בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/11/17 15:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שאתה קצת מתבלבל כאן ביעד. בהסכמי סייקס–פיקו חולק המזרח התיכון בין בריטניה לצרפת עם אזור ניטרלי במרכז ישראל של היום. הצהרת בלפור שימשה ככל הנראה גם אמצעי להרחיב את השטח הבריטי. ואז הגיע וילסון עם 14 הנקודות שלו. הוא דרש להפוך את הזירה הבינלאומית להרבה יותר הוגנת. עקרון ההגדרה העצמית מגיע משם. הוא דרש ששטחים שנקרעו מהמעצמות המנוצחות לא יהפכו למושבות של המנצחות. במזרח ומרכז אירופה הוקמו מדינות חדשות במקום שלושת האימפריות הישנות. בשאר העולם המושבות לשעבר נחשבו פרימיטיביות מדי. לכן בריטניה וצרפת (וגם ארצות הברית, באוקיאנוס השקט) הואילו בטובן לקבל חסות "זמנית" על השטחים הללו עם כתבי הרשאה (מנדטים) מחבר הלאומים שנוסד זה עתה. השטחים במזרח התיכון נחשבו הקרובים ביותר לקבלת עצמאות ולכן סווגו כמנדט מסוג A. בפועל כולם זכו לעצמאות תוך פחות מ־30 שנים מזמן נתינת המנדט. אבל הבריטים בירדן ובעירק התקדמו בעקביות לכיוון הפיכת המדינות הללו לממלכות חסות עצמאיות. ועכשיו לכתב המנדט [ויקיפדיה] מחבר הלאומים על פלסטינה: סעיף 25 בו קובע שאפשר להחיל חלקים ממנו רק על החלק שממערב לירדן. הניסוח שלו לא לגמרי ברור ועלו טענות שניתן לפרש את המילים postpone or withhold application כמניעה זמנית שתפוג בעתיד. אולם חבר הלאומים אישר במקביל גם מזכר מטעם ממשלת הוד מלכותה (ליתר דיוק, נכתב גם הוא על ידי שר החוץ הלורד בלפור) שמצהיר בפירוש שתנאי המנדט בארת ישראל לא יחולו במלואם על עבר הירדן: Transjordan memorandum [Wikipedia]. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי את כל החלק הראשון של דבריך ואיך הוא קשור לעניין. אשר לסעיף 25 בכתב המנדט המקורי, אליו התודעתי בזמנו באדיבותו של אריק, עד כמה שהבנתי אז, הסעיף הזה נתן לבריטים רשות לקרוע בעתיד את הגדה המזרחית משטח המנדט אם תהיה הסכמה לכך של חבר הלאומים, והבריטים אכן מימשו מאוחר יותר את שאופשר להם וקבלו את הסכמת חבר הלאומים לכך. ואז יצא מעין כתב מנדט מעודכן שלא חל על הגדה המזרחית. אבל לא זכור לי שהסעיף הזה קובע שהמנדט חל רק על החלק המערבי כפי שאתה אומר. איך שלא יהיה הויכוח היום אינו על הגדה המזרחית שאותה אין אנו תובעים. ועל הגדה המערבית עדיין חל הכלל שאסור לאום לשנות את החלטות חבר הלאומים אלא אם הצדדים המסוכסכים מסכימים על כך. לכן מבחינה חוקית כל הגדה המערבית היא שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדה המערבית סופחה על ידי ממלכת עבר הירדן (ששינתה לצורך כך את שמה לממלכת ירדן). הסיפוח הזה לא הוכר על ידי רוב מדינות העולם. המנדט על פלסטינה קרא להקמת בית לאומי יהודי בארץ זו, אולם לא בהכרח בכולה. בסופו של דבר, בשנת 1946 בריטניה החליטה לוותר על המנדט והעבירה לאו״ם את ההחלטה בנושא. האו״ם החליט שיקומו בפלסטינה מדינה יהודית ומדינה ערבית. המדינה הערבית לא קמה באותו השלב. אולם מאוחר יותר הכיר האו״ם בטענותיהם של ערביי פלסטין (שכיום נקראים פלסטינים) למדינה משלהם. זוהי מעין מדינה שבדרך על רמות שונות של נציגות במוסדות שונים של האו״ם ורמות שונות של הכרה מטעם מדינות שונות. ובסופו של דבר הכלל הבסיסי במשפט בינלאומי הוא שמי שצודק הוא מי שהצליח לשכנע מדינות אחרות (ובפרט מעצמות) בצדקתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא בהכרח בכולה" הן מלים שלא מופיעות בכתב המנדט אלא מהוות פרשנות אישית שלך. הפרשנות הזאת לא הגיונית כפי שהסברתי בתגובה קודמת ולא אחזור על כך, אם כי זה נכון שבסעיף 25 נאמר שהבריטים יוכלו לגרוע את הגדה המזרחית משטח המנדט אם יקבלו התר לכך מחבר הלאומים. זה נכון שהאו"מ החליט הרבה שנים מאוחר יותר מהחלטת המנדט שתוקם בגדה המערבית גם מדינה ערבית, אך כפי שהסברתי בתגובה קודמת החלטתו זו הייתה בלתי חוקית, כי אסור היה לו לשנות החלטות של חבר הלאומים אלא בהסכמת שני הצדדים, והיה צד אחד שלא הסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר הלאומים נתן מנדט לבריטניה. בריטניה החזירה את המנדט לאומות המאוחדות. זה כל הסיפור. אלו הם שני הצדדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אלו לא שני הצדדים. הצדדים הנצים הם הערבים ואנו. לבריטניה ניתן תפקיד ניטרלי, אבל היא השתמשה בנתינה הזאת למען האינטרסים של עצמה בניגוד למה שהתחייבה עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע הקמתה מדינת ישראל הכירה בשינויים שחלו בהכרזות שונות וביססה את הלגיטימיות שלה על החלטת האו"מ מכ"ט בנובמבר. "ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. " עפ"י מגילת העצמאות והסכמים והצהרות הבינלאומיים שישראל חתמה עליהם מאז 1948, הכרזת האו"מ ותוצאות מלחמת 48 הם הקובעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה קודמת כתבתי שישראל קבלה את החלטת החלוקה אבל כיוון שהצד הערבי לא קבל את ההחלטה אין לה תוקף חוקי, שכן אמנת האום אסרה עליו לשנות החלטות של חבר הלאומים, אלא בהסכמת שני הצדדים. בדבריך חזרת על עובדה שאני עצמי הצגתי, ולא ברור לשם מה. אנו קבלנו את ההחלטה מטעמים מובנים. לולא עשינו זאת לא היינו מקבלים דבר. אבל בפרוש לא היה בסמכותנו לטהר צעדים בלתי חוקיים שעשה האום קודם לכן. אם יתנפלו עליך שודדים ויגזלו את כל רכושך אבל יציעו לך בסופו של דבר את חייך ואפילו סכום קטן מהרכוש שגזלו, האם לא תקבל את ההצעה? איזו ברירה תהיה לך? האם קבלת החלטת האום על החלוקה משמעותה שעלינו להחזיר את כל מה שכבשנו במלחמת השחרור שנמצא בחלק הערבי של הגבולות האלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "אין לה תוקף חוקי"? מגילת העצמאות של מדינת ישראל מתבססת על זה. מה קשור עכשיו למה קיבלנו? משקיבלנו והיכרזנו שקיבלנו וחתמנו בדם על מגילת העצמאות שקיבלנו ואנחנו ממשיכים לבסס את ההסכמים שלנו על זה הרי שקיבלנו. ברווז שהולך וגו'. הפילפולים שאתה מנסה כאן אינם מגרדים את גבול הלגיטימיות של ההחלטה על הקמת מדינת ישראל בתוקף משפט העמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברתי בבהירות את כוונתי, ומיותר לי לחזור שוב על מה שאמרתי, ואם מישהו משנינו מתפלפל אז זה בוודאי לא אני אלא אתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תזהר לא להתבלבל מעומס העובדות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |