בתשובה לאמ, 07/12/16 16:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חבל שאתה לוקח נושא חשוב ומביא אותו למחוזות הקונספירציה והדימיון בהגזמות שלך. ואני משתתף בכאבך. מויקיפדיה: "החוק הישראלי עד שנת 2005 ראה אדם אחראי למותו של זולתו אם: "במעשהו או במחדלו החיש את מותו של אדם הסובל או ממחלה או מפגיעה שהיו גורמות למותו גם אילולא מעשהו או מחדלו זה". בתי המשפט בישראל מעולם לא נתנו הרשאה להמתת חסד אקטיבית, אם כי במקרים רבים אפשרו להימנע מטיפול מאריך חיים. ניתוק ממכונת הנשמה, הימנעות מדיאליזה, הפסקת אספקת מזון ונוזלים – כל אלו פעולות פסיביות שקיבלו הכשר במשפט הישראלי בנסיבות מסוימות. ישנם מקרים שבהם אי הארכת חיי חולה סופני היא בגדר נורמה שכבר אין מערערים עליה. כך, למשל, בבתי החולים בישראל אין מנשימים חולים עם סרטן מפושט ואין ממעיטים בתרופות משככות כאבים לחולים סופניים, גם אם ברור שהן עלולות לקצר את ימיהם." אני לא מצליח להבין כיצד המתה בהרעבה או בחנק איטי, עולה מבחינה מוסרית על המתה אקטיבית ומהירה. אם כבר רוצים להרוג חולה, שיעשו בשבילו מה שעושים בשביל כלב. ככל שהשקפת העולם הקולקטיביסטית הולכת ופושה בקרב האליטות, כך מתקרב היום שבו המתת חסד תחשב לפתרון רפואי סביר לחולה הסיעודי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתי חולים ומחלקות בבתי חולים פועלים מאינטרסים שאינם חופפים עם טובת החולה. חניכת סטאז'רים על חשבון מטופלים, ניצול מטופלים שלא מבינים את זכויותיהם, החזקת חולים "נוחים" כשהתפוסה במחלקה נמוכה, הפניית חולים למחלקות אחרות כדי למנוע לחץ, הקצאת וטיפול ציוד בעל ביקוש לחולים ורופאים מסויימים -וכנ"ל קביעת תורים, טיפול תרופתי שמטרתו צבירת ניסיון או כמות מכירות (אמנם תרופות מאושרות) ופוליטיקה פנים ארגונית (כי מנהל מחלקה X חזק ממנהל Y). הקונספירציות הופכות לתובנות כשמבחינים בתבנית פעולה ברורה שחוזרת על עצמה. טובת החולה היא לא המניע העיקרי במערכת. במערכת החולה הוא נטל ולפעמים נכס (לקוח) אך יותר מכל האדם הופך לתיק רפואי שאפשר לנצל או להעביר הלאה, למישהו אחר. אני שותף למסקנה שהסבל האישי של המטופל לא מעניין את המערכת וניסיוננו בשנים האחרונות עקב טיפול בהורה מאפשר לנו לראות את "המערכת" ממשרד הבריאות, בתי חולים ומרפאות פרטיות והיא דפוקה מיסודה. הופתעתי עד לקצה זנבי מכך שעד לאחרונה מטפל סיעודי שהשפעתו על החולה אדירה לא חוייב בהכשרה וזו הקיימת במקומות מסויימים אינה מרשימה בלשון המעטה. הגישה הפליאטיבית ונאות מדבר הומאניים כמו מחלקות סיעודיות ספציפיות או המתות חסד נמצאים בשוליים. למערכת מלבד התפוקות והתוצרים שאינם רלוונטיים (תרופות אשפוזים ניתוחים ובדיקות) לרווחת החולה אין שום מדד איכותי דומיננטי לגבי ריפוי, רמות כאב, שביעות רצון וכו'. יש מלאכים, יש אנשים מסורים שעובדים בקושי פיסי ומנטלי ובמסירות ויש את המערכת. בעיני היא רקובה מיסודה ואסביר מדוע. המערכת צריכה אספקה של חולים במקום לשאוף לקהילה שכולם בריאים. המערכת צריכה למכור תרופות, לקנות ציוד, לספק טיפולים ולאייש תקנים. המערכת מתפרנסת מחולי ותקרוס ברעש גדול אם כולם יבריאו כבדרך נס. לכן העסק מעוות. כדי להבריא את המערכת הרפואית מהמניעים הזרים ששולטים בה וממררים את חיי המטופל היא צריכה לעבוד בהגיון כלכלי הפוך: כשיש חולי המערכת מפסידה. כל עוד האדם בריא, הוא משלם. כשהוא נפטר היא נקנסת. כשהוא הופך למטופל הוא מפסיק לשלם. בהתנהלות שכזו תאגידי תרופות, בתי חולים, וקופות חולים יעסקו בשיפור בריאות במקום לספק מענה לחולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 198131 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא טענתי שהמצאתי את השיטה רק הצבעתי על הגיון כלכלי מעוות מול מניע בריא. השיטה היא סוג של ליסינג רפואי שבו לא משתלם לתאגיד שהאדם יהיה חולה בניגוד למוסכי הסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט עם העקרון, אלא שהוא עומד בניגוד לתפיסה הקפיטליסטית שהשתלטה על המדינה. תפיסה שרואה באנשים צרכנים ורוצה למכור להם מוצרי פרימיום. כך הבריאות, וכך גם החינוך- השירות הבסיסי החינמי (לעניים) לא עומד בסטנדרטים הבינלאומיים, כך למדנו ממבחני ההשוואה, ומי שמעותיו בידיו מוסיף ורוכש תוספות פרימיום כדי להביא את ילדיו אל הסף המקובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור קצת הפוך ובעיקר נורא סבוך אבל אם תקרא את המקור של הנתונים תבחין דווקא במגמה חיובית. הבעיות במערכת שאותה אני מכיר מהיבטים רבים נובעות ממורים שאי אפשר לפטר או לתגמל, מוסדות הכשרה מפוקפקים למנהלים, מומחים מטעם עצמם לשיטות לימוד שמקבלים זירת ניסויים בחינם, טייקונים שמקדמים טכנולוגיות למידה מרחוק, שרים שמתחלפים ופוליטיקה פנים ארגונית שבה מתקדם בעל הלשון החומה והטובים עוזבים. מעל ובתוך המערכת השתרש שיח חדש שהשתלט עם מילים כמו העצמה, קשב וחווית למידה1. מרוב העדר גבולות, קריטריונים והומאניות מערכת החינוך הפכה לביצה של יועצים מומחים וארגונים מאוד מסויימים (באמת שלא נפתח) שמקדמים את ההרס למטרות עסקיות גרידא. לתפיסתי המדינה צריכה להשאיר את האחריות לחינוך התלמידים בידי המשרד ופשוט לחזור 20-30 שנה לשיטות שעבדו היטב. 1. בגלל שלא ניתן ליישם במערכת ארצית ולכן הכיוון "החדשני" מפורר את היכולות והתועלות המעטות שנשארו בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורים אותם מורים, התלמידים אותם תלמידים, ובכל זאת המערכת התדרדרה. מה ההבדל? ההבדל הוא שלפני 30-40 שנה שר החינוך התעסק בלהיות שר החינוך. לא במאחז לא חוקי, לא במנהרות של החמאס, לא באיך להיות ראש הממשלה. לא איך לדאוג לציבור הבוחרים שלו אלא איך לדאוג למדינה. לא במראית העין התקשורתית אלא בתכנים עצמם. קראו לו זבולון המר [ויקיפדיה] וגם הוא היה חובש כיפה סרוגה. היה לו תואר ראשון בחינוך, ולפני שהיה שר החינוך הוא היה סגן שר החינוך. מצא את ההבדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון במובן שבתקופה מסויימת ההגיון הפשוט והבושה נטשו את המערכת הפוליטית והחינוכית. לא יודע אם עבדת מול בכירים במשרד החינוך. אני כן, באחד הגלגולים הקודמים. מדובר בפוליטיקאים מהזן הפחות חביב שמחזיקים את המפתח לתקציבים וחוזים ושום דבר אחר לא מעניין אותם. גם בארגוני המורים שורר ריקבון מתקדם. בדרג הניהולי בשטח מדובר בקטסטרופה. מנהלי בתי ספר צריכים לעבור "הסמכות" ללא קריטריונים או שקיפות. אם המפמ"ר בעל עמוד שדרה ויושרה יש לתלמידים בתקופתו סיכוי להינצל מיוזמות ופרוייקטים "מתקדמים" למינהם. משרד החינוך בורטיגו כבר תקופה ארוכה ולא נכון להפיל לפתחו של בנט את התוצאות. אני חושב שהמחנה עסוק כהרגלו ברצח אופי ומוקדם לדעת אם הוא שר חינוך טוב או גרוע. לפחות ההתמקדות באנגלית ומתמטיקה הגיונית בניגוד לתכניות לימוד מבוססות הערכות ללא ציונים לצד החלטות ורעיונות מטופשים 1 כמו שיטת הנושאים. אני חושש שקיימת יד מכוונת של שיח חדש שטרפה את הקלפים ונועדה להרוס כדי שגופים חיצוניים יחלפו ב"מכרזים תפורים" את שירותי החינוך ולהעבירם מאחריות ממשלתית לערים ולמועצות המקומיות. קונספירציה או לא, נחליט אחר כך. בשורה התחתונה "תאגידי חינוך" מגלגלים מאות מליונים שמקורם בכספי ציבור. אותם גופים "הומאניים" שעניינם "רווחת התלמיד" מעסיקים עובדי קבלן בתנאים מגוחכים במשך עשרות שנים בעוד שהדרג הניהולי חוגג ורמת החומרים פחות מבינונית. פשוט שחיתות ורעות רוח. בתקופה שבה הכל מתפורר צריך לכנס את הדברים למשרד או אדם שיישאו באחריות על כל המשתמע. שר חינוך צריך לשבת על הכיסא במשך 8 שנים לפחות. זה מה שאני חושב. 1. לא צריך להיות גאון כדי להבין שבמתכונת של "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" הציפיה שמורה ילמד את כל המקצועות בהצלחה היא במקרה הטוב הזיה ובמקרה הרע נפיחה של מדעני הרוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את המערכת מקרוב כמוך, וסומך על דבריך. הרי ברור לעין כל שהחלפת ספרי הלימוד כל שנה-שנתיים נובעת ממניעים אינטרסנטיים והחלפת תכניות הלימוד מזכירה לי יותר מכל את משל התזמורת של קרילוב. עם זאת כל החגיגה שהעכברים עושים היא רק כשהחתול ישן. מסכים במאה אחוז עם השורה התחתונה. זה בדיוק מה שהיה זבולון המר- שר חינוך במשרה מלאה. בסיבוב הראשון שלו במשרד הוא ישב 7 שנים. כבר התלוננתי כאן בעבר על העדר האחריות של השרים, שלא נאה להם לעסוק בענייני משרדיהם במשרה מלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Vחלפת ספר הלימוד כל שנתיים היא בין השאר בגלל החלפת שר(ת) החינוך כל שנתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי - לא. אבל טרם הבינותי של מי האינטרס בעניין. הוצאות הספרים משלמות למשרד החינוך סכום בעל 5 ספרות1 על כל ספר שהם רוצים להוציא לאור, עבור בחינה ואישור. לאור זה - לא משתלם להן להוציא מהדורה חדשה כל שנה-שנתיים. מצד שני, למשרד החינוך זה משתלם מאוד. מצד שני, עובדה שהן אכן מוציאות מהדורה חדשה כל שנה-שנתיים ומבלי שמשרד החינוך מכוון להן אקדח לראש. אז למה הן עושות את זה? 1 הנתון מלפני כמה שנים. אין להעריך שהוא ירד ל-4 ספרות, אבל אם הוא גדל, זה לא ל-6 ספרות. בכל זאת, יש הרבה מקום לצמוח ולגדול בתוך 5 ספרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטרס הוא של הוצאות הספרים. מהדורות חדשות מחסלות את שוק היד השניה, ואת העברת הספרים מדור לדור בתוכניות בית-ספריות. סכום חמש-ספרתי הוא כסף קטן יחסית; שוק ספרי הלימוד המשומשים הוא איום גדול בהרבה. התופעה מוכרת בכל העולם המערבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני 30 שנה, עסקינן בשנות ה-80. שיטת לימוד הקריאה הנפוצה היתה 'השפה כמכלול', שדפקה דור שלם, לערך, ואחראית על חלק גדול משגיעות הקטיב שאנחנו רואים היום ברשת. ____________________ מלכודת ה-20-30 שנה: יחידת הזמן נשארת קבועה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שחלפו יותר מ-20-30 שנה מהתקופה עליה מדבר הדובר. דוגמא בולטת: "לפני 20-30 שנה רוב האמהות לא עבדו, לכן לא היתה בעיה עם חופשות בתי הספר" (לפני 20 שנה - משמע 1996. לפני 30 שנה משמע 1986. כמעט כל האמהות עבדו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה ומתוודה- נפלתי, אני נופל ואנפול במלכודת העשרים שלושים שנה. אימוג'י של סבא עם קוקו או שווה ערך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |