בתשובה לקוזמו, 19/03/17 19:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סתם רציתי להוסיף... מה ההבדל בין זה לבין אב ששולח את בנו לשירות קרבי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לחדד את שאלתך - מה בין עקידת בן בציווי אלוהי לבין שליחת בן למלחמה ? זה מצריך מחשבה.אבל יש דמיון אם מתעלמים מההבדל בתכלית המטרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכוי להיהרג בשירות צבאי נמוך יחסית. כאשר מגיעים לשיעור אבדות של 10% זה כבר נקרא שיעור נוראי. אני לא טוען ששירות קרבי אינו מגדיל את הסיכון למוות (או לנכות). אבל זה רחוק מאוד מאב פלסטיני ששולח את בנו עם חגורת נפץ (ובאופן כללי בסיבוב האחרון התברר שהורים מאוד השתדלו שבניהם ובנותיהם לא ילכו לשחק משחקים מסוכנים על חיילים ישראלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למספר ההרוגים תוסיף את מספר הפצועים, נפגעי הטראומה והלומי הקרב. כאן המספרים מכפילים את עצמם פי כמה וכמה. אבל נניח לזה. רציתי לכתוב את זה קודם אבל לא רציתי להכנס לזה. גודל נסיונו של אברהם במעשה העקדה היתה בעמדתו המיוחדת. אברהם התפרסם במסופוטמיה כנשיא אלוהים, כאדם דגול. במשך שנים עשה נפשות והטיף לכולם על הפסול בעבודת המולך והקרבת הילדים לאל או אליל. ואחרי ככלות הכל, אברהם נדרש לעבוד את אלוהיו כשאר משפחות האדמה העובדים את המולך. אוי לזקנותו שביישה את ילדותו. ...או בניסוח ארצי יותר: פיייייי, איזה פאדיחות. ולכן נאמר שאברהם התהלך לפני האלוהים. בזכות זאת הובטחה לו ולזרעו ברית עולם. בזכות צייתנות זו של "נעשה ונשמע". ולא בכדי. באותה הכנעה, באותה הכרה של אפסות האדם וגדלות הבורא, יכול האדם לקנות ענוה שבמידה מסוימת יכולה להיות אם כל המוסר. כי בענוה אדם יודע שחוכמתו מוגבלת, כמו כוחו וקניינו וכל מעשיו. ואם כן, לא הכל שלו, ולא הכל מגיע לו ולא הכל הוא מבין ויודע. ואם יש כוח עליון שיודע יותר ממנו, אז גם מה שלא מבינים צריך לעשות. כי אף אחד לא מבין הכל, תמיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |