|
טוב, נו, לא נריב על כימות שגיאות הכתיב שלך ;-)
לגופו של מה שכתבת בתגובה 691915: מסכים אתך שהאינטונציה בעברית היא הרבה יותר מונוטונית מאשר באנגלית אמריקאית, אבל לדעתי האינטונציה של מבטאים אנגליים אחרים - לפחות אלה שאני מכיר - היא עשירה לא פחות מהאמריקאית. תקשיב למשל לג'ון קליז כאן (דוגמא קצת לא הוגנת, אני יודע). דרך הסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו" נתקלתי לא מזמן ביסכה הרני, והתפעלתי מהדיקציה שלה; כשאני חושב על זה עכשיו, חלק מהעניין אצלה הוא מינון גבוה מהרגיל בעברית של אינפלקציות בקול.
הצצתי עכשיו בחלק מהסרטונים באתר של הדר שמש. מרשים מאד. אני חושב שהמבטא האמריקאי שלי לא רע בכלל (יחסית לצבר בן צברים, שביקר לראשונה בארה"ב כמבוגר), אבל למדתי ממנה עכשיו, למשל, שאני מבטא קצת לא נכון את המילים iron ו-quarter. שמחתי לראות סוף סוף מישהו מנסח במפורש אבחנה שמזמן הגעתי אליה: לפחות במקרים מסוימים, כשמבטאים באנגלית אמריקאית t ומיד אחריה (כמעט ללא תנועה) n, צריך לשחרר את האוויר דרך האף, ולא הפה. הדר מדגימה את זה דרך המילה important, ואותו כנ"ל ל-Martin, Clinton, ו-Putin.
|
|