בתשובה לרון בן-יעקב, 11/05/17 10:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מזדהה לגמרי עם האפיון שנתת "מעניין"! אני מנצל את ההזדמנות כדי להמליץ לא להסתפק בתגובתו של אהוד ברק ולטרוח לקרוא את הספר עצמו. כדי לומר מדוע, אני צריך קודם להסביר קצת על מה הויכוח. גודמן משתמש בתיאור "מילכוד 67" כדי לתאר את המצב הישראלי הלכוד בין האיום הביטחוני (נסיגה מיו"ש תסכן את ביטחון ישראל) לבין האיום הדמוגרפי (סיפוח יו"ש מסכן את הדמוקרטיה היהודית-דמוקרטית). אהוד ברק טוען במאמר שהאיום הדמוגרפי הוא אמיתי ואילו האיום הבטחוני הוא דחליל בנוסח תאוריית הבריאתנות של מכחישי האבולוציה. לצורך כך הוא מטיל לזירה את משקלם של כל אנשי הביטחון התומכים ב"שתי מדינות לשני עמים" וביותר מרמז דק את משקלו הביטחוני שלו עצמו (ביחס נניח למשקלו של המומחה לרמב"ם גודמן). גודמן מדגיש את ההבדל התימאטי שבין המינוח "בעיית השטחים" (בעיה דורשת פיתרון) לבין לבין "מילכוד" (מילכוד שיש להכיל ולעקוף), כדי להניח את רקע להצגת מהלכים מדיניים חלקיים שלא יפתרו את ה"בעייה", אבל יעקפו את ה"מילכוד" וישפרו את המצב. שתי ההצעות שלו מעניינות אבל לא זה נעסוק בהן כאן. שני המשפטים האחרונים באו כדי לבאר גם את טענתו הבאה של ברק האומר שלמרות שגודמן (תושב ההתנחלות קדום) מציג עצמו כאיש מרכז למעשה הרעיונות שהוא מקדם מקומם בהחלט במצע הרעיוני של מחנה הימין. אני מזדהה הרבה יותר עם טענתו השנייה של ברק מאשר עם טענתו הראשונה. מעטים האנשים הנבונים שיתכחשו לאינטלגנציה ולסמכות הביטחונית של אהוד ברק, אבל ההסבר שלו איך הטכנולוגיה יכולה לפצות על ההפסד של הטופוגרפיה והשטח, נשמע קצת כמו פרזנטציות של משווקי הייטק. בסה"כ עדיף לחיות עם "כיפת ברזל" מאשר בלעדיה, אבל לטווח ארוך אנשים לא ירצו להמר על חייהם בצילו של קרב יירוטים בשמיים בין רקטות קרקע לטילי יירוט. נכון שרצועת עזה היא כרגע לא איום קיומי על מדינת ת"א, אבל היא בהחלט כיב מכוער המאלח את ההיסטריות, הביריונות וצמאון הנקם של הציבור הישראלי המאויים. מובלעות פלשתיניות בנוסח חמאסטאן בשטחי יהודה ושומרון, בהחלט עשויות להתגלות כנשיכות ארס קטונות של לטאות הדרקון מקומודו שבסופו של דבר מפילות וממוטטות את טרפן, התאו הגדול. לטעמי ברק צודק הרבה יותר כאשר הוא טוען שגודמן המציג עצמו כאיש המרכז המתון, מייצג בעצם עמדות של מחנה הימין. מה שברק מפספס כאן הוא שגם אם גודמן הוא בסופו של דבר איש הימין, אני לא רואה שום סיבה לפקפק במחוייבות המוסרית וההומאנית שלו. ברמה ההומניטרית אני עצמי לא בטוח שמצבם ההומאניטרי של ערביי עזה משופר ביחס למצבם של ערביי מז' ירושליים (קרוב לודאי שהאמת היא הפוכה). מעבר להצגת המילכוד והצעות ההתחמקות ממנו, יש בספר של גודמן גם תיאור מרתק, ממוקד ובהיר של המהפכים האידיאולוגיים שעברו מחנות הימין והשמאל בישראל לאורך ההיסטוריה של הסכסוך. בודאי יהיו כאלו שיחלקו על הניתוחים וההסברים של גודמן (כמו אהוד ברק), אבל כל מי שמאמין שניתוח רציונלי ואנליטי של השאלה הוא צעד הכרחי בדרך לתשובה מוצלחת, חייב לעצמו לקרוא את הספר הזה. בנוסף לכך, אני חושב שזה הכרחי לאנשי מחנה הסמול, ולטעמי גם משמח, לגלות שגם במחנה הימין יש אנשים המסוגלים לפרש ולכתוב את רעיונוניתיהם באופן בהיר ורציונלי, ואף להזכיר לנו שלצד קנאים צמאי דם ונוקמים, צבועים מתחסדים ובנות יענה, יש במחנה הימין גם אנשים לא רק רציונליים אלא גם בעלי עמוד שדרה הומאניטרי. גם אם אתה לא מקבל את המסקנות וההצעות של גודמן, אתה עדיין מעריך גם את היושרה האנושית ובעיקר את אופן הרצאת הדברים. אולי אני תמים, אבל אני נוטה לחשוב שהמחמאות שמחלק ברק לגודמן הן כנות ולא ניסיון לחבקו כדי להיטיב את נעיצת הפגיון בגב הסמכות הביטחונית של גודמן. ברק היה מיטיב לעשות אם במקום/בנוסף להתנצח עם גודמן מעל דפי הארץ, היה מזמן אותו ואולי מנסה גם ללמוד ממנו משהו (אבל אז הוא אולי לא היה אהוד ברק). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"ברמה ההומניטרית אני עצמי לא בטוח שמצבם ההומאניטרי של ערביי עזה משופר ביחס למצבם של ערביי מז' ירושליים (קרוב לודאי שהאמת היא הפוכה)." עוד אמירה של עצימת עיניים וטפיחה עצמית על השכם המאפיינת את המרכזונים ביחס לכיבוש. העובדות כמובן אומרות אחרת: זה מצבם של הפלסטינים במזרח ירושלים. והסבל של הפלסטינים בעזה נובע מהמדיניות הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עצימת עיניים? טפיחה עצמית על השכם? מרכזונים? ב. הטענה היא שישראל אשמה גם במצב במז' ירושליים וגם בעזה ולכן הטענה אינה לעניין כאן. ג. בכל הרשימה המפורטת והטיפוסית הזו של כל עוולות השלטון הישראלי, אין אפילו מילה אחת הרומזת לכך שהמצב במז' ירושליים גרוע מן המצב בעזה. ד. מה שיש כאן זה דוקא מאפיין מובהק של השמאל הרדיקלי. בשיטה הדמוקרטית יש מכניזם שמטרתו להבטיח שרותים חברתיים הוגנים לציבור. זהו מנגנון הבחירה. לתושבי ירושליים ניתנה זכות הבחירה לעיריה (זכות שאין לפלשתינים ביו"ש או בעזה (עוד טפיחה עצמית)). הם בחרו לא להשתמש בה ועכשיו עורכים בשמם רשימה של כל עוולות השירותים העירוניים. הכיבוש הישראלי כנראה שאינו לבד באשמה הזו (עצימת עיניים). המאפיין הטיפוסי של השמאל הרדיקלי שבא לידי ביטוי כאן: מלינים כל הזמן על עוולות הכיבוש, אבל כאשר מישהו עושה מאמץ ללכת בכיוון הנכון, תוקעים סכין בגבו בטענה שהמאמץ אינו מספיק. ה. המרכזון הח"מ עדיין מעדיף את ההתחסדות של בצלם וגדעון לוי ע"פ זו של בן דרור ימיני. הראשונים לפחות לא מתיימרים להיות שופטים אובייקטיביים (גול עצמי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היו מקבלים את זכות ההצבעה זה היה עוזר במשהו? עוולות הנישול והסיפוח הם אך ורק כתוצאה מאי קבלתם את כללי המשחק ("אנחנו נזרוק לכם עצמות ואתם תהיו בשקט")? אכן, עצימת עיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו מקבלים את זכות ההצבעה והולכים להצביע לעיריה, הסבירות היא גבוהה שהעיריה היתה משתדלת יותר בתחום השירותים העירוניים (שעליהם בצלם מתלוננת), אחרי הכל הם כ-40% מתושבי העיר, הלא כן?. משלא הלכו, אפשר להבין מדוע העיריה מזניחה אותם. באותה מידה יכלת לשאול, אם נשלם את מיסינו, האם נקבל שירותים טובים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח. האם במצב הזה לא היו המתנחלים גוזלים את בתיהם בתמיכת העירייה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בתמיכת העיריה. או לפחות: בהתנגדות פעילה של חברי מועצת העיר. היום אין לברקת חלופה לקואליציה ימנית (כולל החרדים). אם תהיה לו חלופה, הימניים ידעו שהם יוכלו לדרוש פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. מתינות ודמוקרטיה זה לא ביטוח חיים. זה יותר מפעל הפיס. לא קנית כרטיס, אל תצפה לזכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדומה למתיתיהו שסרב להיות חלק מניהול המדינה שהיוונים הציעו לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הספר. גודמן מנסה להיות מאד אובייקטיבי ולהראות שהמצב מאד מורכב. המצב מאד לא מורכב. אנחנו מנהלים כבר 50 שנה את מלחמת שלום ההתנחלויות או שלום השטחים. הסיבות אינן ביטחוניות אלא אידאולוגיות והן שיוצרות את הבעיות הביטחוניות. עד אחרי מלחמת יום הכיפורים, כללנו גם את סיני באידאולוגיה הזאת. כמובן שלצורך חיזוקה, בנינו סיבות ביטחוניות שגודמן מאד דבק בהן. ברק עונה להן מאד בזהירות. בזהירות כי הוא פוליטיקאי. הוא יודע שאת רוב תקריות הגבול לפני מלחמת ששת הימים אנחנו יזמנו (דיין כתב את זה בספרו וכשחושבים חופשי-מגיעים למסקנה הזאת). רק תשווה את הצבא שהיה נחוץ כדי לשמור על הגבולות לפני ששת הימים-ואז אפשר היה לטעון שמדינות ערב רצו להשמידנו- עשירית מהדרוש לתחזוקת הכיבוש. היום אי אפשר לטעון שהירי מעזה או הטרור הוא כדי להשמיד את מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שהירי מעזה או הטרור הוא כדי להלחם בהתנחלויות? בעיני אחד החלקים היותר מעניינים בספר הוא תאור המהפכים האידיאולוגיים שעברו השמאל והימין הישראלי מאז 48. גודמן טוען שהנסיגה מסיני ויותר ממנה ההתנתקות, גרמו למשבר אמוני בדת ההתנחלויות המשיחית ולמעשה המחנה הדתי-לאומי נאלץ לנטוש את האידיאולוגיה הקו"קית משיחית של "ראשית צמיחת גאולתנו" והחליף אותה באידיאולוגיה בטחונית (ההתנחלויות חיוניות כדי למנוע נסיגה ונסיגה תהיה סיכון קיומי למדינת ישראל). שים לב, איננו מדברים כאן על הציבור הישראלי, אלא על ציבור המתנחלים ותומכיהם, בבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת". אני מסכים שזו הצהרה די מפתיעה. אבל, דוקא משום שגודמן חי בקרב המתנחלים, אני נאלץ להניח שהוא יודע טוב ממני מה הלכי הרוח שם. שנית, נראה שנתניהו הצליח לתמוך ב"שתי מדינות לשני עמים" ללא חישוקאים וללא התנגדות רצינית מן המחנה שלו. הסיבה, שנתניהו ורוב תומכיו לא באמת תומכים במדיניות המוצהרת שלהם, אינה בגלל חזון ההתנחלות הבוער בעצמותיהם, אלא מפני שאינם מאמינים בשלום עם הערבים. המשמעות העולה מדבריך היא כי צה"ל עוסק ראשו ורובו באבטחת ההתנחלויות וכל השאר (הגנה על הקיום) הוא משני לכך. אם כך איך אתה מסביר שאף אחת משתי מפלגות השמאל אינה מצדדת בסרבנות? התשובה שלי היא, נכון שבפועל צה"ל עוסק בעיקר בהבטחת ההתנחלויות, אבל הסיבה שרוב הישראלים משרתים בו היא כדי להגן על ביטחון המדינה. אתה, אני מניח מאמין במה שאתה כותב, אבל רוב הישראלים לא. מאז עליית החמאס, לאבו-מאזן אין שום תמריץ ללכת אל הקצה. בכל זאת הוא לא מוכן, ולו מן השפה ולחוץ (בנוסח נתניהו) לדבר על צמצום זכות השיבה, הכרה בגבולות 67 או הסכמי ביניים מכל סוג שהוא. אין זאת אלא שהוא חש שהציבור הפלשתינאי במובן הכי רחב שלו לא יקבל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנימוק הביטחוני הכללי הועלה על ידי המתנחלים למטרות תעמולה. חברון מגינה על תל אביב. זה שגודמן חי בקרב המתנחלים אינו עושה את טענותיו ליותר תקפות. להגן על הגבולות קל בהרבה מאשר לנהל משטר כיבוש והגנה על ההתנחלויות. הרבה יותר חיילים דרושים למשימות הללו. כמו שהחרדים והחרד"לים טוענים שלימו8ד תורה שווה ערך לשירות צבאי, כך גם המתנחלים ותומכיהם סבורים שמפעל ההתנחלויות הוא בסיס חשוב בקיום הציונות וערכיה. אינני חושב שאתה חולק על הקביעה הזאת. גודמן מנסה לבנות מצג של התנגשות תזות רציונליות. התזה המשיחית שהיא בסיס ההתנחלויות, איננה רציונלית אלא רגשית ואמונית. מה שנכון הוא שגם בקרב הציבור החילוני התקבעה הציונות במצב "דתי" של לפני קום המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, סבכת אותי. בוא נלך לסוף. גודמן טוען שבגלל הנסיגה מסיני וההתנתקות קרה משבר בתזה המשיחית. לטענתו הימין הדתי באמת האמין שאלוהים לא יאפשר נסיגה בתכנית ''צמיחת גאולתנו''. ולכן התזה שנשברה הוחלפה בתזה הבטחונית הרציונלית. עם כל הכבוד לאהוד ברק אני חושב שהתזה עצמה רציונלית. אם אתה מאמין שנסיגת צה''ל מגדות הירדן ומשטחי השיגור על גוש דן ובית שאן היא סכנה קיומית לישראל, הרי שנוכחות המתנחלים במעלה אדומים, אריאל וחברון אכן מקשה מאד על הנסיגה. רבים (כמוך) יפקפקו עד כמה נטישת התזה המשיחית היא משמעותית או בכלל קיימת. ולעניין זה, גודמן, המתנחל מקדום הוא עד יותר מהימן ממך או ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גודמן איננו עד יותר מהימן ממך וממני. מה שגודמן מנסה לעשות הוא לעטות מעטפת רציונלית לתפיסה לא רציונלית. אתה שואל: "אם אתה מאמין שנסיגת צה"ל..". זה איננו עניין של אמונה. גודמן מנסה לגרור אותך למשהו שנקרא אמונה רציונלית. הוא מנסה לשוות מניעים רציונליים להתיישבות ביהודה ושומרון. מדוע? כי לא נעים לו להודות שמניעי ההתיישבות הם לא רציונליים בעליל. החלק הלא רציונלי איננו רק מנת חלקם של המתנחלים. ההתעלמות מהשינוי המהותי שעברנו כשהפכנו ממדינה שבדרך למדינה, היא מנת חלקם של חילוניים רבים (אולי חילוניים כביכול). ערך ההתיישבות שממשיך לחיות כאילו שאנחנו תחת שלטון בריטי ורוצים להרחיב את השטח שיוכל להיות שלנו. שטחי השיגור ממערב לירדן אינם מסכנים קיומית את מדינת ישראל אם הייתה מגיעה להסכם שלום עם מדינה פלסטינית. הסכם שלום כזה איננו אפשרי עם מפעל ההתנחלות הגדל והולך. אז גודמן יעביר לך בין השיטין ששלום אינו אפשרי כי הפלסטינים רוצים לסלק מפה את מדינת ישראל-להשמידה. דוגמה לתפיסה של טרום המדינה וערך ההתיישבות? לפני ששת הימים האמנו שהסורים מתנכלים ליישובי עמק החולה והירדן כי הם סורים ורוצים להשמידנו. מסתבר שזה לא היה לגמרי כך. דיין כתב באחד מספריו שרוב התקריות היו ביוזמתנו. שאלתי פעם חבר מתל קציר איך לא היו להם המון הרוגים בתקריות. הוא ענה שהצבא היה בא אליהם בערב ואומר להם שלמחרת הם ישבו במקלטים ולא ילכו לעבוד כי יהיה יום קרב. מדוע שאלתי? כי אם הסורים היו רוצים, היו יורים מטנקים לתוך בתי ילדים הומים וחדר אוכל בזמן ארוחת צהרים והיו מאות הרוגים. מדוע הזכרתי את זה? כי בזמן מלחמת ששת הימים הפעילו אנשי הישובים לחץ על הממשלה להרחיק את הגבול. בסוף הרחיקו את הגבול. האם הגבול רחוק מהישובים? לא ולא. בנו ישובים חדשים על הגבול החדש-ערך ההתיישבות אמרתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק - כמות היישובים סמוך לקו הסגול(?) ברמת הגולן זעום יחסית לכמות היישובים (ואוכלוסיתם) סמוך לקו הירוק באזור, טרום מלחמת ששת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכמות די דומה. אולי אפילו גדולה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך יכול להיות? במועצה האזורית גולן מתגוררים כ-16 אלף תושבים, חלקם כידוע בישובים שדי מרוחקים מהגבול הסורי, כשרק בטבריה העיר חיים היום כ-43 אלף תושבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבריה לא סמוכה לגבול. היא מעבר לכינרת. באותה מידה גם קצרין (שלא שייכת למועצה האזורית גולן) גם היא לא סמוכה לגבול. מי שכן סמוכים לגבול הם תושבי הקבוצה שמונה כחצי מתושבי הרמה ואותם משום מה גם אתה וגם אני הזנחנו בתושבותינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה? כתבתי על הסתירה בין הקונספציה של התביעה להרחיק את הגבול ובין עקרון ההתיישבות שאיבד את הגבולות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |