בתשובה להאייל המתלמד, 05/05/02 18:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההבדל הוא במה שמכונה gratuitous violence - אלימות לשם אלימות. אין הרבה דברים כאלה בספרים, פשוט משום שזה הרבה פחות כיף לקרוא על מישהו שקורעים לו את הצורה מאשר לראות את זה. בפעם הבאה שאני אראה את מקס פיין שוקע בהרהורי חרטה על זה שהרג עוד 10 שומרי ראש של הבוס, אני אודיע לך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה, באופן אישי, לא נהנה מספרות בה יש gratuitous violence, לא פוסל את קיומה של ספרות מסוג זה. היתה לי תקופה בעבר הרחוק בה נהנתי מספרות HORROR אשר עושה בדיוק את זה! מקס פיין זה משחק צמחוני לעומת חלק מהספרים ההם. מקס פיין הוא משחק אקשן. כמו בסרטי אקשן, אין חרטה גדולה על הריגת ה"רעים". יש גם ספרות אקשן ומתח רדודה. כנס לסטיצקי ותתקל בקלות בספרות שיטחית ורדודה בה האלימות ו"המתח" נעשים לשמם ולשם חשבון הבנק התופח של סופר ה-B-BOOKS. בטעות, קראתי פעם ספר של רם אורן. למרות שהעלילה במקס פיין ליניארית ומאוד קלישאתית, למשחק במקרה זה יש עלילה עמוקה יותר עם דמויות עגולות יותר (באופן *יחסי*). בישראל, רם אורן יותר פופולרי מחברינו מקס. אסור לשכוח שמשחקי המחשב הם מדיה צעירה שעדיין נאבקת בפרטים הטכניים ולכן יש פגיעה באיכות סיפור הסיפורים במקרים רבים. כל משחק לגופו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני בספק אם תמצא הרבה הורים שמעודדים קריאת ספרי זבל. דיברנו על כך שהורים מעדיפים שילדיהם יקראו ספר מאשר ישחקו במחשב? אז תתפלא, אבל ספרי אימה זולה לא נכללים במה שהורים מעדיפים שילדים יקראו. גם פלייבוי לא ברשימה. מצד שני, כשיהיה משחק מחשב ברמה של ספרות טובה (ולאו דווקא דוסטוייבסקי. גם אסימוב נחשב), אז תהיה לי הרבה פחות בעיה עם זה שבעלי משחק במחשב במשך שעות. (מה גורם לגבר בן 30 לשחק במחשב כשעתיים ביום? זה נפוץ או שזה האידיוט הפרטי שלי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מחברותי הטובות ביותר נשואות לאידיוטים כנ''ל. תתעלמי ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחקי מחשב הם לא ברי השוואה לספרות כמו שקולנוע הוא לא בר השוואה לספרות. מדובר בסוגי מדיה שונים שהאחד לא עדיף על השני. כמו שאי אפשר להגיד שמוזיקה היא מדיום טוב יותר מספרות כך לא ניתן להגיד שמשחקי מחשב הם מדיום פחות טוב מקולנוע וספרות. כל אחד והפינה שלו. אני אישית נהנה מכולם. כמו שיש ספרות זבל, יש גם משחקי זבל. הבעיה שההורים המנסים לקבוע לילדם במה לשחק ובמה לא, עושים זאת מתוך בורות. הם לא באמת יודעים על מה הם מדברים. אין אני מוצא פסול בהורה אשר מנתב את סביבת הגירויים של בנו לסביבה המעודפת עליו. ניתוב שכזה ניתן לעשות (מתוך ידיעה) גם עם משחקי מחשב. הורה בור, ינתב את בנו מתוך בורות ודעות קדומות (סטייל, "בעלי האידיוט"). סטיפן קינג הוא סופר ידוע וספריו נחשבים לספרי מיינסטרים. כתביו לא נחשבים ל"ספרות יפה" אך הם לא נופלים ברמתם מספריו של אסימוב למשל (קראתי כילד רבים מספרי שניהם). חלק מספריו של קינג רווים בכמויות אלימות שיכולות לגרום למשחק מחשב ממוצע להראות משחק לילדות צמחוניות. מדוע תזדעזעי כאשר בנך ישחק במשחק (כמו Morrowind למשל) אשר יש בו אלימות מסוימת ולא תזדעזעי כאשר בנך יקרא ספר מסוים של סטיפן קינג (למרות שהראשון מצריך יותר מחשבה וקריאה מהשני)? עד איזה גיל על ההורה לקיים צנזורה לגבי הדברים אותם הוא לא קרא בעצמו והילד מעוניין לקוראם? עד איזה גיל על ההורה לקיים צנזורה לגבי משחקי מחשב שהוא לא מכיר כלל את תוכנם (ולכן קביעת המשחקים המותרים/אסורים היא שרירותית וחסרת משמעות חינוכית) ? "(מה גורם לגבר בן 30 לשחק במחשב כשעתיים ביום? זה נפוץ או שזה האידיוט הפרטי שלי?)" בעלך הוא לא אידיוט בגלל שהוא משחק במחשב. אולי אישתו של בעלך קצת תקועה על סטיגמות מטופשות על תחביב לגטימי, מהנה ואף חיובי מבחינה מנטלית. הנוטים להתעסק בתחביב זה הם דווקא קבוצה באוכלוסיה הרחוקה מאוד מלהיות מאותגרת שכלית (בדקי את פרופיל ה-Gamer במחקרים שונים). בישראל, המפגרת תמיד אחרי העולם, משחקי מחשב בקרב האוכלוסיה הבוגרת נחשב עדיין להתנהגות אידיוטית או ילדותית. בעולם (ארה"ב, קנדה, אירופה, יפן) משחקי המחשב הם תעשיית הבידור מספר אחת (כן, כן, הוליווד בשנים האחרונות ירדה למקום השני) אשר חלק נכבד מקהל היעד שלה הוא האוכלוסיה הבוגרת (חלק גדול מהמשחקים אסורים למכירה לילדים! וקהל היעד שלהם הוא מבוגרים!). אין סתירה בין קריאה לבין משחקי מחשב. ילד טמבל שלא אוהב לקרוא ואוהב לירות במפלצות דווקא במשחקים שיטחיים ורדודים, יעבור לעיסוקים אידיוטיים אחרים, אם יאסרו עליו לשחק במחשב. הורים צריכים שעירים לעזעזל, הם אף פעם לא יאשימו את הגנים הדפוקים שהם הורישו לילדיהם או את החינוך הדפוק שהם מעניקים להם (את קוראת לבעלך אידיוט גם לפני הילדים?). פעם (לא מזמן) השעיר לעזעזל היה תעשיית המטל או הטלויזיה, היום אלו הם משחקי המחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדוע תזדעזעי כאשר בנך ישחק במשחק אשר יש בו אלימות מסוימת... וגו" בדיוק בשל העובדה שבקריאת הספר הוא מצייר לעצמו בראש את התמונה ולא מנותב ע"י גחמה של גרפיקאי/תפאורן/מפיק/במאי/תסריטאי וכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השאלה מתארת משחק בו יש כמות טקסט לקריאה גדולה יותר מאשר בספר ממוצע (בערך 6 נובלות באורך מלא). ה"כולי" מכיל גם את ה/סופר/. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בנוסף לטקסט, המשחק נותן גם תמונה ויזואלית שהספר לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדבר על נושא "פיתוח דמיונו המופשט של הילד" ולדבר על יתרונות וחסרונות של הטקסט מול התמונה, אבל זה לא הנושא. מדוע הויזואלי מזעזע או מסוכן יותר* מהלא ויזואלי? האם אין דוגמאות רבות בהיסטוריה של גילויי אלימות מתוך השפעתם של טקסטים? האם ילד שקורא ספר של סטיפן קינג מושפע פחות* מילד שמשחק את המשחק המדובר, רק בגלל שהמשחק הוא ויזואלי יותר? מדוע? * לגבי התנהגות אלימה או הגברת האגרסיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקני לו את "The Longest Journey". אחלה משחק, לא אלים, הדמות הראשית היא אישה (במידות סבירות בתחומי הז'אנר) ועם סיפור מד"בי-פנטסטי לא רע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |