בתשובה להפונז, 23/04/17 9:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי. אני לא חושב שהכמרים והבעלים דאז חשבו כך. טריסטאן ואיזולדה היא הרפתקה של כמה שעות "קואיטוס אינטרפטוס" שמסתיים בפורקן חרישי בקטע הסיום Liebestod (שמנוגן בד"כ בקונצרטים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על תפיסת העולם של הכמרים והבעלים דאז לגבי האישה אפשר מן הסתם לכתוב (ומן הסתם נכתבו) תילי תילים של מילים שהראו באותו ומופתים כמה כשלים בסיסיים היו בה. והשאלה שלי היתה כמובן רטורית, מי שלא מכיר מקרים וצורות שבהם יצורים תבוניים (אה, אולי זה לא כולל נשים? "דאז" וגו') חווים התעלות נפש שאיננה מינית, כנראה שלא חי מספיק שנים בקרב המין האנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה די ברור מאיליו. הערתי נגעה לאספק של המשיכה המינית של המוזיקה. וואגנר, כמדומני, יהיה הראשון להסכים. הארוטיקה המינית של טריסטאן ואיזולד הם הכיסוי והכלי דרכו וואגנר מעביר אותנו לתחום של התעלות הנפש שחורגת מהחומריות. הליבסטוד הוא הוא המקום שבוא דרך האורגזמה המוזיקלית-גופנית אנחנו אמורים לעבור למשהו קוסמי (המוות) שכאילו עומד מעבר או מעל לכל. בעצם, אפשר לחשוב על זה כהתמזגות של החומר והנפש, האקט המיני איננו עומד לבד אלא הוא חלק מהאהבה הגדולה, הרגשית והאינטלקטואלית. אולי משהו שקורה גם ברגעי יוריקה של מדענים. התפעמות אין קץ של המתזגות עם משהו אליו אתה נמשך בכל מאודך והוא נמשך אליך בכל מאודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ההערה שלי נגעה לזה. אני מקווה שאתה לא מנסה להוכיח שמכך ש*יש* יצירות מוזיקליות שאמורות לעורר או לתאר התעלות מינית, ניתן להסיק שהתעלות בהשפעת מוזיקה היא תמיד מינית. כי באותו טיעון בדיוק אפשר להוכיח שכל יצירה ספרותית היא פורנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה, העוררות המינית היא מכוונת, אבל לא רק לכשעצמה (שאז היה מקום לדבר על פורנו). אני יכול לחשוב על ספרי דה סאד או להבדיל השיר je t'aime moi non plus אתה יכול להוסיף לרשימה את בארי ווייט ואני אוהב אותך היום של אריק איינשטיין. כולם מתחילים במיניות אבל לא גומרים איתה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |