בתשובה לרון בן-יעקב, 27/11/16 8:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התאוריה שלי - ללא שום ביסוס אקדמי - היא שדוקא עלייתו של הריסון לדרגת מלחין וכותב שירים מצויינים באלבומים האחרונים הביאה לפירוק הלהקה. האגו של ג'ון אולי יכול היה להכיל (בקושי) עוד כשרון אחד לידו - פול - אבל כותב ומלחין נוסף, ועוד כזה שמכניס שירים למקומות הראשונים במצעדים היה כבר ממש יותר מדי בשבילו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כרונולוגית זה היה הפוך- הריסון התחיל לפרוח כשהלהקה הפסיקה להיות להקה. בהקלטת אבי רואד הם כבר תוארו כיוצרים די עצמאיים כשכל אחד משתתף כלהקת הלווי של האחרים. תערו של אוקהם- זו היתה הנוכחות המעיקה של יוקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם היו עצמאיים כבר באלבום הלבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאנו לא יודעים מתי הריסון החל לפרוח, אלא רק מתי התחלנו לראות (או לשמוע) את תוצאות הפריחה שלו, יכול מאוד להיות שהפונז והאינטואיציה המצוינת שלו הצליחו לשים את האצבע על נקודה קריטית בדינמיקה של הלהקה. התיאוריה הזאת הגיונית להפליא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילת הפריחה של הריסון היא באמצע שנות ה60 כשהתוודע למוזיקה ההודית דרך ראווי שנקר. (מאוחר יותר הוא גם נמשך למיסטיקה ההודית שהתבטאה בפגישה עם המהארישי.) באלבום Revolver משנת 1966 נכללים 3 שירים פרי עטו. אלבום הסולו הראשון שלו (המשולש) כולל ברובו שירים שנדחו בתקופת הביטלס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |