|
||||
|
||||
לא הבנתי את השורה האחרונה שלך. איזו סתירה אתה רואה בין ההכרזה על חוק החמץ ככפיה דתית ובין ההתנגדות לחוק המואזין כשיש כבר חקיקה נגד רעש מופרז? |
|
||||
|
||||
לחשוב שהתנגדותה של זנדברג לחוק המואזין נובעת אך ורק מהתנגדות לכפילות בחוק, זו תמימות גדולה. היות ואני לא חושב שאתה תמים עד כדי כך, בעיקר כשיש הרבה כפילויות בין חוקים כלליים לחוקים פרטניים וממוקדים1, נותרת המסקנה לפיה התנגדותה של זנדברג לחוק המואזין נובעת מתמיכתה הקבועה בערבים/מוסלמים, מול האויב היהודי הנתעב. בעיקר כשנקל לשער את עמדתה של זנדברג לנוכח אכיפה נחושה של החקיקה נגד רעש בשעות המנוחה על מואזין, מסגדים, חתונות פרועות של ערבים ועוד. לאור הנ"ל, היות וזנדברג נאבקת למען זכותו של הערבי לכפות על כולנו רעש, וחוסר שינה בשם דתו, אני מזהה סתירה במאבקה נגד זכותו של היהודי לכפות על כולנו מראית עין של ביעור חמץ במרחב הציבורי. _________ 1 בעיקר כשרואים שצריך להדגיש נקודה או שיש חוסר אכיפה. |
|
||||
|
||||
נקל לשער? קל גם לשער שאתה טורף חתולים להנאתך הפרטית. אם צריך להדגיש את הנקודה, הממשלה יכולה לבדוק למה אין אכיפה ולנסות להורות לממונים לאכוף את החוק. לא צריך ליצור עוד חוק חדש. |
|
||||
|
||||
ההשוואה איננה במקומה. הרי נימקתי היטב למה נקל לשער, ולא חסרים מקרים דומים שיתמכו בהשערה זו. היות ואין זה המקום היחיד שבו יש כפל בחוק, התהיה הזו מיותרת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |