|
||||
|
||||
ג נראה לי בקריאה שנייה קשה להבנה. כתוב לא טוב. כוונתי היתה שטענה חשובה של הלוחמים בזנות היא על מספר הלקוחות הרב ביממה אחת וכדומה. זה הוא גורם לחוסר האנושיות וכו' בעיסוק הזה. פונדקאות לעומת זאת היא ארוע חד פעמי. |
|
||||
|
||||
לי פונדקאות נראית יותר קשה מזנות, באיזה מקום בינה ובין מכירת איברים. ההבדל הוא ברמת המחויבות: זנות אפשר (בתאוריה) להפסיק בכל רגע נתון, פונדקאית מחוייבת לתהליך שנמשך כשנה ללא אפשרות לפרוש ומכירת איבר היא בלתי הפיכה. אפשר לחשוב על זה כהשכרה קצרת טווח של איבר המין, ליסינג של הרחם ומכירה של כליה. לי נראה שזנות היא הפחות גרועה מבין שלוש האפשרויות. עד כמה שאני יודע פונדקאות מותרת בישראל (תחת הגבלות רבות) ולא נראה לי שהפונדקאיות עושות את זה לשם שמים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבישראל מותרת פונדקאות ללא תשלום (יש החזר הוצאות). כמוכן מותר להשתמש בפונדקאיות בחו''ל. |
|
||||
|
||||
לי נראה הסדר הפוך. מכירת כליה (תמיד אומרים ''איבר'' אבל בפועל רק כליה אפשר למכור) אין סיבה שתהיה טראומתית (יש איתה בעיות אחרות, אבל לא קושי נפשי). בפונדקאות לעומת זנות, אני מסכים עם שוקי - הבעיה היא הרפטטיביות. לכאורה באמת אפשר להפסיק, אבל כנראה רבות מהזונות לא מצליחות להפסיק, גם כשברור שזו התאבדות פיזית ונפשית להמשיך, ושהאלטרנטיבות הקשות מאוד עדיפות. עוד הבדל שמשחק מאוד לרעת הזונות לעומת הפונדקאיות הוא שהזנות נתפסת על-ידי כולם, כולל הזונות, באופן בלתי נמנע כמשהו רע, משהו להתבייש בו. פונדקאות אפשר, לפחות בתנאים מסוימים, למסגר כמעשה שיש בו גם נתינה חיובית לזולת, ומשהו שאפשר להתגאות בו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |