|
||||
|
||||
חיה לה בחורה בזוגיות רצינית עם בחור, גם אם בלי-חופה-וקידושין. העניין התפקשש. זהו? מה שנשאר לה לעשות בחיים זה להתדרדר לזנות כי היא כבר 'בלויה'1? ולא תגידו, סטנדרטים ויקטוריאניים2. השיר נכתב ב-1979! 1 היינו כבר לא-בתולה. 2 גם בתקופה הויקטוריאנית, אגב, לא כולם התחתנו בברכת הכומר. רוכלים (קוסטער-מונגער"ז בלע"ז) למשל, נהגו פשוט לעבור לגור יחד. ורובם לא היו מעולם בתוך כנסיה. |
|
||||
|
||||
אז מה - גם בתקופה הרומאית הנשים לא היו מתחתנות בברכת הכומר. |
|
||||
|
||||
נכון, אין שום קשר בין הדמות ההגונה והתמימה בתחילת השיר, לבין סופה העגום. לדעתי הכותב סתם הרגיש שחסרה לו פואנטה ומצא אחת, בכל מחיר. |
|
||||
|
||||
לי דוקא נראה שהפואנטה של השיר היא: """ לחבר'ה מספרת, מתארת, איך כבשה את העעוללם! """ אבל מה אני כבר מבין בשירים .. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהשורה הזאת מדברת על המזוודה. |
|
||||
|
||||
אני זוכר איך כילד, קראתי את מילות השיר (מעטיפת התקליט, ויניל...) והייתי בטוח שהאיטלקי פשוט מת: אחרי הכל, היא "בת עשרים וכבר בלְוָיָה"... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |