|
הסכם לונדון לא היה נותן שום דבר פרט לסיבוך המצב. ירדן לא אמורה היתה להיות שושבין של ישראל להסדר עם הפלשתינים. ירדן הייתה בורחת לבסוף מהשטחים ומשאירה אותנו עם בלגן והצורך לכבוש מחדש את השטחים.
היה חוזר הסיפור הרע של המנדט הבריטי שמנע הקמת מדינה יהודית בין 1917 ל- 1948 (כי המנדט מינה את עצמו את עצמו לשושבין של הפלשתינים).
שום טובה לא יכולה היתה לצמוח לישראל מכך שמתווכים זרים יטפלו באינטרסים שלה. רק יותר ויותר מלחמות.
הפתרונות מול הפלשתינים הם רק במשא ומתן ישיר מולם. יש לנו הצעות עבורם בטווח בין אוטונומיה למדינת חסות, בגבולות שהם תיקון גבולות 1948 כדי לתת מענה לצרכי הבטחון שלנו ואי חלוקת ירושליים וסביבתה. אם הם ירצו הם יקבלו זאת אם הם לא ירצו הם לא יקבלו כלום והמצב ישאר כפי שהוא היום. מאחר והם סירבו והתחילו בטירור תיקוני הגבול של ישראל יהיו הרבה יותר עמוקים ממה שהם יכלו לקבל בשיחות מדריד. המשך ההתיישבות של ישראל ביהודה ושומרון אינם תהליך עקיף: לא יוחזרו מאות אלפי מתנחלים לשטח ישראל.
שיחות מדריד היו יכולות להוביל לפתרון שהזכרתי למעלה. הפלשתינים לא הסכימו ועירבו את אש"ף לכן לא קיבלו כלום עד היום (ויקבלו פחות ממה שאפשר היה להציע להם אז).
הרווח היחיד של הסכמי אוסלו הוא שנוצרה מציאות דה פקטו של אוטונומיה פלשתינית (שהתפצלה לשתי אוטונומיות לאחר ההתנתקות שנת 2005). איננו מטפלים בשליטה העצמית היום יומית של הפלשתינים - כי אין לנו מה להרוויח מזה. האופציה של הפלשתינים היא להסדיר את האוטונומיה וקצת לשדרג אותה או שישארו באותו מצב לזמן בלתי מוגבל. המשך המצב ללא הסדר הוא לרעת הפלשתינים שכן מצבם הכלכלי והדמוגרפי הולך ורע אבל זו הבחירה שלהם.
תחת שלטון טראמפ לא יופעל לחץ על ישראל ויאמר להם שהם צריכים לבוא לשיחות ישירות איתנו. טראמפ רמז שהוא יציע את חתנו קושנר בתור מתווך לשיחות עם הפלשתינים (מאחר וקושנר הוא יהודי אורתודוקסי הפלשתינים לא יכולים לצפות ממנו להרבה). כפי שזה נראה לי הפלשתינאים לא מסוגלים להגיע להסכם עם ישראל תחת שלטון טראמפ אז נישרוף עוד מספר שנים.
|
|