בתשובה להנמר בנשמה תשיעית, 01/09/17 0:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עבורי השאלה "עד כמה" היא השאלה החשובה ביותר ואסביר : פגיעה מסוימת בזכויות האדם היסודיות היא בלתי נמנעת בחברה דמוקרטית. זה מול זה עומדים תמיד כל מיני עקרונות וערכים- חופש הביטוי מול הפגיעה ברגשות הציבור. חופש הדת מול חופש התנועה. הזכות להפגין מול זכות האדם לפרטיות וכן הלאה. שתי השאלות ששואל את עצמו בג"ץ כשנפגעות זכויות יסוד על ידי חוק הן- באיזו מידה, והאם לתכלית ראויה. שתי השאלות האלה אינן המצאה של בג"ץ. הן נמצאות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כלשונן: "8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק־יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו." אצלך השאלה "עד כמה" מיותרת כי אצלך הפגיעה בזכויות היסוד של הבטום זרהום עוברת בלי תהיות (הוא נחשב פחות, בסך הכל מסתנן שנחשד כמחבל) אבל הפגיעה בזכויות של אלאור אזריה (חייל מצטיין, מגיע לו יחס טוב) כואבת לך. אצל שניהם זכות היסוד שנפגעה היא הזכות להליך הוגן, אבל יש הבדל גדול עד כמה! בעצם השאלה הראשונה שלך היא "מי נפגע?" והשאלה הראשונה שלי "עד כמה נפגע". "מטרה זרה ולא עשיית צדק" זו ספקולציה שלך שלא הראית עדיין שום קשר בינה לבין המציאות. הירידה באמון הציבורי במערכת המשפט מלמדת לדעתי יותר על הציבור מאשר על מערכת המשפט! כמו שאמרתי קודם- לאמירות של הרמטכ"ל ושל שר הבטחון היה ערך חשוב מבחינתם של העברת מסר פיקודי מהי עבורם רוח צה"ל, ומה הם לא רוצים לראות בצבא. מסתבר שהערך הפיקודי והמערכתי הזה גבר אצלם על הערך של שמירה על זכויות האדם של אזריה. זה שאתה מעוניין שהם ישתקו לא מחייב אותם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברור שקיים מתח בין הערכים אבל לא מובן לי מדוע אתה חוזר לשיח הזכויות לאחר שהסברתי על שורשו הרחום האוהב והאנושי ועד כמה השימוש בו הסתאב ומי מנצל את פירותיו הרקובים. ב. נחמד שאתה שוב מייחס לי דברים בלי חשבון. הבטום זרהום לא נחשב בעיני פחות כאדם וגם אם כן (ומותר לך לתהות מדוע מישהו מעדיף את בני עמו שבחרו לחסל את הטרור במו ידיהם על פני מסתנן) מותו נבע מטעות בזיהוי. גם ערס יהודי (ואילם?) יכל למצוא את מותו בסיטואציה דומה. ג. עד כמה היא שאלה בגוון פלפלני עז. הרי לא תמצא לגביה תשובה משפטית חד משמעית שמוסכמת על כולם ומכאן שאינה רלוונטית לדיון בין הדיוטות ולא לגבי הנזק הציבורי. החומר שנקרא צדק מאוד חמקמק להגדרה מפרספקטיבה של בן תמותה. החיים מזמנים לנו הזדמנויות לחוש ולזהות צדק טהור, צדק בתזמון מופלא, צדק מעורב בנקמה, צדק שזוהרו בוהק לאורך ההיסטוריה ועוד. לצד החוש האנושי לצדק מתקיים חוש נוסף שמאפשר לזהות עוול (דרייפוס, מורכבתו של דוד המלך, אין גלים גבוהים) ולכל אחד מהחומרים סרגל מידה עצמאי ייחודי. לכל אורך המקרה מפרסום הווידיאו, ההתעמרות התקשורתית, המשפט וגזר הדין, הציבור חש בעוול. אתה שואל בעצם- כמה עוול? התשובה -במידה שגרמה לציבור לבטא באופן ברור ונרחב כעס וחוסר שביעות רצון. עכשיו נעבור לצדק וספקולציות. אם בכוחות הביטחון כולל צבא, משטרה וגופים נוספים יש הנחיה (הבאתי, יש!) לירות עד מנת להרוג מחבל, ללא משפט -ואם הפרקטיקה קיימת, ואם מחבלים שלא "נוטרלו" שבו לרצוח (באירוע ואחרי כלא), הציבור חש שהמשפט מלכתחילה לא שאף לצדק ומטרתו כפי שסימנו המזהמים היתה בעיקר חינוכית והצהרתית -על חשבון החייל. מכיוון שאתה מסכים שהציבור זועף, מעמדו של בית המשפט מדרדר ובנוסף שההליך זוהם אני חושב שהספקולציה טמונה בשאלה עד כמה שנותרה מיותמת. אם אתה רוצה לשחק בעד כמה, כדי להוכיח שאי אפשר להוכיח, תפדל. אתה יודע לכמת את ערך אמון הציבור במערכת המשפט ובצבא? אתה יודע להעריך כמה חיילים לא התנדבו לקרבי בגלל מקרה אלאור? כמה מחבלים מבצעים פיגועים כי הם משערים שלא ימותו בגלל התנהלות ביטחונית שמושפעת מהסמינרים שמעבירים הנאורים בצבא? (זריקת בקט"בים, סלעים, דקירות, חזיזים, הצתות, ירי מרכב חולף). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |