בתשובה לנמר היפותטי, 12/11/16 6:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לקישור האחרון- מאמץ את האמירה Donald Trump is a brick chucked through the window of the elites ומבין עכשיו יותר את התזה של "משחקי הרעב" (תגובה 686402): מדוע הכפר מסמן את הערכים הבריאים של חברות, משפחה ועצמאות, והעיר היא גורם מנוון שהופך את תושביה לרמאים חסרי מצפון וערכים שמתלבשים מוזר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהעיר מנוונת מעצם עירוניותה אבל המחנה הוא זה שכופה את דרכו ומפיץ את שקריו בכלי התקשורת. לדוגמא, אפשר למצוא הרבה מסקנות בעד אבל קשה למצוא מילה רעה על התופעות שהביאה הליגלזציה בתקשורת. יותר מכך,- עמדת המחנה מסמנת את מי שמתנגד לסמים לכולם כשמרן, נציג של חברת התרופות, מרובע או פאשיסט או פשוט טמבל. כנ"ל לגבי "זכות" הלהטבי"ם לפגוע ברגשות יהודים דתיים (חו"ח לא במוסלמים) להשכיר רחמים ולרכוש תינוקות מהעולם השלישי. אתמול בת זוגו של הבמאי שמשחק בסדרה החדשה שביים על הגרוש והגרושות התארחה ביומן של ערוץ 1. ביד נרעדת ועיניים בורקות מהתרגשות ופחד נשאה דברי כפירה על התנשאות, PC ובעיקר סימנה את הטעות והעיוות שהשתלטו על השיח. החל מדקה 36 - הפרשן המבריק לא הבין את הפואנטה בדבריה וניסה באיחור להסיט את האשמה למחנה הנחות אבל המתולתלת המשיכה לפרוק מליבה תובנות כעס וחברבורות בכנות מרשימה. אולי המגמה שחזיתי כאן לא מזמן מתחילה בימים אלה ממש. בכל מקרה, את הקרדיט אני שומר לעירית לינור שהיתה הסנונית הראשונה שסימנה באומץ ונחישות לתקשורתאים ונאורי שמאל שאפשר לעמוד מנגד מבלי להפוך לאוהד של ביבי, מעריץ של אייל גולן או מצביע כ"ך. נרים כוס לחיי אורי אורבך ז"ל ועוד אחת לאוהבי החופש המנטלי ולצאצאי החלוצים שלנו ושלהם שבזכותם הכל קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי אותה, דיברה יפה מאוד, אבל היא לא דיברה ביושבה כ''בת זוגו של הבמאי'' אלא ככותבת טור שחטפה לא פעם ולא פעמיים על ביטוי מחשבות שסטו מהנורמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, ראיתי והתרשמתי. _____ גילוי נאות: בתחילת העשור הקודם רואיינתי ע"י הספקטורית לכתבה בשבעה ימים כמדומני. היה משעשע ומעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו,שיהיה1, הכתבה נקראה כמדומני "נקמת היורמים" והמוטו העיקרי שלה היה התופעה של חנונים לא מקובלים בבבית הספר שהפכו בבגרותם לאנשי הייטק/תקשורת/עסקים שמצליחים בתחומם וגם מעמדם החברתי השתפר, או משהו כזה. 1 החשש הקל לאאוטינג (אפשר לחשוב) ממותן על ידי העובדה שמאחר והכתבה לא פורסמה בפורום אינטרנטי, עד כמה שידוע לי, היא לא תהיה ממש נגישה כיום2 2 אבל אם מישהו מוצא אותה - אני אשמח ללינק/עותק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייה סמוך בטוח שהנמר לעולם לא יחפש מידע על החוששים מאאוטינג מתוקף עקרונות חיי הגמישים. למעשה, רק השבוע גיליתי שאתה חבר בדירקטוריון וגם במקרה. נרים קפה עם ויסקי (זול) לחיי החנונים המצליחנים המעשירים והמשעשעים שמקיפים את חיינו הדיגיטליים ונראים טיפוסים הגונים באופן כללי. אני מאמין שלהגונים צריך להגיד מילה טובה מדי פעם למרות הסיכון בתגובה הקיפודית. כן כן. הקהל מתבקש לשבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה :-) (הכתבה תהיה מן הסתם זמינה בארכיון העיתונות שבספרייה הציבורית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס וחלילה. רמזתי שאני מעריך שהופעתה ביומן שישי לצד הופעתו לפני שבועיים בתכנית האירוח של שי הלגלגן (בשישי) קשורות ליחסי הציבור של הסדרה החדשה? בטח שעומדת בזכות עצמה. פשוט ברוב נזלת, חום וכאב גרון נראה שמחשבות שנמלטו מכבידת הפוליטיקלי קורבט מצאו את דרכן ממוחי הקודח למסך ללא פילטרים ועל כך סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שזה היה מהלך יחצני, אבל לדעתי היא הופיעה שם גם בשבועות קודמים, על תקן פרשניתנו המזדמנת לענייני נו-בולשיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסגור על הכל כלול- מזדמנת, מייחצנת ובזכות עצמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |