בתשובה לאביר הקרנפים, 18/02/17 19:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מדבר על אום אל חיראן, ששם נדחתה העתירה? ולא, במקרה עמונה לא הוכחה בעלות יהודית על הקרקע. בכמה מקרים ניסו להביא עדויות לבעלות יהודית, והעדויות הללו התבררו כשגויות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על עמונה. ראשית לקחתי מקרה ברור שם הוכחה הבעלות היהודית, וגם שם מצא בג"צ תירוץ לדחות את היהודים ולתת פרס לפושעים הערבים. נתקדם דרך המקרה מן השבוע האחרון בו פתאום בג"צ מסרב לפסוק להריסת מבנה בלתי חוקי של ערבים. ולאורם של מקרים אלה נבחן פסיקות שנויות במחלוקת כמו קרקעות ובתים שבהם היהודים הוכיחו בעלות אבל בית המשפט החליט לדחות אותם בקש, כמו בית המריבה ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הבית בבית חנינא: בית המשפט כאן מעכב את ביצוע ההחלטה מכיוון שהיא בלתי הפיכה. במקרה של עמונה, ניתנו אורכות שונות לביצוע ההחלטה. למיטב הבנתי באופן כללי בתי משפט בארץ מכבדים דיירים בבתים ונדיבים יחסית באורכות במקרים כאלו כדי להגיע לפינויים בהסכמה. 2. המסגד ביטא: הכרעת הדין בתיק (כמה פסקאות). ההכרעה מתייחסת לתיק קודם (בג"ץ 5118/95 שתאת נ' מועצת התכנון העליונה (2015))/. באותו מקרה העתירה נמשכה ע״י העותר ללא הוצאות: מן הסתם היא התבררה כמוצדקת והעוולה תוקנה. הממשל האזרחי לא רוצה להרוס את הבתים, מסדרי העדיפויות שלו (לטפל קודם לכן בחריגות מחוץ לתוכניות מתאר? לא ברור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירוצים יש למכביר. כשזו הופכת למגמה ברורה ועקבית בה יהודים מפונים מבתיהם שלהם לטובת ערבים בעוד שערבים לא מפונים מבתיהם של היהודים, זה כבר צועק לשמים. זה העיקרון הידוע שאומר שאפשר להסביר מקרה אחד או שנים ואפילו כמה בודדים, אבל כשזה מצטבר ונערם, ההסברים הופכים לתירוצים והמקרים שעד עתה נמדדו כל אחד לגופו, הופכים לתופעה שנמדדת בכללותה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |