בתשובה לאביר הקרנפים, 09/11/16 12:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה מדבר אל טרנסג'נדר גבר -> אישה בנימוס ובכבוד, אבל בלשון "אתה" ולא "את", אני לא חושב שהחוק כלשונו מוציא אותך בהכרח עבריין, אני די בטוח שזו לא היתה מטרת המחוקק, ואני מקווה שבתי המשפט לא יפסקו כך. אני מודה שיכול להיות שבתי משפט רבים כן יפסקו כך. אבל רוצה לציין שוב שאני בטוח שיש מקרים רבים של פניה אל טרנסג'נדרים לפי מינם הקודם, ואין מבול תביעות על כך. בכל אופן, אילו החוק היה מתיר במפורש לפנות אל טרנסג'נדרים לפי המין שבו הם נולדו, האם היית מסיר את התנגדותך לניתוח? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודה שיכול להיות שבתי משפט רבים כן יפסקו לטובת הגישה הקנטרנית והשתלטנית של ארגוני הפמיניסטיות/להט"ב. אם תבדוק, תראה שהעניין רק מקצין והולך. כמה שנים קודם לכן לא חשבו שצריך חוק מיוחד עבור זה, כי היה ברור לכולם שאסור1 לאנוס או לבצע מעשים מגונים, והטרדה היה מושג שווה בחוק ללא קשר למיניות או למינו של המוטרד. מאז שנחקק החוק ובמשך השנים שחלפו, התהליך מקצין שמאלה יותר ויותר. לא רק שהרשויות באופן עקבי לוקחים את הצד המתלונן/תובע על פני הצד החשוד/נתבע - בהתעלם מן הכללים המשפטיים הבסיסיים והמקובלים הכרוכים בחזקת החפות ובצורך בראיות, לפעמים אפילו לא צריך לגשת לרשויות וניתן לערוך לינץ' ציבורי בתקשורת וברשת האינטרנט. כל הנכתב לעיל מהווה את הניסיון שלי להסביר כי לא החוק נובע מן הניתוח, אלא הניתוח נובע מאותה מגמה שהובילה את החקיקה ואת ההתפרעות שבתוך ומחוץ לחדרי החקירות ובתי המשפט. היות ואני נגד המגמה בכללותה, השאלה כיצד לפנות אל המנותח מהווה חלק קטן מן המכלול ולכן לא עשויה להשפיע על ההתנגדות שלי. זה רק עוד גורם שמסביר את ההתנגדות שלי למגמה2 וכמה היא בעייתית. __________ 1 לגברים בלבד. 2 היות וזו המגמה, לא סביר שזכר3 ישקיע כל כך הרבה משאבים בניסיון להפוך לנקבה מבלי לקבל הכרה במאמציו. לכן הוא חייב שיפנו אליו בלשון נקבה. אחרת זה מייתר את המאמץ שהשקיע. 3 הפניה בלשון זכר נוסחה מטעמי נוחות בלבד. הפניה היא לשני המינים כאחד4... 4 דיברנו על התפרעותה של המגמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורש הטעות שלך היא בהערת שוליים 2: "לא סביר שזכר ישקיע כל כך הרבה משאבים בניסיון להפוך לנקבה מבלי לקבל הכרה במאמציו" אבל לניתוח אין שום השפעה שאנשים אחרים רואים בחיי היומיום. גם בלי ניתוח יכולה הטרנסג'נדרית גבר -> אישה ללבוש בגדים המזוהים עם נשים וחזייה מרופדת. היא יכולה לצפות או לא לצפות מאחרים לפנות אליה כאישה, זה לא תלוי בניתוח. הסיבה להשקיע כל כך הרבה משאבים בניסיון להפוך לנקבה היא אני מניח תחושת השלמות הפנימית, ואולי (אני מניח שזה גורם משני ברוב המקרים, אבל הוא לפחות אפשרי) ההופעה בפני פרטנרים מיניים. כמו כן, אני מניח שגם בלי חוק רבים בסביבתה היו מקבלים את רצונה ופונים אליה כאישה (אם או בלי ידיעה שהיא מנותחת, עם או בלי שהיא מנותחת). אם היא כבר רוצה את הגנת החוק לפניה הזו, כאמור הניתוח הוא לא מה שמשנה (אם היא תדרוש פניה כזו בשם החוק, היא לא תידרש להתפשט כהוכחה). אז אני חוזר ושואל: אם יחוקק חוק מפורש שמתיר להתייחס אל טרנסג'נדרים על פי המין שלהם לשיטתך, האם תסיר את התנגדותך לניתוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הטרנסג'נדרי אני ככל הנראה מסכים איתך בשורה התחתונה - אבל כמעט בשום פרט בדרך אליה :) אם עקבתי, הסיבה שמלכתחילה העלית את הנושא היא כדי להפריך כל מיני אמירות מהסוג "גברים הם ככה ונשים הן ככה אחר". אני מסכים איתך, בין השאר, כי למיטב הבנתי מגדר הוא הבניה חברתית. בזמנים שונים ובמקומות שונים, הקונבנציות לגבי "נשיות" ו-"גבריות" היו שונות באופן שמעיד על כך שלחלק קטן מהתפיסה הרווחת כאן והיום באשר למאפייני הנשיות ומאפייני הגבריות יש בסיס ביולוגי (אבל מעניין שככל הנראה הדיכוטומיה בין תפקידים גבריים לבין תפקידים נשיים תמיד קיימת בצורה כזו או אחרת). אבל אם כך, מה פירושה של ה-"השלמות הפנימית" או "ההזדהות המגדרית" עליה אתה מדבר? אני יכול להבין טענות רדיקליות הקוראות לשים סוף להפרדה בין גברים לנשים (לא רק מבחינת "שוויון זכויות" וכו', אלא באופן גורף - להעלים את ההפרדה בין "גבריות" ל-"נשיות" - כי וואט-דה-פאק הקטע של הפרדת קוד-הלבוש, קוד ההתנהגות המקובלת, מנהגי טיפוח וכו' על בסיס אברי המין?). אבל אני לא מבין טענות רדיקליות שדווקא מאמצות איזשהי מהותנות מגדרית. אם "נשיות" ו-"גבריות" היא המצאה שרירותית ופלואידית, איך אפשר לקחת ברצינות אדם הטוען שבאיזשהו אופן מהותי הוא חש כגבר או כאשה בניגור למינו הביולוגי? הרי העובדה שנשים לובשות שמלות, מתאפרות ובוכות וגברים לובשים חליפות, משאירים שיער בבית השחי ולא מסכימים לבקש עזרה כשהם הולכים לאיבוד - ולא להפך - היא מיקרית לחלוטין. יש מקומות וזמנים בהם זה היה הפוך, וככל הנראה גם אצלינו זה עוד יתהפך או ישתנה מתישהו. לא מדובר באינסטינקטים ולא בחיווט של נוירונים, אלא בתהליכי חיברות שונים של בנים ושל בנות. אני חושב שאזדקק לראיות כבדות משקל כדי לפסול את השערת האפס, שבסה"כ מדובר בפאק בסוציאליזציה (אבל מן הסתם אין לי שום בעיה לקבל את הקווירק הזה, כמו שאין לי בעיה לקבל קווירק חברתיים לא מזיקים אחרים). ובהמשך לחוט המחשבה הזה, היושרה מחייבת אותי להגן על עמדה לה אינטואטיבית אני מתנגד, אך אינטלקטואלית היא נראית לי נכונה: אני חושב ש-"מגדר" הוא עניין חברתי, לא אישי. מדובר ב-"תפקיד חברתי", בסט של קודים, היתרים ואיסורים. אפשר (וכדאי) להתעצבן על הבדלי התכולה של התפקידים המגדריים בחברה שלנו, ולנסות לשנות אותם כדי שיהיו הוגנים יותר. אני לגמרי בעד. אבל איזו זכות יש למישהו לדרוש מהחברה סביבו להחריג אותו באופן ספציפי מכל הקודים והטקסים הקשורים למגדר? כלומר, מלכוד 22 אותו אני מנסה בגמלוניות לנסח כאן, הוא שלכל מי שמקבל כנתון את הסטטוס חברתי השונה לו זוכים גברים ולנשים אין הצדקה לבקש ייחס מיוחד (על בסיס מה? מלכתחילה ההפרדה היא שרירותית! בנים ככה, ובנות ככה - כי ככה), וכל מי שכופר בכך שראוי להתייחס אחרת לגברים ולנשים מלחתחילה לא מצוי בעמדה לדרוש שייתחסו אליו באופן שהוא סצפיפית נשי או ספציפית גברי. כל האמור בפסקה האחרונה מתייחס לזכות הטרנסג'נדרים *לדרוש* יחס שאינו תואם את מינם הביולוגי. בכל מקרה מן הסתם מותר להם לבקש זאת, ואני מקבל את בקשתם - אבל לא הייתי חייב לקבל אותה. ואני לא חושב שמדובר כאן בסוגייה ליברטנית, כי לא מדובר בזכותו של כל אדם ללבוש שמלה או חליפה לפי בחירתו (זה נתון בכל מקרה, לא?) אלא ב-"זכותם" לקבל יחס שנוגד את הקונבנציות החברתיות סביבם, על בסיס הטענה (המופרכת בעיני, כאמור) שמדובר בעניין של זהות אישית בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכל הקונפליקט מצטמצם לזכותם/ן של טרנג'נדרים לדרוש (אני הייתי מרכך ואומר לבקש) משהוססבים אותם לקרוא להם "אתה" במקום "את" (או להיפך) ו"היא" במקום "הוא" - במה זה כל כך שונה מ"יעל"/"תמיר"/"שונמית" שהחליפו את שמם ל"אננדי"/"רפיק"/"שון" כי זה התאים להם מסיבות אישיות? גם אז, נראה לי שההיענות של הסובבים לבקשה הזאת היא ענין של נימוס וכבוד הדדי גרידא, לא שם דבר קולוסאלי וגרנדיוזי. אני רשאי כמובן לקרוא לרפיק "תמיר" - ולא להתפלא שהוא יהיה פחות מעונין בחברתי - אבל למה לי לעשות דוקא למישהו שרוצה משהו אחר? במילים אחרות - זו זכות אבל לא חובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא בדיוק כל הקונפליקט. הטרנג'נדרים מבקשים שיתייחסו אליהם לפי המגדר שבחרו, ולא לפי המגדר שקשור למינם הביולוגי - וזו דרישה רחבה בהרבה מאשר לומר "היא" במקום "הוא". בסופו של דבר התפקידים-החברתיים, הזכויות, החובות, ההיתרים והאיסורים התרבותיים של גברים ונשים הם שונים מאד. חלק מההבדלים הם פורמליים, וחלקם הרבה יותר שקופים - אבל הם מהותיים. אם אתה לא חש בנוח להשתמש במשתנה בנוכחות נשים, סביר שלא תחוש בנוח להשתמש במשתנה גם בנוכחות אשה הלבושה כגבר. אם אתה חש צורך להיות אדיב יותר כלפי נשים ואגרסיבי יותר כלפי גברים, אולי תחוש מרומה אם תגלה שהאשה לה נתת לעקוף בתור במכולת היא למעשה גבר. אם אתה נוהג לקנטר חברים-גברים המגלים חולשה, אולי לא תרצה לעצור את עצמך מלצחוק על מכר שבכה כי הוא איחר לאוטובוס, רק כי הוא החליט להזדהות כאשה. אני לא מעודד או תומך באף אחת ההתנהגויות המתוארות לעיל, ובחרתי בכוונה בדוגמאות סטריאוטיפיות במיוחד. אני חושב שההפרדה המגדרית עצמה היא קצת מטופשת. אין לי בעיה עם שירותי יוניסקס בכל מקום, אני נותן לאנשים לעקוף אותי בסופר לפי הנסיבות ולא לפי המגדר שלהם - ואעקוץ כל מכר או מכרה שיבכה בגלל איחור לאוטובוס. אבל כל עוד הפרדה-מגדרית היא תופעה חברתית שרירה וקיימת, ואנשים זוכים ומצפים ליחס שונה על סמך מגדרם - אני לא חושב שיש קייס למי שרוצה החרגה מהנורמות האלה, ואני לא חושב שיש לו סיכוי*. בפרט, אני חושב שטיעון ה-"מגדר הוא עניין אישי" הוא פגום. מגדר הוא קונבנציה חברתית, לא בחירה אינדיבידואלית. * להבהרה: אני כן חושב שיש קייס (וגם סיכוי) למי שרוצה לשנות את תכולת הנורמות הללו, ואני כן חושב שיש קייס (אבל לא סיכוי) למי שרוצה להעלימן כליל ולבטל את האבחנות בין גברים לנשים. אבל אין קייס (ואין סיכוי) למי שמקבל את קיומן של הנורמות ותכולתן, אבל מבקש מהכלל להוציא אותו מהכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהטרנסג'נדר הממוצע יסכים איתך שמגדר הוא "קונבנציה חברתית", הוא פשוט רוצה לעבור מקבוצה חברתית A לקבוצה חברתית B - זה הכל. הוא לא רוצה להוציא אותו מהכלל, בדיוק ההיפך - להתחבר אל הכלל. הוא מרגיש שייך לקבוצה B והוא רוצה שיתייחסו אליו כאילו הוא בקבוצה B. יתרה מכך, הטרנסג'נדרים עושים מעל ומעבר כדי להטמע ולהדמות לקבוצה B. זה דומה מאד לאדם חילוני שחוזר בתשובה, או גוי שמתנצר, או אדם עני שמתעשר וכו' וכו'. אז יש אנשים שאומרים, הוא לא באמת דתי, הוא לא באמת נוצרי, הוא סתם נובוריש. ויש אנשים וקבוצות שמוכנים לקבל אנשים מבחוץ אם הם עמדו בתנאים א' ב' ו-ג'. וכל הדברים האלו (קבוצות חברתיות ומידת המוביליות בין קבוצות חברתיות) זה דברים שמשתנים עם הזמן, וזה בסדר. אני לא חושב שצריך להיות קושי מיוחד לחברה לקבל אנשים שמבקשים לעבור למגדר הגברי (לדוגמא), לא מדובר באיזשהו איום דמוגרפי שימוטט את הזהות הגברית. המצאת הקונדום והגלולה למניעת הריון למשל, הם שינויים הרבה יותר דרסטיים מבחינה חברתית - בגלל שהם משפיעים על הרבה אנשים, ושינו לחלוטין את ההתיחסות של החברה למין. החברה המודרנית היא, חברה ליברלית באופן יחסי. היא הצליחה לקבל את השינויים הקשורים באמצעי מניעה, קל וחומר שהיא תוכל לקבל (ומקבלת בפועל..) את האחוז הזניח של האנשים שמבקשים לעבור מגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת השאלה, אם כך, למה הם כל כך מתאמצים עם הניתוח, והרי כמו שכתבתי לאביר, הם יכולים להסתפק בלהציג עצמם חיצונית לפי המגדר שהם רוצים, ולקבל כל פריבילגיה שקשורה למגדר, אם יש כזו מבחינתם. ואין ספק שהניתוח הוא עניין שכרוך באי-נעימות עצומה. אני חושב שעוד לפני הניתוח, לאלה מהם שמתנתחים, רוב הטנרסים כבר ממילא מצייתים רק במידה קטנה לתפקידים המסורתיים הן של גברים והן של נשים, ולהבניות והציפיות של רוב החברה מגברים או נשים. כך שאני לא חושב שזה העניין. אין לי אלא להסיק שאנשים כן חשים באופן מהותי כגברים או נשים, במנותק מהלבוש, התפקידים ושאר סממנים. נראה שאתה תוקף את זה מהכיוון הנורמטיבי - אנשים לא צריכים להרגיש כך. אני חושב שקודם כל צריך להכיר בכך שמהכיוון התיאורי, אנשים מרגישים כך. קל לי להגיד כמוך שהם לא צריכים להרגיש כך; אני לא בטוח באיזו מידה ההרגשה שאני גבר (במנותק מהסממנים הביולוגים, החברתיים וכו') מהותית לי, אבל אולי זה רק כי אני סיסג'נדר וזה שקוף לי. הטרנסג'נדרים, לעומת זאת, לא רק שהם מרגישים כך, הם מרגישים כך כל כך חזק שהם משלמים מחירים כבדים מסוגים שונים כדי לממש את הזהות הזו. אני מפרגן להם את זה גם מהזווית הנורמטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת המוצא שלי אינה נורמטיבית. אני לא מפקפק באותנטיות או בלגיטימיות של הרגשת הטרנסג'נדרים. אבל כל הטיעונים שלי בזכות האותנטיות או בזכות הלגיטימיות, אפקטיביים באותה מידה גם כטיעונים בזכות האותנטיות והלגיטימיות של הטרנסג'נדרפובים. למה באמת הם כל כך מתאמצים עם הניתוח? ההשערה שלי היא שהדיסוננס בין החיברות שלהם לשייכות מגדרית מסוימת, לבין מינם הביולוגי, הוא כ"כ גדול - עד שבכדי לפתור אותו אפילו צעד דרסטי כמו ניתוח בא בחשבון מבחינתם. כלומר האסוציאציה שלהם בין מגדר למין היא עד כדי כך חזקה. ומכיוון שאני חושב שמגדר הוא תפקיד-חברתי לפחות באותה מידה שהוא זהות-אישית, אני חושב שהדיסוננס הזה מתבטא באינטרקציות חברתיות (אתה חושב שטרנסג'נדר על אי-בודד גם היה מתאווה באותה מידה לניתוח לשינוי מין?). אבל באותה מידה, אני יכול להאמין שהאסוציאציה בין מגדר למין אצל טרנסג'נדרפובים היא עד כדי כך חזקה, ושאינטרקציות חברתיות שלהם עם טרנסג'נדרים מעוררות בהם דיסוננס דומה ומועקה דומה (ואני מתאר לעצמי שעבורם גם רק הצגה החיצונית כבן המגדר השני, בלי ניתוח, היא כבר חציית קו אדום). כן, אין כאן סימטריה ואין לי כוונה להעמיד פנים שיש כזו: *כל* האינטרקציות של טרנסג'נדר יהיו מעיקות, ואילו טרנסג'נדרפוב יסבול רק מאינטרקציות עם טרנסג'נדרים, והן מן הסתם נדירות. אבל אם מצטמצמים רק לבחינת ה-"קייס", אז יש סימטריה. זה יפה שאתה מפרגן לטרנסג'נדרים. גם אני. אבל אם אני מעוניין להיות עיקבי, אני נאלץ לפרגן גם לטרנסג'נדרפובים שטוענים שאימוץ המגדר שאינו תואם את המין היא התנהגות ראויה לגנאי. לשניהם יש קייס (אותו קייס!), ועם שניהם אני לא מזדהה בעצמי. אני לא יכול בלב שלם לומר לצד אחד suck it up and get your shit together בלי לומר זאת גם לצד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוסדרסר לובש בגדי נשים, אבל במקרים רבים ניתן לזהות שמדובר בזכר. הטרנסג'נדר משקיע מאמצים רבים על מנת לטשטש את הסימנים הניכרים בחיי היומיום. אני מניח שהטרנסג'נדר גם חושב שאם ישנה את אברי מינו, תהיה לו זכות גדולה יותר לבקש/לדרוש מאחרים להתייחס אליו כאישה. אני עדיין חושב שההכרה משחקת כאן תפקיד גדול מאוד. על השאלה המופיעה בסיפא שלך כבר עניתי ונימקתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |