בתשובה לאפופידס, 21/12/17 19:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שיר שממש לא ראה בזה דופי, קומפלט עם חפצון מפורש: פרחים ונערות מ-1962. לא מפסגת יצירתם של מוהר וארגוב, אבל משום מה הוא שומר על פופולריות בתוכניות זמר עברי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שעדיין לא הוזכר כאן "כשאת אומרת לא" המפורסם. כידוע, כמה עשרות שנים אחרי שהשיר יצא, דן אלמגור הוסיף לו את הבית שנפתח ב"כשהיא אומרת 'לא', לזה היא מתכוונת". עוד שני שירים שהיום היו עלולים להתקבל אחרת הם "לא מכירים" ו"כבודה של האשה (בבית פנימה)", שניהם של יוני רכטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונזכיר כאן את האפשרות האלטרנטיבית לקרוא את ''כשאת אומרת לא'', שלמדתי מעירית לינור - לא בהכרח הדושבאג שבטוח שהלא הוא כן, אלא אולי הנעבעך הביישן שהיא אמרה לו לא והוא אוכל את עצמו על מה שהוא אולי מפסיד. אבל שני הטיפוסים האפשריים הם אפשריים על רקע מציאות שבה נפוץ שמתייחסים ללא כאל כן. ב''כבודה של האישה'' מוהר מרכך מראש את הביקורת נגדו כשהוא אומר ''אני מבין היטב שלא אני צודק, סתם שמרן עקשן ומיושן''. אבל אתה צודק שהיום הריכוך הזה לא היה מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לא משהו. אני רק מקווה שבישראל לא יקומו/יגברו הקולות למען ניקוי התרבות מיצירות העבר המכילות אלמנטים שאינם עולים בקנה אחד עם רוח המהפכה, כפי שקורה פה ושם מעבר לים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |