|
||||
|
||||
המקרים שעליהם יצאה הצעקה הם מקרים שבהם נאמר להורים שהתינוק מת, והאמת הייתה שנלקח מהם ונמסר לאימוץ. המקרים שעליהם אתה מדבר מתוך ועדת קדמי בפרוש אינם כאלה, והמקרה החדש הוא בפרוש כן כזה. אין לי כל כך מה להוסיף (מי זה א. שפרינצק? אני מכיר כמה, אבל למי התכוונת?) אבל הערתך בשורה האחרונה בתגובתך הקודמת משקפת איזו שהיא אי הבנה. אני משער שכמעט בוודאות שכל העובדות שמסרת אין בהם מתום. הבעיה שלי הייתה מה אתה רוצה באופן כללי, ומה אתה רוצה ממני באופן פרטי. בפרוש לא אי דיוק בעובדות. ואולי עוד משהו לסיום. אני רוצה לתאר יותר בפרוט את התהליך שעברתי כשהתברר לי המקרה הזה. בתחילה ראינו אני ורעייתי בטלוויזיה כתבה שבה נראית ורדה פוקס נפגשת עם משפחתה הביולוגית. אשתי אמרה: "אתה רואה? נכנס לך לראש איזה קוספט ואתה מתעקש עליו" (הערה שממנה אפשר להבין את אופי השיחות בינינו בעניין זה קודם לכן). עניתי שבכתבה חסר לי חלק חשוב בסיפור. רואים את הפגישה אבל לא מספרים לנו מה הייתה גרסת המשפחה הביולוגית טרם האירוע. אולי ההורים שמתו בינתיים מסרו מרצון את התינוק לאימוץ ולא סיפרו לאחים? מיד התבוננתי באינטרנט וחיפשתי פרטים על הפרשה אבל בכל המקומות שמצאתי באותו רגע הייתה חזרה ממש על אותם פרטים: הפגישה המרגשת, מבלי לספר מה היה קודם. בכל זאת נכנס לראשי איזה שהוא ספק שנבע מהשאלה איך הגיעה האישה המאומצת למשפחה הנכונה? היכן חפשה? זה החשיד שהייתה גם כנראה איזו פנייה מצד המשפחה. אבל הפרטים במלואם התבררו לי רק כשקראתי את הידיעה ב"אייל" שהפנתה לכתבה ב"הארץ". בכתבה הזאת מסופר בפרוש שאם האישה המאומצת ספרה על תינוקת שנעלמה ושנמסר לה שמתה, ועל בקשתה מהאחים שינסו לאתר את התינוקת הזאת. זה השלים את הסיפור וסתם את טענותיי, ובעקבות כך כתבתי את תגובתי שהייתה הראשונה בדיון זה. |
|
||||
|
||||
האם נצטרך לבטל את קרבת המשפחה המפתיעה? קרובת משפחה שלי נשואה לבנו של פרופ' אהוד שפרינצק. לגופם של דברים,אני חושב שכמעט בכל המקרים נאמר למשפחות שהילד מת. הבעיה יסודה בכך שכמעט לעולם לא הראו למשפחה את הגופה וברוב המקרים ההורים לא נכחו בקבורה והרבה פעמים הם אפילו לא יודעים היכן הוא קבור. אין תימא לכן שרוב המשפחות מסרבות להאמין שהילד מת ומקוות שהוא חי במקום כלשהו. ושוב אני אומר לך שהמקרה החדש אינו שונה במאום מן המקרים שהועלו בעבר למעט עניין תיק האימוץ. במקום להסביר ולהתוכח, אני אספר לך סיפור מקרה. בסיפורי אני השלמתי מן הדמיון פרטים חסרים אבל הוא לא סותר בשום נקודה את הפרטים שמסרה המשפחה. ילדה בת 17 ילדה בבית תינוקת. התינוקת היתה במצב לא טוב ונלקחה מן האם למרפאה או ישירות לביה"ח. למחרת הלכה האם לחפש את חברה שהיה חייל. היא לא מצאה אותו ולכן הלכה לבד למרפאה לחפש את הילד. במרפאה שבה הילדה מעולם לא היתה או היתה לפני שנלקחה לבי"הח, נתקלה הילדה-האם בשומר או אחראי מרפאה שאמר לה שהילד מת אם מפני שרצה להיפטר ממנה ואם מפני שחשב שכך ייטב לילד ואולי האם רק חשבה שנאמר לה שהילד מת. דבר אחד ברור, היכן התינוקת לא נאמר לה. ההורים לא יכלו לספר לזרים על הילדה ולכן גם יותר מדי סיוע בחיפוש לא יכלו לקבל. אחת מהדודות הביולוגיות ספרה באחת הכתבות כי מעולם לא שמעה על ילדה נוספת של אחותה. יש הבדל רב בין דברים שמספרים לילדים שלך לבין דברים שמספרים אפילו לאחים ואחיות. מהון להון התינוקת התאוששה בביה"ח מבלי שההורים הנואשים הצליחו למצוא אותה. מביה"ח הילדה הועברה למוסד ויצ"ו בת"א שם החזיקו ילדים מועמדים לאימוץ. כפי שכבר כתבתי, אחד מן המחדלים שעליהם עמדה ועדת קדמי (וועדות חקירה לפניה) היא העובדה שמוסדות באותם ימים הטילו את האחריות לשמירה על קשר עם הילדים על ההורים. היו מקרים ששלחו רכב עם רמקול להסתובב במעברה (לא בהכרח המעברה הנכונה) לחפש את ההורים. גם כאשר השמות היו נכונים נתקלו בהמון אנשים עם שמות זהים. באופן כזה ילדים יכלו להיות מוכרזים כנטושים בזמן שהוריהם היו חיים וקיימים (כמו במקרה זה בו ההורים כלל לא ידעו היכן הילדה נמצאת). לפני האימוץ הסופי של הילד הנטוש ע"פ הנוהל שהיה נוהג אז פרסמו מודעה בעיתון "דבר" בו ביקשו מקרובי המשפחה להופיע. אתה יכול לשער כמה מן ההורים העולים החדשים קראו את עיתון דבר או בכלל ידעו מה זה עיתון. עד כאן לפנינו מקרה קלאסי של מסירה מזדמנת לאימוץ. מדליה המדינה לא תקבל על הפרשה הזו, אבל אין צורך שיהיו מעורבים בה שופטים ואנשים בכירים אחרים בממסד שיחפו על חטיפת הילד. הפרט החריג היחיד במקרה של ורדה פוקס-מזור הוא העדר תיק האימוץ. העו"ס במעון ויצ"ו יכלו לארגן תיק אימוץ והשופט היה מאשר אותו מבלי לחקור יותר מדי. העדרו של תיק כזה, כפי שנמסר ע"י אחד מבני המשפחה מעלה את החשד שמישהו ארגן את הסתרת התינוקת מן האם ומסר אותה לאימוץ תמורת תשלום או מתוך רצון להיטיב עם המאמצים. שאלת תיק האימוץ היא לכן קריטית. מצד אחד מנין יודעים בני המשפחה על מעון ויצ"ו בת"א? יתכן שההורים המאמצים סיפרו זאת לילדתם. מצד שני זה בדיוק מסוג הפרטים שנמצאים בד"כ בתיק האימוץ. |
|
||||
|
||||
עיקר שכחתי. באף אחת מן הכתבות והראיונות אף אחד לא טורח לשאול ולברר את עניין תיק האימוץ. |
|
||||
|
||||
התייחסותי הייתה לסיפור כפי שסופר בכתבה ב''הארץ'' שבקישור שבדיון. יש בו אימות בבדיקת די אן אי, יש בו ''אין תיק אימוץ'' ואין בו אלמנטים אחרים כמו שומר וכדומה. אם הסיפור היה אחר הייתי כותב תגובה אחרת או שלא הייתי כותב תגובה בכלל. |
|
||||
|
||||
ועדת קדמי מואשמת בגישה מינימליסטית ואף בטיוח-אולי לא בכוונה. נאספו עוד עדויות על פרשת ילדי תימן.http://www.edut-amram.org/ .האשמת השמאל הרדיקלי וכד' הם ספיחים שרצוי להתעלם מהם. ממשלות מפא"י בעשור הראשון לא היו בדיוק שמאל רדיקלי ולדעתי גם לא שמאל. |
|
||||
|
||||
שוקי לא טען שמדובר על שמאלנים. האתר שאליו הפנית הם ממשיכי דרכו של עוזי משולם, תלמידו של הרב כהנא. אתה רוצה להתייחס לאמינות העדויות שבאתר לאור מה ששוקי כתב בדיון הזה? |
|
||||
|
||||
אינני מתייחס לעוזי משולם ותלמידו של מי הוא היה. אני מתייחס לעדויות. האם העדויות מפוברקות? הייתה התייחסות גזענית לעדות המזרח בכלל ולעדה התימנית בפרט. יש להם עכשיו מחליפים-האתיופים. היום אין יחס גזעני לתימנים אבל מתקופת העלייה הראשונה ואילך? (הפועלים הטבעיים). בילדותי שמעתי במו אוזני את הביטוי: "טוב, ילד אחד פחות..". מופיעות עדויות המבטאות את הלך הנפש של ותיקים אשכנזים שרוצים להציל את הילדים מסביבה פרימיטיבית. בצעירותי היה בקיבוץ שלי בחור תימני, מורה להיסטוריה, בחור משכיל. פעם הוא דיבר בערגה על הגפילטה פיש בבית. אינני ממכיר את הסיפור שלו כי לא שאלתי. אני חושב שרצוי לא להדביק כל מי שחושב שהיה כאן משהו על רקע גזעני ולא בהיקף מצומצם לעוזי משולם ולכהנא. |
|
||||
|
||||
יש שם אוסף של עדויות תחת הכותרת „חטופים״. אתה מוזמן להראות לי מי מהם מראה עדויות סבירות לחטיפה. משהו שאי אפשר להסביר במוות. שלא לדבר על דרך איסוף העדויות הבעייתית. אז כן, היה יחס מתנשא ומזלזל. לא מכחישים את זה. אבל זה לא נכון שהיה מסע חטיפות מאורגן כמו שהם טוענים. היה בלגן גדול, בעיקר. |
|
||||
|
||||
יש בפרשה הזו כמה סימנים מוזרים. אף אחד משני הצדדים לא פנה לועדת קדמי (ועדת החקירה הממלכתית) למרות ששניהם טוענים שהם מחפשים זא"ז כבר הרבה שנים. מתברר גם שהאם מסרה שם בדוי בביה"ח בו ילדה את הילדה. בהתחשב במצבה כאם לא נשואה זה סביר, אבל לבטח לא הקל על חיפוש ההורים אם מישהו טרח לחפש. בזמנו האחות עפרה מזור מסרה שלא היה תיק אימוץ. בכתבה שהתפרסמה זה עתה במעריב בני המשפחה לא חוזרים על הנקודה החשובה הזו (אולי הכי חשובה). אני לא מתכוון לאחוז במקל משני קצותיו ולכן צריך לחזור ולהודות שרוב פרשיות האימוץ הן סבוכות ומלאות חידות וסודות ולכן כל הדברים האלה לא אומרים יותר מדי. הבעייה העיקרית היא שכל החוטים בפרשה הזו מוליכים כרגיל לעמותת עמר"ם (ממשיכי דרכו של הרב משולם). נדמה לי שבדיקת DNA חוזרת במעבדה בלתי תלוייה לאימות הזיהוי היא הכרחית כדי להפריך את החשד שמדובר בעוד איזשהי מרקחת מבית המרקחת של העמותה הזאת. |
|
||||
|
||||
ועדת קדמי אכן מואשמת בדברים רבים. כל כשליה והסתרותיה היו אמורים להחשף, כך הבטיחו לנו הפעילים והמשת"פים שלהם בממסד, כאשר יחשפו כל מסמכי הועדה. בינתיים מה שראיתי שם זה את מערכת הלחצים (שלא לומר טרור) שהפעילו הפעילים על העדים ועל הועדה (עדים רבים שמסרבים להעיד בועדה ומבקשים להחקר בבתיהם). לגבי השמאל הרדיקלי: נו טוף, מייסדי המדינה לא היו חברים של אורי אבנרי (גם לא של ביבי), אז מה אכפת לנו שאומרים עליהם שהם חטפו אלפי ילדים ומסרו אותם לניצולי שואה שאימצו אותם (אולי לא בכוונה). |
|
||||
|
||||
מן הסתם אני חוזר על מה שכבר נאמר אי אילו פעמים, בטח גם על ידי: ילד תימני בבית של ניצולי שואה אינו משהו שקל להסתיר (לכמה ניצולי שואה היה מרתף גדול מספיק כדי לגדל את הילדים בשיטת ג'וסף פ.?). |
|
||||
|
||||
האם כל ההעברות לאימוץ היו רק לניצולי שואה? מה עם העברה לאימוץ בחו"ל? למרות ועדת החקירה המשפטית, הרושם שלי הוא -ולא רק שלי-שמה שקרה כאן הוא הרבה יותר ממה שמופיע במסקנות הוועדה. |
|
||||
|
||||
למה להסתיר אם אפשר להלבין? לא אתפלא עם הטיפול הלז הומצא פותח בישראל של שנות החמישים, כאשר הטרנד של פינוי המרתף לצורך אחסנת יינות החל להתפשט. |
|
||||
|
||||
אני חושב שצריך לדייק את הטיעון הזה. חוששני שהנטייה לחשוב שיש לבני עדות/עמים שונים תווי זיהוי חיצוניים מובהקים הוא די פיקציה של המוח האנושי. בפועל היכולת שלנו לזהות מוצא עדתי/אתני ע"פ מראה חיצוני היא אפסית ומיותר לחזור כאן על שמות של מפורסמים ממוצא תימני שאין להם שום מראה תימני ולהיפך. מי שיוצר את התסבוכת הזו זה הפעילים של פרשת ילדי תימן מזרח והבלקן שמספר הילדים החטופים שהם מפיצים גדל כל יום ומגיע כבר לעשרות אלפים. מובן שאפילו כל הילדים המאומצים מן השנים הרלאבנטיות הם חטופים, יהיה קשה להגיע למספר הזה (ואז יספרו לך על ספינות מלאות בילדים חטופים ששלח בן גוריון לגורמים עלומים בחו"ל). אם וכאשר יתגלו מקרה אחד או חמישה של ילדים תימניים שנמסרו לאימוץ על אף שהוריהם היו חיים ולא הסכימו לאימוץ (מה שבהחלט אפשרי ע"פ העדויות שנצברו עד היום), בין אם הם נראים תימנים או לא, זה עדיין לא מאמת שום תאוריות קונספירציה על 'חטיפה ממוסדת, המונית. |
|
||||
|
||||
אתה באמת לא חושב שיש הבדלים חיצוניים ממוצעים בין נניח תימנים לפולנים? |
|
||||
|
||||
יש. אבל הוריאציה די גדולה ביחס להפרש בין הממוצעים. כלומר יש לא מעט פולנים שנראים קצת תימנים ותימנים שנראים קצת פולנים. ובודאי שאין דרך להגיד בודאות ע''פ מראה חיצוני אם אדם הוא פולני או תימני. |
|
||||
|
||||
ייתכן שאין הבדל בין התימני הבהיר ביותר לבין הפולני הכהה ביותר, אבל אין כמעט כל חפיפה בין ההתפלגויות. מן הסתם אין דרך לקבוע מוצאו של אדם *בוודאות*, אבל בטוח שהיה מתעורר חשד משמעותי במקרים אלה, ואותם אפשר היה להמשיך לבדוק. |
|
||||
|
||||
יש בינינו הבדלי הערכות לגבי יחס החפיפה. אין לי מספר לתת. אני יכול רק לומר שוב יגאל בשן, אסי עזר, הראל סקאת, איתן כבל. ראית את התמונה של נעמן בלקינד ממחתרת ניל"י? ילדיו של תומס ג'פרסון מסאלי המינגס חיו חלקם כלבנים וחלקם כשחורים למרות שכולם היו בנים לאותם אם ואב. מנגנון ה-Fight or Flight שלנו גורם לנו לחשוב שאנו יותר טובים בזיהוי מי לנו ומי לצרינו, ממה שאנו באמת. רוב האבולוציה של המנגנון הזה כנראה התרחשה בתקופות בהן האנושות היתה פחות ניידת ופחות הומוגנית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |