|
||||
|
||||
ובכל זאת, במשחקי דעת הקהל אני לא רואה את העבודה מתחנפת במופגן לחרדים, ואני לא רואה ח"כים חרדים מצהירים במופגן על אי-ציונות. (וכל שאר מה שכתבת לא רלוונטי לכניסה שלי לפתיל. אין לי דעה נחרצת, ובעיקר אין לי פתרון מבריק למלכוד הרעיוני שבו נתונים המח"צ, תומכיה בפועל1 ובכוח, ובהלול.) 1 כולל אותי. |
|
||||
|
||||
אני גם לא רואה את העבודה מתחנפת במופגן לערבים. לגבי החרדים, מעניין מה הם אומרים לקהל הבוחרים שלהם (את הניחוש שלי אתה כבר יודע). וחוץ מזה, אתה עושה לעצמך עבודה קלה. בשביל החרדים אפשר לבחור מושג אחר, כמו מי הסמכות לה יש לציית - חוקי המדינה או חוקי ההלכה. והרי לא תאמר שמפלגת העבודה מתנגדת לציות לחוק. |
|
||||
|
||||
איבדתי אותך. לא משנה (לי). |
|
||||
|
||||
אכן לא מאד משנה, גם לי. אבל להבהרה - אני יוצא נגד הדרישה שכל חבר מפלגה יתיישר על פי איזה מצע (וירטואלי בעיקרו) של אותה מפלגה בכל רמ"ח איבריו, שס"ה גידיו, תרפ"פ דיעותיו וחר"ם הצהרותיו לתקשורת. אני הייתי רוצה, וזו גם בדרך כלל המציאות, שבמפלגה יהיו מגוון דיעות, אבל שמתרכזות סביב מספיק הסכמות משותפות. זה אגב גם המצב בפועל, כי אפילו יו"ר מפלגת העבודה משחרר לפעמים לתקשורת הצהרות מאד לא שמאליות. מעבר לדרישה הכללית, הדרישה הספציפית להצהרת ציונות מערבים היא מוקש שההתעלמות ממנה היא או נאיביות או היתממות. המצב לפיו באחת המפלגות המרכזיות במדינה, (פעם אחת משתיים, הה), ועוד זו שמשמאל במפה הפוליטית יודרו כל ערביי ישראל - כ-20% מהאזרחים, ובתוכם גם כאלה שחושבים שהיא מדינה נהדרת, רבת יתרונות חברתיים, כלכליים ובטחוניים, ומשתוקקים לקחת חלק בעיצוב ובחקיקת חוקים - רק בגלל שקשה להם לחבק בשתי ידיים הצהרה מלפני 100 שנה, וטייטל של תנועה שלפחות בראשיתה היתה בעימות גלוי מול האוכלוסיה הערבית, הוא מצב כמעט בלתי נסבל לדעתי. הוא בלתי נסבל כמו להדיר מבית המשפט שופטים ערביים שלא שרים התקווה, וממחלקות הכירורגיה מנהלי מחלקות שלא הולכים לבית כנסת פעם בשנה. בדיוק כמו שאני שמח על האפשרות שחרדי יהיה שר במדינה ויתרום לה מכישוריו1, גם אם מול צאן מרעיתו הוא מצהיר על אנטי-ציונות (יותר חזק מ"לא להיות ציוני", אגב!), אני מאד אשמח לחברי כנסת ערביים משמאל וגם ממרכז המפה הפוליטית שיהיו מעורבים בניהול המדינה. ודוקא מאחר שאיכשהו, מפלגות ערביות במוצהר אף פעם לא יושבות בקואליציה, חיוני שפעילים ערביים יוכלו להתבטא ולהיות מעורבים במפלגות רחבות יותר. עד הפתיל הזה כל זה נראה לי ברור מאליו, אבל כנראה שזו היתה טעות, אז הרי הפירוט, וזה בערך כל מה שיש לי לומר בענין. |
|
||||
|
||||
1 רציתי לציין שהנה, הצלחתי להוציא מעצמי מחמאה לליצמן, אבל כנראה שזה נשתכח עד לסיום התגובה (ואכן משני לגמרי). |
|
||||
|
||||
על מה בדיוק - על קיצור התורים? על ביעור הרפואה השחורה? על צמצום הפער בין שרותי הבריאות בפריפריה ובמרכז? על הפרוטקציה של חסידי גור במערכת הבריאות (מפי השמועה)? על הגדלת תקציב סל הבריאות? על הפיקוח ההדוק על ההיגיינה במלונות, סופרמרקטים ובתי אוכל? על הטיפול במחסור ברופאים כבר היום, והרבה יותר בעתיד הלא כל כך רחוק? על הגדלת כמות המיטות בבתי חולים? על הכפיה על בי"ח לניאדו להעניק טיפולי פוריות לנשים לא נשואות? על הצלחה במיגור החיידקים העמידים שהופכים כל ביקור בבי"ח לרולטה רוסית? אפילו את האבסורד של מע"מ המוטל על תרופות מצילות חיים הוא לא הצליח לתקן (או לא ניסה, אני לא יודע). משום מה הכל זוכרים לו את ההחלטה הטריביאלית להעביר חלק (קטנטן) מהתקציב לרכישת עוד כמה מכשירי MRI כאילו מדובר באיזו פעולה הירואית ורבת השראה. גם סימון המוצרים, ספינת הדגל של המשרד, נדחה כידוע לעוד שנתיים-שלוש או יום אחד אחרי ביאת המשיח, המאוחר מבין אלה. נכון שבממשלה הנוכחית הקרב על התואר "השר הגרוע ביותר" אינו קל, אבל לדעתי הוא יכול לתת פייט טוב. |
|
||||
|
||||
על שם מי רשומה ההחלטה (והביצוע) לפתוח בית חולים חדש באשדוד? לפי כתבה בחדשות השבוע, פתיחת בית החולים הביאה לירידה של כ-20% בעומס על המיון והמחלקות הפנימיות בבתי החולים ברזילי וקפלן (וגם במחלקת היולדות, למגינת ליבם של בתי החולים הנ"ל). |
|
||||
|
||||
דודה ויקי סיפרה לי ש"פרויקט בשם מרכז רפואי אשדוד, החל בשנת 2006, ביוזמת עמותת רפואה וישועה של חסידי גור, שרבים מחסידיה גרים בעיר" (ההדגשה שלי), כך שלא נפלתי מהכסא לקרוא בהמשך ש"ב-9 באוגוסט 2009 פרסם משרד האוצר מכרז להקמת בית חולים באשדוד". ליצמן היה אז סגן שר הבריאות אבל תפקד בפועל כשר, ממש כמו היום. מעניין אם לקוחות של קופ"ח כללית מופנים בכלל לבית החולים הזה כי לפחות במרכז אני יכול רק לחלום להישלח לאסותא במקום לאחד מהמוסדות המתפוררים של הכללית. על השתלשלות העניינים מהמרכז הרפואי ועד לבית החולים, ועל חלקה של עמותת "רפואה וישועה" בכל ההליך אפשר לקרוא ב https://www.haaretz.co.il/1.1193797 אם כי כתבה בעיתון לא בהכרח מבטאת את המצב העובדתי. אני בטוח שהכול היה גלאט-כושר, ובאשר לריח כל אחד יכול להתרשם בעצמו. |
|
||||
|
||||
בניגוד לבית החולים אסותא בתל אביב שהוא בית חולים פרטי (ושום קופת חולים לא תפנה אותך אליו), בית החולים אסותא באשדוד הוא ציבורי, אוניברסיטאי ובניהולה של מכבי שירותי בריאות, כך שאני מניח שלפחות קופת חולים אחת באשדוד מפנה את לקוחותיה אליו ומאמין שכולן עושות כך כדי למנוע מלקוחותיהן לעבור למכבי שירותי בריאות. אני יודע שהיו נסיונות וכוונות להקים באשדוד בית חולים פרטי (או פרטי למחצה, או ציבורי עם שירותים פרטיים) בבעלות של עמותות כאלה ואחרות, אבל בסופו של דבר זה לא מה שקרה. |
|
||||
|
||||
בית החולים אסותא אשדוד [ויקיפדיה] חוששני שכוונותיו של ליצמן טובות יותר מן האינטרסים שלו (קריא של הסקטור החרדי). ביה"ח באשדוד דוקא שייך לרשת אסותא (השייכת בעצמה לקופ"ח מכבי). עמותת רפואה וישועה של חסידי גור רק עשתה סיבוב על "זכויות" הציבור במהלך התארגנותו של המרכז הרפואי באשדוד וכיום הוא לא שייך לה לאחר שאסותא (כלומר הציבור) קנה מן העמותה את הזכויות (שהציבור נתן לה). כל הקמת בי"ח באשדוד היא שערורייתית ברמת הניהול ויסודה באינטרסים סקטוריאליים (עולי בריה"מ וחסידי גור תושבי אשדוד) שדרסו את האינטרס הציבורי כפי שיוצג ע"י פקידי האוצר הידועים לשמצה. אני חושב שה"אינטרס הציבורי" אומר שאסור להקים בי"ח נוסף במרחב שבין קפלן-רחובות לברזילי-אשקלון, מפני שהוא יבוא ע"ח בי"ח נוסף בערד/מצפה רמון/דימונה שיסייע גם בפיזור האוכלוסיה ובעיקר בהקלת הלחץ הבלתי סביר על סורוקה-ב"ש. כל זה לא אומר שבשורה הסופית לא יתכן שבאופן עקמומי כלשהו ביה"ח באשדוד יסתבר כקללה שהתגלתה כברכה. בנוגע לליצמן עצמו, אני סבור שהאתוס של טובת הציבור מאזן קצת את האינטרס הסקטוריאלי שהוא מייצג. אתן דוגמה אישית: בזמנו ניסיתי לנהל מאבק דון-קישוטי בסחטנות של מד"א הגובה דמי הסעה אסטרונומיים על הסעה לבתי-חולים. התהליך בזמנו היה שהפציינט משלם את התשלום ואז קופות החולים ע"פ נהלים שהן קבעו לעצמן ובפועל היו ידועים בעיקר לבירוקרטיה שלהן מחזירות את הכסף או חלקו או כלום ל"נוסעים". ה"רווח" הכלכלי כאן הוא סמוי ומרושע. גם מד"א וגם קופות החולים הם גופים ממומנים ע"י הציבור, כך שרוב הכסף (70% אני חושב) הגיע בסופו של דבר מתקציב הממשלה בדרך כזו או אחרת. הרווח (של ה-30%) בא מאנשים ללא יכולת להתמודד עם הבירוקרטיה הרפואית שבכל זאת היה אפשר לסחוט מהם את מאות השקלים ובעיקר מן העשירונים העליונים שהעדיפו לשלם את הסכום ולא לבזבז את זמנם מול הפקידות הרפואית. התהליך הזה הגיע לאבסורדים כמו חייל שמשפחתו נרדפה ע"י מד"א חמש שנים לאחר שהוא השתחרר (חיילי צה"ל אינם מבוטחים בקופות החולים והם לא אמורים לנסוע באמבולנסים לא צבאיים). בסופו של דבר, מי שפעל בנושא היה השר ליצמן. הוא הסדיר שהפציינטים אינם צריכים לשלם מכיסם, אלא יכולים לגשת עם דרישת התשלום לקופות החולים ובמידה שמגיע להם החזר, הקופות מעבירות את התשלום למד"א ישירות. קשה להתלונן על הפתרון הזה, מפני שהוא בודאי עדיף על המצב הקודם. יחד עם זאת, ליצמן מרויח כאן פעמיים. הרווח הגדול יותר הוא סקטוריאלי (משפחות עניות מרובות ילדים שמתקשות להוציא מכיסן מאות שקלים בכל פעם שצריך לאשפז את אחד מבני המשפחה). מי יוצא נפסד? מעמד הביניים וכן הלאה שממשיכים לטרטר אותו ולהפוך אותו לבלדר וגובה של מד"א. אבל מה לעשות, הרי ידוע ש"מרירות ושנאה, זה העונש של הסמולנים". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מנכ"ל הדסה: האדמו"ר קיבל תנאים רגילים כמו כל שר ואח"מ פושט. |
|
||||
|
||||
תודה. עכשיו יש לי המון נתונים לגיבוי הנטיה האנטי פוליטיקאים חרדים הראשונית שלי. |
|
||||
|
||||
בדה מרקר דווקא היו די מרוצים מסימון המוצרים. וכמובן, הבעיה הידועה של ליצמן: העישון. חוק שעבר לאחרונה למניעת פרסום מוצרי עישון הצליח לעבור רק לאחר שהוחרגה ממנו העיתונות הכתובה. בגלל שאי אפשר היה להחריג ממנו רק את המודיע. |
|
||||
|
||||
נראה שבניגוד לאיראן ולחמאס, עם העישון דווקא כן נחתמה הפסקת אש חד צדדית. הלשונות הרעות טוענות שפיליפ-מוריס תורמים נדיבים לעמותות חרדיות, אבל אין לי שום מידע של ממש בנושא. מה שבטוח זה ש(סגן)שר הבריאות נפגש כמה פעמים עם נציגי הפושרים ושכח לדווח על כך כנדרש. אולי הם דיברו על הספקת סיגרים לביבי, עכשיו כשמילצ'ן סגר את הברז. |
|
||||
|
||||
אבל הפסקת אש גם היא פוגעת בעישון, כי אין עשן בלי אש. תודה וסליחה. |
|
||||
|
||||
איך גורמים לטיפש להיות במתח? |
|
||||
|
||||
שאני אבין, אתה קורא לי טיפש?! (לא יודע מה התשובה, אני גרוע בחידות היגיון.) |
|
||||
|
||||
אני קצת טיפש, הייתי במתח מהשאלה של איזי איזה חצי דקה, אבל אז הבנתי. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שטיפשות היא המונח הנכון במקרה הזה. |
|
||||
|
||||
פעם ראשונה שאני רואה משהו מהסדרה הזו. תסריט מעולה, משחק נורא (בעיקר של ג'ים פרסונס, אבל גם מים ביאליק1 לא מראה פה למה היא שחקנית נחשבת). די כמו סיינפלד. 1 רק אצלי, או אצל כל דובר עברית ילידי השם הזה מעורר אי נוחות מענגת? |
|
||||
|
||||
בגדול אני חושב שפארסונס משחק מצוין. אני יכול להבין למה זה צורם לך במנותק מהקשר והיכרות עם הדמות - זו דמות מוזרה ועם התנהגויות חריגות (שהיוצרים נמנעו בכח מלתת להן שמות ידועים, אבל הרמזים ברורים), ולכן למי שנופל על 5 דקות בעונה מאד מתקדמת, זה נראה כמו משחק גרוע. בעצם היכולת של פארסונס להעביר דמות כזו על כל הניואנסים לאורך עונות שלמות ראויה להערכה - והוא גם מאד מצחיק. גם בסיינפלד המשחק מתעלה על רוב רובן של הקומדיות. חוץ מאשר סיינפלד עצמו, שאצלו זה כבר ברמת הclaim to fame. אבל קל לראות מישהו שרואה סצינה בודדת עם קריימר ואומר שהוא אובראקטינג. 1 לא רק אצלך. |
|
||||
|
||||
לסיטקום יש חוקים ברורים. הדמויות בסיטקומים הן בדרך כלל לא בוגרות, אפשר לומר ילדותיות, סטראוטיפיות ובעיקר מוקצנות. התגובות שלהן למצבים די סטנדרטיים אליהן הן נקלעות יהיו חריגות, ולכן מצחיקות. הדמות של שלדון בהחלט עונה על הדרישות. השאלה היא האם השחקן מצליח להפוך את הדמות לאמינה למרות ההקצנה שלה. קח את הבלונדינית האהבלה- כריסי מ''שלשה בדירה אחת'', עוגן מ''שמש'', קלי מ''נשואים פלוס''. לכריסי ועוגן אני לא מאמין. לקלי, בגילום המבריק של כריסטינה אפלגייט, אני כן, למרות שהטקסטים שלה היו מופרכים באותה מידה. אני חושב שג'ים פרסונס ומם ביאליק עושים עבודה טובה. תכל'ס הוא קיבל ארבעה אמי וגלובוס הזהב אחד על התפקיד. |
|
||||
|
||||
ובעיקר מוקצנות. אמת , ולכן הסיטקום מטבעו מגיע בZוגות על מנת ליצור רצף של הקיצונים ובכך ליצור סיום מעגל. בסיינפלד זה בולט ומוקצן ולכן היא הצליחה עד כדי שהסיטקום חייב את חייו לג'רי ושות' . |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |