בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/03/17 19:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת: "את רוב מה ש"בנתה הציונות במשך יותר ממאה שנה" היא בנתה בחצי האחרון של התקופה הזאת, בחמישים השנים האחרונות, שנות ה"כיבוש"" וזה, בלשון המעטה, משפט שלא מחזיק מים קלים. והסברתי מדוע בתגובתי האחרונה. אתה מעוניין להקביל בין ציונות לכיבוש וזה, בלשון חדה, משפט שנועד להכשיר עוול מוסרי ורעיוני ע"י הכתמת וביטול הציונות כתנועה רעיונית ומוסרית צודקת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא הבנת את מה שכתבתי. אריק ניסה לבנות כעין מודל לפיו קודם השיגה הציונות הישגים ואחר כך בא הכיבוש ועומד למחוק את ההישגים האלה בעתיד. מה שניסיתי לומר הוא שעצם העובדה שרוב ההישגים הושגו בחפיפת זמנים עם שנות הכיבוש מראה שאין הוא גורם או שלפחות אינו גורם מספיק שפועל למחיקתן. אבל בפרוש לא עשיתי הקבלה בין כיבוש לציונות. הכיבוש לא היה יזמה שלנו אלא אילוץ שבא לסכל סכנת השמדה. כזכור, הוא בא כתוצאה מסכנה קיומית לנו, בעת שה"פלשתינים" לא חשבו כלל שייעודם להקים מדינה בשטחי יש"ע אלא שמשו כלי בידי הערבים להעיף אותנו מהשטח שבו שלטנו אז, דהיינו זה שבתחומי הקו הירוק1. 1 אני חושב שכך המצב גם היום, ומדינה ערבית נוספת בין הים לירדן היא מבחינתם רק שלב בינים להגשמת מטרתם זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציונות השיגה משהו כביר ויחודי. אחרי 70-80 שנה מדינת ישראל - שהוקמה לאור החזון הציוני ושאז עדיין החזון הציוני הדריך אותה פחות או יותר - כבשה שטחים במלחמה. הכיבוש, אגב לא היה "אילוץ שבא לסכל סכנת השמדה", בברור לא של הגדה ושל רמת הגולן ועם מחלוקת על סיני (שכבר הוחזר). מה "עומד למחוק את ההישגים האלה [של הציונות] בעתיד", ולמעשה מה שכבר מוחק, בהווה, איננו הכיבוש - המעשה הצבאי החד פעמי, אלא הכיבוש - המעשה הפוליטי היויומי המתמשך, ותפיסת העולם המדריכה אותו. אלה כבר אוכלים בנו בכל פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרם מלחמת ששת הימים הועמדו צבא מצרים וצבא ירדן תחת אותו פיקוד, פיקוד מצרי, והמלחמה בחזית ירדן החלה כשהירדנים פלשו באזור ירושלים, למרות אזהרה והבהרה שלנו שאם יהיו בשקט לא יאונה להם כל רע. הסכנה הקיומית הרבה ביותר לנו הייתה מטעמים מובנים דווקא שם בגלל הגאוגרפיה. מלחמת אוסלו הוכיחה שהבעיה הביטחונית הגדולה ביותר באה אם מנסים לצאת אפילו מחלקים משם. בגזרת הגולן הקדימו את העליה אליו וכיבושו, הפגזות על הישובים שלנו כפי שהיו רגילים הסורים לעשות כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב (בטעות לדעתי) שהקמת המדינה כשלעצמה היא סוף המעשה הציוני. האם הרגע שבו נגמרה הציונות היה עם הכרזת המדינה (ללא קשר אם כן או לא היינו מפסידים במלחמה ומאבדים את ההישג הזה), או עם החתימה על הסכמי שביתת הנשק? ואחר כך, עצירי ציון בברית המועצות, למשל, לא היו כלל ציונים אלא סתם שואפי הגירה, כי הציונות נגמרה הרבה שנים קודם? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |