 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההיבט או הקונטקסט התרבותי חסרים בכתבה. צעירים אמריקאיים מתרברבים בייאוש וחוגגים ריקנות ברוב חוצות1. הם גם מדרבנים דכאוניים להצליח בנסיונות התאבדות2. ברשתות החברתיות האנונימייות- סגורות למחצה האמריקאיות אין טאבו חברתי חזק שימנע מלעודד אנשים למות. גם לא ברשתות החברתיות, האמריקאים קצת שרוטים לגבי העניין. ההתאבדות נתפסת כאירוע וסיכוי להפוך למישהו (שיחת הרשת) והמתאבד המוצהר זוכה לשאלות מתריסות. אין פלא שזוגות מושפעים מסביבתם. מהכתבה ואולי גם מהראיות אי אפשר להבין אם קרטר שכנעה אותו להתאבד או שמדובר בהחלטה שתמכה בה, ואם תמכה לסירוגין, באופן רציף ובאיזה אופן- (מעבר לשיחה בשעת המקרה.) ברור שהיא לא טרחה להציב את עצמה כדמות סמכותית כדי לשכנע אותו למות או כדי להנחות אותו כיצד לבצע. בנוסף לא מובן אם היו מסרים סותרים בהודעות או בשיחות טלפוניות ומה משקלם בתקשורת בנושא שהתפרסה על תקופה ארוכה. נכון שהיא לא עירבה את הרשויות ולא מנעה ממנו להתאבד אבל מדובר בילדה לא הכי יציבה בעצמה שאני מהמר שהושפעה מהטרנד הקטלני-שגלש גם לשיח המקומי שלנו בצורת "תמות כבר". מקווה שההקשר התרבותי-חברתי עמד לנגד השופט והמושבעים. מדובר בנערה בת 17 שתשב שנים ארוכות בכלא. אם כל צעיר אמריקאי שעודד מישהו למות (בצחוק או ברצינות) היה נעצר, הרחובות היו מתרוקנים. לעורך הוושינגטון פוסט כמובן שאין את הרצון להסביר לקורא את הסיטואציה על מורכבותה. קרטר אשמה ונראית טוב, יש מוות ופסיקה "חדשנית". יאללה בסדר. 1.- איומי התאבדות ונסיונות התאבדות ברשת הפכו לז'אנר. הלוויתן הכחול הוא רק קצה ידוע של התופעה. 2.- יש לך סיבה טובה לא להתאבד היום? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הלוויתן הכחול הוא משחק רוסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה הרולטה הרוסית, הוודקה, הקפה, הטבק והעינוי הסיני. המצאות אדירות שתורמות לאנושות עוברות מדינות ויבשות כמו כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע רגע.. להגיד למישהו עם נטיות התאבדותיות שאם הוא ישאף פחמן חד חמצני במשך 5 עד 10 דקות אז הוא ימות ללא כאב, ושהוא יכול להריץ צינור מהאגזוז לחלון האחורי ולאטום אותו עם בגדים - זה ז'אנר? ז'אנרים מוזרים יש לצעירים האלה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת הנקרא והחזרת באמת משהו אבל אנחנו כבר מוזמנים לפסח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאתה כותב ''אין מספיק מידע'' לדעת למה אתה מתכוון. או שאולי אתה ''מושפע מטרנד'' באייל הקורא. אני לוקח את זה בחשבון כשאני קורא אותך.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים אתך שמדובר בטרנד. הם היו קרובים זה לזה באופן אישי. הרושם שלי (ללא הוכחות רבות) שרוי מאס בחייו והרצון להתאבד התגבש אצלו זמן ממושך. קרטר היתה מודעת לכך. בגלל הקרבה שלה אליו היא חשבה שלא ראוי שתיטוש אותו ברגע האמת מבחינתו, כלומר שתיקה או קישור לסייענות היא סוג של בגידה באימון שלו. אם היא היתה רק בת 17 בשעת מעשה היא עדיין לא הייתה בוגרת להחלטות קשות, בגיר היה עשוי לסרב עד הסוף לסייע למוות. בגיל 17 החשיבה עדיין די רומנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שמדובר בגישה רומנטית ילדותית לפיה פניה לרשויות היא בגידה או שקצת נמאס לה מהחפירות שלו. יש טרנד של צעירים {לייק אם אתם רוצים לראות אותי קופץ לפסי הרכבת} אובדניים או שהפכו לכאלה או שמציגים את עצמם ככאלה בגלל הבאז. היכולת להעביר שידורים חיים תומכת בהשערה שמדובר בטרנדיות. לא מזמן מישהו ירה לשחור בראש בשידור חי. זו דרך "קולית" שבה המתאבד הפוטנציאלי יזכה לקהל ובו מעודדים ומייעצים למרות "אפסיותו". בגלל שבתרבות האמריקאית הרקובה עצם החשיפה נתפסת כתהילה גם רצח רנדומלי מקבל לגיטימציה ולייקים. הטרנד מעצם טרנדיותו מתבטא יותר בשיח ובעמדה הציבורית כלפי המעשים. אין מספיק מידע כדי לדעת מה גרם לנערה לתמוך ולעודד במעשה אבל אני די משוכנע ששניהם היו מושפעים חשופים לטרנד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |