בתשובה לרון בן-יעקב, 30/08/17 15:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא חבלי תליה, כי אם צלבים. לא עונש, כי אם הוקעה. לא ליום, אלא לדורות. לא האדם לבדו, אלא הקבוצה כולה. כמו מי. כמו צדקיהו וחבר יועציו. עליהם לדעת- וזה מכיוון שיש אשר עשוי להתבלבל ולטעות ולחשוב או לומר לעצמו כי בהיותו באופוזיציה, ממילא סרה מעליו האחריות, ובהיות אוסלו רחוק ממימוש, אין מבחינים בו. --על פושעי אוסלו לדעת כי ייצלבו.-- מראשון ועד אחרון. הייתי רוצה לחשוב שבהתייחסך לנתניהו כאל שותף או כאל מיישם אוסלו, אתה מיתמם, אבל אני לא חושב ככה. כך וכך שנים של התבוננות במערכת הפוליטית, בשיח הציבורי, בנבחרי הציבור ובמרכולתם, בפרשנים וברכיאלים הפוליטיים ובמרכולתם, לימדו אותי שלא למהר ולחשוב שדברים נאמרים מתוך זיוף או מתוך הונאה, כי לכאורה אין להעלות על הדעת שהם נאמרים ברצינות. וזאת למדתי, יש להעלות על הדעת שהם נאמרים ברצינות. על כן בהיות נתניהו גדול מיישמי אוסלו לא נותר לי אלא לשמוח עבורך ועבור מחנה אוסלו על אשר מצא לו מנהיג ליישם את תורתו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שאתה הוא זה שפסקת חבלי תליה. אבל מי אני שאלין על הפורנוגרפיה של מאן דהוא? לענין אוסלו ונתניהו - נראה שאתה קורא חצאי דברים (גם של אחרים, גם של עצמך) ובונה דמויות דמיוניות. נתניהו איננו מנהיג. הוא ניגרר, אם מרצונו אם בעל כורחו, אחרי מציאות שלטעמי הוא די מבין שככל שיתאמץ לא יוכל לה. ולכן, אם אתה חפץ להמשיך להשרות יושר אינטלקטואלי, הרי שהזיות הדמים שלך יכללו גם יכללו את בנימין נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חבלי תליה, כי אם צלבים. כי לתלות או להיתלות- פירושו להיפטר, אבל לצלוב אין פירושו להיפטר, אלא דווקא לקעקע בתוך הזיכרון, ומן הביטוי כי פושעי אוסלו ייצלבו משתמעת המשמעות המלאה של כוונתי. עליך לדעת כי אני לא חפץ דבר. כל דבריי באתר זה כולם, לרבות מה שאתה מכנה ''הזיות הדמים'' שלי, או ה''פורנוגרפיה'' שלי, נושאים מגמה תיקונית. אין כוונתם לפלמס, לכסות, להסתיר, לפלפל, להסית, להסיט, או לשרת עניין כלשהו אישי. טוב לעין שתרגיש את הדקירה של המילים כאשר הן מתארות מציאות דוקרת. זו, ובאותן המילים, היא תפישת עולמי אודותיה. על פי רוב אני גם לא מוצא ערך בדיאלוגים. לכל אדם יש את תפישת עולמו, וכל אדם מבין את העולם על פי מידותיו. גם אתה, גם אני מבינים את העולם ומתווכחים אותו כל אחד על פי מידותיו. לטעמי יש רק דרך אחת שדרכה בני אדם מקשיבים, והיא לאכול חרא. אני משוכנע שניתן להוכיח באופן מדעי סטטיסטי כלשהו, כי קיימת קורלציה בין אכילת חרא לבין פתיחתן של בועיות ההקשבה. ככל שאנשים אוכלים חרא, כך מתערערת בקרבם תחושת הצדק העצמי. תחילה יופיעו אנשים שיאמרו- אנחנו אמנם צודקים, אבל אולי זה לא מועיל לנו כרגע. אחר כך יתעוררו הספקות. רק לבסוף, ורק אולי, ובקול ענות חלושה אנשים יאמרו לעצמם כי טעו. על כן אין הכוונה לבוא חשבון עם אנשים מסויימים או עם טבע האדם בכללותו. הרי זה מיותר. אבל אני חושב שאין לישראל את הלוקסוס להמשיך ולהתבוסס בפולמוס אוסלו. מכל מקום, רון בן יעקב, נראה שאתה היית חפץ להגיד משהו על נתניהו. הנה אמרת. ואני מניח שעוד תאמר. אם כדי להוציא את הדברים אתה זקוק לדיאלוג, אתן לך קונטרה ואומר כי לדעתי נתניהו הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על המציאות הפוליטית ועל תולדות ישראל בתקופתו. יתירה מזאת. אני סבור כי רק לעיתים נדירות מצליח אדם לפעול בהיסטוריה לבדו, באופן שנובע מתוך עצמו ומכוח עצמו, ולא ממה שנובע מן הכוחות ההיסטוריים, או מן המקריות, כשם שפעל נתניהו. האירוני, וזו רק דעתי, שהוא עשה זאת על פרצופם של אלה הטוענים כנגדו עד היום שהוא לא עשה דבר או עשה מעט מאד. תמונה זו, כך לדעתי, תלך ותתבהר ככל שיחלוף הזמן, או כאשר מישהו יטרח לנסות לסכם ולהעריך את פועלו. אתה מוזמן לכתוב לפרט ולפתח את דעותיך ביחס לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נסחף מנושא לנושא משיק, וזה בסדר כל עוד מבינים את זה. אין השפעתו של נתניהו על המציאות של אזורינו סותרת את היותו קנדידט, לשיטתך1, כי "על פושעי אוסלו לדעת כי הם ייתלו." 1 שלא לדבר על אוסף ביטויי הביבים בו אתה בוחר להשתמש, אבל ניחא |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |