בתשובה לצפריר כהן, 24/04/17 16:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, בקנה מידה מוניציפלי זה נראה לי הרבה יותר קל, בעיקר בערים בפריפריה. - לראשי ערים אצלנו יש אופק יותר רחוק מאשר לממשלה - התקצוב יכול להיות ממורקר עם שם יפה (פיתוח הנגב והגליל) - האוכלוסיה יחסית הומוגנית ולכן נראה לי שקל יותר להניע אותה לפעולה מאוחדת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שוחחתי על בעיית הסמים בתיכונים עם בכיר במשטרה שמכיר את המצב באזורנו המצויין. הוא לא יכול להתערב מפאת תפקידו אבל התעניין לגבי עמדת ההורים. צחקתי, הרי לכנס מודעות שתיה וסמים בקושי הגיעו כ-20% מההורים ולא כולם תמכו בגישה מגבילה (שלא לדבר על החוק). חלק תמכו ועודדו עישון ושתיה בבית כי בחוץ יותר מסוכן. ראשי ערים, מנהלי מועצות, תנועות נוער ומנהלי תיכון לא יעזרו כשההורים חושבים שאין בעיה או במקרה הגרוע יותר, חוששים להודות בה. יש בתים שההורים מדליקים ג'וינטים ליד הילדים. רק מנהיגות ברמה ארצית יכולה להביא את המדינה להסתכל לעשן באדום שבעין. במילים אחרות, הכל אבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוכלוסיה הישראלית בעבודה. כמעט כל הזמן. הורים לפעמים יוצאים מהבית לפני שהילדים מתעוררים וחוזרים הביתה אחרי שהם הלכו לישון (במלא משפחות ישראליות עושים תורנות של אם/אב חד הורי במהלך השבוע). איך קורסים לחיזוק היחסים במשפחה אמור לעזור למשפחות שכמעט לא נמצאות ביחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ההורים עוברים את הקורס יחד (ומחזקים את הקשר בין הבייבסיטר לילד?). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |