תחליף, היא בעצמה נזק מתלווה של נכחותו הממושכת ליד הגה השלטון. האם מישהו מן הקוראים, מכיר מפלגת סמול-מרכז שחרתה על דגלה (מצעה) הגבלת תקופת השלטון של רוה"מ ורצוי גם ראשי עיריות לשתי קדנציות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלהיפך, המערך לקח את השלטון, בין היתר בגלל "מושחתים נמאסתם". לא? אני מניח שהתכוונת לרבין מול שמיר ב-92. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמין לך. לא בדקתי. אבל היו אשר ידלין, לוינסון, אברהם עופר וקבלני קו בר-לב. השחיתות לא חדשה. החדש הוא העדר הבושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי התרומה של נתניהו להשחתת הנורמות במדינה גדולה מאוד. הוא לא התחיל. הדה לגיטימציה של מערכת המשפט בידי חסידי דרעי היתה הביטוי הראשון שבו הכיתתיות הפוליטית גוברת על כל ערך דמוקרטי ממסדי. אבל נתניהו כראש הליכוד וכראש הממשלה ניצל והעצים את רגש הכיתתיות. השמאל והימין הפכו ל"הפועל" ו"מכבי" במשמרת של ביבי ובעידודו הפעיל (בכל הנאומים שלו יש "הם" אורווליאני). ש"ס יכלה למרוד בערכי הדמוקרטיה הבסיסיים כי ייצגה את המרגישים מסכנים ודפוקים בידי המערכת. אבל לליכוד, רוב הזמן מפלגת השלטון, אין את הזכות הזאת. בכל זאת, הטקטיקה הפלגנית של נתניהו, שהפכה מרוב שימוש לאידאולוגיה, גרמה לליכוד להקיא מתוכו את מסמלי הממלכתיות (מרידור ובגין הבן) ולאמץ בחום את מניפי דגל הכיתתיות רגב, ביטן ואמסלם1. היום לא ניתן לנהל שיח בלי התיוג המיידי של כל דובר - האם אתה אוהד הפועל או מכבי? ואז אין מקום לדו שיח כי אוהד הפועל- מה כבר יגיד? ואוהד מכבי- מה כבר יגיד? האמרה השגורה "על זה לא מפילים ראש ממשלה מכהן" מבטאת נורמה שבה הכיתתיות באה קודם. כאילו לשמאל ולימין אין שום דבר משותף בחזון (זה מעולם לא היה נכון עד הקדנציה השניה של נתניהו). הכל מוכפף לכיתתיות - תחת ההגנה האוטומטית של "משלנו" מוכשר כל שרץ. ההנחה לפיה כל עוד אין פסק דין חלוט "לא קרה כלום" היא השחתת המידות האמיתית. גרוע מכך- אם המשטרה חוקרת את האנשים "שלנו" אז המשטרה היא השופט הבן זונה שבטח אוהד בסתר ליבו את הקבוצה היריבה. וביבי אשם בכך. הוא לא המציא את זה, הוא לא הסמן הימני, אבל הוא שינה את כל דמותה של הפוליטיקה בארץ. הוא האחראי לכך שפני הדור כפני אמסלם. ______________ 1 בדיעבד, המופעים של רגב בתחילת דרכה עם דגל ישראל ממש מזכירים לי אצטדיון כדורגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא לחזור ולומר כי לדעתי אתה מפריז מאד בכוחו ובהשפעתו של נתניהו האדם ומתעלם מן התרומה (המכרעת לדעתי) שיש לנכחותו המתמשכת ליד הגה השלטון על כוחו באלקטורט שלו. מישהו מפריע לתומכי הליכוד להעניש את מנהיגם ומפלגתם על הרחקת מרידור ובגין הבן? הם לא צריכים לשם כך לעבור מחנה פוליטי והליכוד הוא אחת המפלגות ה"דמוקרטיות" ביותר בהשפעת הפעילים שלה. לא צריך להתרשם יותר מדי מן הסקרים. ממילא הסקר הרלאבנטי היחיד הוא זה שנערך בקלפיות. תהליכים בעולם הפוליטי נמשכים יותר מדי זמן (חודשים ושנים) עבור תקשורת האינסטנט שלנו ולכן זו נוטה להעריך בצורה שגוייה מחירים וקשרי סיבה-תוצאה. אני מאמין, כי ביום מן הימים, הליכוד ישלם את מחיר ההפרזות של נתניהו, אבל כל זה אינו אלא קצף הגלים של נתניהו ומזדנביו 2018 ולא מהות אמיתי. א. יהיה זה לא נכון לקרוא לביבי שבשבת. הוא ממצע ומחליק גדול של רצונות מצביעיו. דעות והעדפות של ביבי שאינן לרוח המחנה שלו, יורדו, יאופסנו ולא יראו יותר את אורות בימת הנאומים והאינטרנט. אתה חושב שהנאומים באנגלית מושלמת והכרזות המונפות עושות רושם במרכז האו"ם או בקונגרס האמריקאי? הם בהחלט עושים רושם על מצביעיו. לא ביבי מוליך את הבהמה. זו הבהמה שמוליכה את ביבי. ב. מחנאות היא מאפיין מרכזי של בחירות פוליטיות בכל מקום ובכל זמן. אני לא בטוח שהמחנאות הליכודניקית דהיום, שונה במשהו מהותי מן המחנאות המפלגתית בפוליטיקה הישראלית לפניו. ג. אני מסכים שההסתה של ביבי נגד האופוזיציה, נגד התקשורת העצמאית, המשטרה, מערכת המשפט, ואפילו נגד המשרתים לשעבר של אשתו חצתה מזמן כל גבול. השאלה האמיתית היא איך מה שברור לגמרי ל-60 מנדטים, נעלם לגמרי מעיני 30 המנדטים של המחנה? יכול להיות שהתשובה היא לא מהלך חד כיווני בו פריעת העול של נתניהו יצרה את עדת המזדנבים, אלא התפתחות הדדית וסימביוטית של שתיהן. כאשר אדם או סיעה נמצאים ליד הגה השלטון זמן רב מאד, קהל המזדנבים והכדאיניקים נוהרים ומצטברים בסיעה הזו כמו שצמדת ים (biofouling) נצמדת לקוער הספינות השקוע במי הים. בגלל הזמן הרב מדי ובגלל שבסה"כ מדובר בסיעת שלטון די קטנה (30 מנדטים), עושה רושם שבמקרה נתניהו, צמדת הים אכלה את הספינה וכעת היא עצמה הספינה. הקשר בין המנהיג המשתולל לבין עדת החסידים המעריצה ללא תנאי, הולך ומתהדק ככל שהמנהיג הזה הולך ומתנתק מכל מי שאינו בקהל החסידים הזה. ד. בתקופת שיתוף הפעולה עם אהוד ברק (עופרת יצוקה), נטען מחוגיו של נתניהו, כי ברק מרסן אותו ומונע ממנו להגשים את חזונו האסטרטגי של מר מלחמה בטרור. לימים, כאשר נפטר נתניהו משר הביטחון המרסן שלו, נתגלתה האמת. בעת מבצע צוק איתן נחשפה העובדה שלביבי ללא ברק אין בכלל שום תכנית אסטרטגית. צוק איתן התגלה כסכסוך צבאי שישראל נקלעה אליו ביזמת האוייב ובלא שהיו לה שום מטרות אסטרטגיות. כ-70 הרוגים היה המחיר של עיסוק ביעדים שוליים וחסרי חשיבות כמו מנהרות ומרדפים אחרי גויות של חללים בודדים. ה. אם במפתיע, הפעם תתגשם נבואתי שביבי יוחלף בתוך חודשים אחרים, בתוך ימים אחדים ידמו הטלפונים בבית משפחת נתניהו וביבי יהפוך לעוד פוליטיקאי המנהל מלחמת התשה ומאסף במערכת המשפט כמו אחרון המועלים והמשחדים בשלטון המוניציפלי. כמו פוליטיקאים אחרים, דמותו הנפוחה והברברנית תשוב ותצוץ מדי פעם מאחוזתו בקיסריה, כמו הולוגרמה של מזכרת עוון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |