|
יש נטורופתית אחת, לא חשוב מה שמה. היא רצתה לתת למטופליה כל מיני טיפולים שיעילותם לא הובררה1. מכיוון שיעילותם לא הובררה. כדי לערוך ניסויים בבני אדם צריך לקבל אישור מוועדת הלסינקי (institutional review board) של המוסד של החוקר. אז היא יצרה לעצמה מוסד עם ועדה כלבבה, שמאשרת ניסויים לפי הטיפול הנטורופתי המקובל. כמובן שכחוקרת היא מפרסמת מדי פעם מאמרים על סמך מחקריה והם מראים שהשיטות שלה עובדות נהדר.
יש מישהי אחרת, נטורופתית לשעבר, שהצליחה להכעיס כל מיני נטורופתים. וכדי להרגיז אותה הם בין השאר רשמו אתרים מרגיזים עם שמות דומים לשם שלה. היא התרגזה והחליטה לבדוק מי רשת את האתרים. אחד האתרים נרשם עם כתובת דואר של המרפאה של החוקרת המהוללת שלנו. ואז הלשעברית התרגזה והחליטה לבדוק יותר טוב את המחקרים של החוקרת. הלשעברית לומדת כיום ביולוגיה בגרמניה, והיא בקשה מחוקר עמית לבדוק את המחקרים.
מסתבר שחייבים לדווח על ניסויים קליניים שנערכים בארצות הברית, כולל דיווח מלא על התוצאות. החוקר בדק בעצמו את הנתונים שלה וראה שהמטופלים שלה קיבלו טיפול לא מוצלח במיוחד: באופן כללי היו להם סיכויי „החלמה״2 קטנים פי שניים ויותר מהמקובל ברפואה. כלומר: בוודאי שזה רחוק מלהיות טיפול הפלא שמובטח במודעות.
התגובה: תביעת דיבה.
אם בא לכם לסייע לקרן הסיוע המשפטי בתביעה הזו: כאן.
1 ניסוח עדין.
2 אם אני מבין נכון, הממד המקובל הוא: השארות בחיים כעבור חמש שנים
|
|