בתשובה לאביר הקרנפים, 23/09/17 22:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
> אתה נתת דוגמה למישהו שמציע רפורמה בתחום, ואני זיהיתי שם מאפיינים של רפורמים. אבל לא הבנתי במה הוא (ארגון השגחה פרטית) מציע רפורמה. איפה, לדוגמה, הוא סוטה ממה שמקובל על הרבנות הראשית? מאפייני הרפורמים שזיהית שם הם שהוא קורא תיגר על המונופול של הרבנות. לזה התייחסתי כהיגיון סיבובי. האם אתה מוצא מאפיינים אחרים? > כל מי שמכיר את המקורות יודע שגם בימי חז"ל ואפילו הנביאים היו כאלה שהחמירו על עצמם ברמה שבעינינו מופרזת לחלוטין. בסוף ימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד היה נפוץ המושג של חסידים או צדיקים: מי שמלכתחילה מתחייבים למלא מצוות מעבר לנדרש (והייתה אפילו התייחסות הלכתית למעמד זה). אבל לא היה מדובר על כלל הקהל. דרישות החומרה היום אינם רק מהצדיקים, אלא מכולם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הראשון שמזדקר לעין כשנכנסים לדף אליו קישרת, זה החזרה האינסופית על "משגיחות כשרות" ועל הדגש שזה בניגוד לעמדת הרבנות שמסרבת להכיר/להכשיר סמכות נשית בתחום. זה כל כך בולט שלא שמתי לב אם יש בין השורות קריאת תיגר על המונופול של הרבנות. אתה מתייחס יותר מדי לסמנטיקה במקום לתוכן. לא המושג של חסידים או צדיקים הוא הקובע, אלא ההחמרה. כי התואר משתנה מדור לדור. זה יכול להיות צדיק, ירא ה', חבר, תלמיד חכם, רב, חכם, צורבא וכו'. אבל איסורי שבות שגזרו חז"ל כחומרא, אינם רק מהצדיקים, אלא לכולם. ועל פי מסכת אבות, דרך החיים של עשיית סייג לתורה היא משלושת הדברים הראשיים שלמדנו מדרכיהם של אנשי כנסת הגדולה, שבנו את בית שני. ולא רק בתחילת בית שני, אלא גם שלמה שתיקן נטילת ידים ודוד שתיקן מאה ברכות ועוד. אבל מי דורש ממך חומרות? איך זה שכל אלה שמתלוננים על שדורשים מהם חומרות, הם אלה שאפילו את המינימום לא מקיימים, ולמעשה, אין להם את הידע הנדרש על מנת לקבוע מהי חומרה ומהי הלכה בסיסית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה. איך זה שכל אלה שמתלוננים על ערכים ירודים נמנעים מלדון בערכיות? איך זה שכל הארגונים שמנסים לשפר את הדת והיהדות מממומנים ע"י גופים חילוניים? איך זה שנשים עצמאיות ודעתניות רבות עם רבנים על מקום ברחבת נישוק אבנים? איך מי שמנסה להציע כשרות נקיה מרבב לא מקפיד על כשרות? איך זה שמניף את דגל האחווה והפלורליזם אוסר סממנים יהודיים ביישובו? איך זה שיהודים שונאים אחרים בגלל יהדותם? העיקרון שמניע את המחנה הוא השלילה. כשהמטרה לעמוד נגד, ברור שתהפוך את הצד השני למושחת, מסוכן, קיצוני ושוגה ואתה לא צריך להציע, להצדיק או לתרץ את מיקומך. השמאל הנוכחי אם יצומצם למהותו הוא שלילה אחת גדולה- לא ליהודי ולא לציוני. סחורה לא משהו. שי לחג, פרק מובחר: גירושין, התחזות ליהודי למראית עין, שיחדש ועוד |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |