בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/07/17 22:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצריים לא התמוטטה (המשטר התמוטט, אבל לא הארץ ומוסדותיה). קשה להגיד שזה בגלל השלום. אבל אפשר לנסח את זה קצת אחרת: הכסף שהגיע עם השלום אפשר למצריים יותר לכידות. יכול להיות שאם סוריה הייתה עולה על נתיב שונה לפני עשרים שנים, המצב הכלכלי החריף לא היה מנותב למהומות חזקות כל כך עם השלטונות. גם כאשר פרצו שם המהומות, היו כמה חודשים שבהם עוד אפשר היה להכיל אותן (בדומה למה שהיה בירדן ובמרוקו). השלטון בסוריה בחר לא לוותר על כלום. זו לא הייתה הבחירה של שלטונות ירדן ומרוקו. אז כן, כל מה שכתבתי ביחס לסוריה כאן זו ספקולציה. אין „אילו״ בהיסטוריה. אבל דבריו של רבינוביץ' סבירים במגבלות הללו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שהמרד בסוריה נבע בעיקרו מבעיות כלכליות. לדעתי הוא נבע בעיקר מבעיות עדתיות. לכן אין שום סיבה להאמין שהנסיגה מהגולן הייתה תורמת לאיזו יציבות שם. ואיתמר רבינוביץ אינו, כמוך, מסייג את דבריו כספקולציה אלא מציג את התזה הלא הגיונית שלו כאמיתה בלתי מעורערת. אתה חושב בניגוד לי שדבריו סבירים. כפי שאמרתי, יש חריגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה בסוריה בצורת ממושכת שהביאה למתיחות על רקע כלכלי. גם בירדן יש מתיחות על רק עדתי והיה משבר כלכלי שהחריף בגלל האביב (בגלל המצב בסיני נעלם הנפט במחיר נמוך). אבל בירדן השלטון ידע לא לשבור את הכלים עם התושבים. הסכם שלום עם ישראל היה יכול להפוך את סוריה למדינה שקשורה חזק יותר למערב ושיש לה יותר מה להפסיד מדיכוי חריף של אזרחיה. יכול להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה שהסכם השלום והקשר למערב של מצרים מנע שם את תהפוכות האביב הערבי. זה שבסוף העניינים כרגע הסתדרו שם באופן סביר, מאד לא סביר שיש להסכם השלום עם ישראל איזו השפעה על כך (ועל השפעתו ה''מיטיבה'' של המערב בראשות ארה''ב באביב המצרי כבר דנו כאן לא מעט). קל וחומר הסכם שלום יותר חדש ושברירי ועם פוטין בתור חצי שושבין ובעל אינטרס עיקרי. מאד קשה להניח שהיתה להסכם כזה איזו השפעה מהותית על מאבק העדות מחד והמעצמות מאידך בסוריה המתפוררת של ימינו. אולי אפילו להיפך, רמת הגולן יכולה היתה להיות במקרה כזה נכס אסטרטגי משמעותי עבור אירן וחיזבאללה, וזה רק היה מעודד אותם לחזק את השליטה שם על חשבון היציבות המקומית, ובמחירים יותר גבוהים מאילו שהם מוכנים לשלם היום עבור השליטה ברמה הסורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור: מצרים החזיקה מעמד. כך גם ירדן ומרוקו. סוריה ולוב התמוטטו. רוסיה החלה להתערב בסוריה רק מאוחר יותר, כבר לאחר התחלת הלחימה בפועל. אני מתייחס למה שקרה לפני שהחלה לחימה. מעבר לכך, לא ברור לי מהו עניין הנכס האסטרטגי. זירת רמת הגולן כיום היא זירה צדדית בלחימה. אין שם כמעט לחימה שזולגת מעבר לגבול (בעיקר בשל התנהגותה הנבונה של ישראל). המצב לא היה שונה גם אם הגבול היה עובר בקו שונה. יש להם זירות חשובות בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הענין, מבחינת אסד היא זירה חסרת חשיבות בכל מקרה, אבל מבחינת השותפות האסטרטגיות איראן וחיזבאללה, היא יכולה היתה לקבל חשיבות גדולה יותר בתור נכס אסטרטגי שמאיים על ישראל בעתיד לבוא. נאסראללה היה יותר משמח לקבל אחיזה בצור הצופה לגליל, משם קל הרבה יותר לפתוח חזית שנייה אפקטיבית במקרה הצורך. למעשה, אולי יותר קל מאשר מלבנון עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא באותה מידה (ואפילו יותר) אסטרטגית עבורם כיום: אדמה סורית שמוחזקת בידי האויב. מסתבר שהלחימה בסוריה מספיק חזקה, וישראל עובדת מספיק טוב, שבינתיים זה לא משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, רק שהיום להשיג אותה זה כמעט בלתי אפשרי ודורש מלחמה עם מעצמה (אזורית) שכנה. בתסריט שלך זה היה דורש לירות בכמה מוג'האדין על טנדרים, פלוס מינוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אבל נשמע לי לא מופרך באותה מידה לדמיין שהסכם שלום היה תורם לפירוק סוריה חמש שנים קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי מוקדם מדי (ומאוחר מדי), אני רואה שכבר דנת בזה עם הפונז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הערכתי המהומות בלוב, מצריים וסוריה לובו על ידי גורמים חיצוניים (למשל אובמה, הילרי קלינטון וסעודיה).. הם סיפקו נשק תחמושת ואולי מימון למורדים. לגבי ההתנהגות של גורמים אמריקאים --- מן המפורסמות שאילו השיטות האימפריאליות של אמריקה לנהל את העולם באמצעות כסף ובאמצעות בחישה בפוליטיקה פנימית. האמריקאים עשו כך באוקראינה באפגניסטן, בהוואי ובעוד עשרות ארצות. אפילו בישראל ארצות הברית תמכה במפלגת העבודה מתוך הערכה ששלטון של ממשלת העבודה יאפשר לארצות הברית להטות את הסכסוך הישראל-פלשתיני לטובת האינטרסים האמריקאים. כלומר לאמריקאים יש באופן קבוע מדיניות של הפרד ומשול. לא יודע אם טראמפ ישנה את המצב הבסיסי בו ארצות הברית מנסה לשלוט מרחוק בישראל למען אינטרסים אמריקאים, אבל לשם שינוי טראמפ תומך בליכוד בעוד קלינטון ואובמה תמכו בעבודה. ההתנהגות הפלגנית הפנימית של סוריה ושל לוב נעוצה היתה בחולשה של השליטים שהיו נציגי של חלק קטן של האוכלוסיה, הם ראו בשאר האוכלוסיה אויבים פנימיים של המשטר. יתכן שאם לשליטים של סוריה ולוב היה שכל הם היו מנסים את הרווחה של כלל האוכלוסיה כדי שיתמכו בהם לפחות באופן פסיבי. ירדן עושה זאת בהצלחה עשרות שנים. מצריים לא הצליחה כנראה לשפר את הכלכלה המצרית מסיבות שאינן קשורות לשלטון, אלא בגלל הפיגור המתמשך של האוכלוסיה המצרית כולה. במצריים יש שלטון של אוליגרכיה כלכלית שמשתפת פעולה עם הצבא (או שיש טישטוש גבולות בין הצבא לאוליגרכיה הכלכלית). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |