בתשובה לאריק, 14/11/16 12:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מבציר שנות השמונים פספסנו שנינו את Twisting by the pool של דייר סטרייטס. קלאסי. רוצה שנות התשעים? קבל את It ain't over till it's over של לני קרביץ ואת Bad love של קלפטון. והנה ממש מהשבוע האחרון: I Can't Stop Thinking About You מהאלבום הטרי-טרי של סטינג. אבל אין מה להגיד, המגמה שהצבעת עליה נכונה. הרוק של שנות התשעים הוא הרבה יותר קדורני ומתייסר מהרוק של העשורים הקודמים. אחרי שנות התשעים כבר היה הרבה פחות רוק. מישהו ששנינו מכירים כתב על זה פעם מאמר שלם. (ולמה הזכרת את וואם, סינדי לאופר ואת א-הא? חשבתי שאנחנו משחקים ב"מצא שיר 'פיל גוד' לא-פופי של זמר / להקת רוק".) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. סחתיין על סטינג, אבל לני קרביץ הוא אנכרוניזם. (וואם והשאר כי זה הכי טוב שמצאתי, אבל עכשיו יש לי יותר טוב, ואפילו הם הפכו מלנכוליים בשנות ה 90 עם אלבום החתונה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הולכים על פופ מיינסטרימי אז יש מלא, לא? "פיל גוד" זה כמעט ההגדרה של פופ. אני זורק כמה שמות: ג'סטין ביבר, בקסטריט בויז, ברונו מרס, בריטני ספירס, מריה קארי, כריסטינה אגילרה ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו דוראן דוראן מעולם לא נתפסו אצלי כפופ מיינסטרימי. אולי טעיתי, אחרי הכל התסרוקות היו צריכות להיות רמז מספיק חזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר דייר סטרייטס, יש להזכיר את Walk of Life, וכבונוס לדעתי חלק מהצילומים בקליפ הם מההופעות בישראל, החזרה ליד הטרשים עשויה בקלות להיות בריכת הסולטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי בריכת הסולטן! רואים גם את החומות של העיר העתיקה. איזה צחוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סולטני הסווינג או לא, הה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם משלו גם בוואקמן . הרבה מחברי ששרופים על הלהקה הזאת לא זכרו את השיר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לא לזכור, הוא חלק מהאלבום הנפלא Making movies. מעריצים שרופים שומעים אלבומים, לא שירים נפרדים (בטח כאלה שגדלו בשבעים-שמונים). דווקא מעניין לציין כמה Twisting by the pool הוא לא אופייני לסגנון של הלהקה, ואכן הוא יצא כתקליטון/בי-סייד של Two young lovers והוא כחלק מאלבום. השני דוקא נכנס לרפרטואר ההופעות, אבל הראשון לא, אולי בגלל זה. עם כל הכיף שבו, מי שזה השיר הראשון ששמע של דייר סטרייטס - פלוס הקליפ הכרל כך אייטיזי - קשה יהיה לו להבין מה גדולתה של הלהקה מול עשרות להקות אייטיז מקפצות גם הן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלהקה היחידה שמצליחה להחזיר אותי אחורה מבלי לפצוע. ומארק מזדקן לו בשלווה ולא מוכן לוותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטינג אגב, מיותר להזכיר, התחיל עם פוליס, והסגנון שלהם כולו ייצר שירי פיל גוד ברצף, לא? כל דבר שאת עושה זה קסם, אל תעמדי כל כך קרוב וכן הלאה. קשה לומר שאצלו זאת חריגה מהנורמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהחלט, לפוליס היו המון שירי פיל גוד (אבל לא רק; ע"ע every breath, synchronicity). מעניין שסטינג חוזר לסגנון הרוק הבסיסי הזה. או שמא הוא כבר חזר לפני כמה שנים ואני לא מעודכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשאל אותי, אני הפסקתי לעקוב אחריו לפני עשרים שנה בערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לראות את שלישית ZZ עושה את התנועה ככה עם היד מעלה חיוך מאוזן לאוזן. שירים (וקליפים קצת dated) כמו Gimme All Your Lovin' ואחרים, שלא לשכוח כמובן את Legs. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |