בתשובה להאייל האלמוני, 11/11/16 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
״יללנות של מפגינים״ לא דיברתי על מפגינים או אנשי קמפיין שמתפרקים בהשמע הבשורות הרעות לאחר העבודה הקשה. זה נורמלי. דיברתי על התופעה הנלעגת, מהיומיים האחרונים, של שדרני/מנחי טלויזיה או סלבריטאים שמתחילים להשתנק או אפילו חצי לבכות מול המצלמה, תוך כדי שיחה עם הקהל שנשמעת כמו טיפול קבוצתי או מפגש AA. זאת הם עושים בתוכניות שמתימרות להיות תוכניות סאטירה או תוכניות פוליטיקה. זה לא נורמלי. טראמפ נבחר לנשיאות. בו פאקינג הו. הפרוגרסיבים האלה, שחושבים שסוף העולם הגיע וזורקים משפטים כמו ״איך נסביר זאת לילדנו״, הם בדיוק אותם האנשים שהאמינו שאובמה יביא לשלום עולמי וישנה סדרי עולם בשנתיים הראשונות לכהונתו. אפשר לא לאהוב (אפילו מאוד) את הנשיא טראמפ, אבל זה לא אומר שחייבים לותר על האחיזה במציאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזאת תופעה נלעגת, אני לא מבין מה לא נורמלי בזה, ולא ברור לי איך זה מצביע על ויתור על אחיזה במציאות. זה נראה לי תופעה אנושית לחלוטין, נורמלית לגמרי, ואוחזת במציאות כמו כל תופעה רגשית אחרת. אולי אם זאת הפעם הראשונה שאתה נתקל במין האנושי זה יכול להראות לך נלעג, אבל נראה לי שכל מי שחי בין בני האדם צריך להכיר תופעות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אנשי מקצוע שמתחילים כמו עדר להשתנק, להתבכיין וליבב מול המצלמה, במין קטרזיס קולקטיבי של הוספת קרע בבגד, בזמן שהם מקריאים את הטקסטים של תוכניות האירוח או הסאטירה שלהם, זה נורמלי. התופעה הזאת היא לא חדשה או יחודית והיא מתרחשת באמריקה כבר עשורים אחרי כל מערכת בחירות ואין כאן שום דבר חדש או מעניין. לא רק זאת, עצם ההצבעה או הרמיזה על המוזרות של התופעה החדשה הזאת היא עדות בלתי ניתנת לערעור על חוסר האונשיות של האדם שהעז להצביע עליה. ביקורת כזאת היא לא פחות מדרישה גורפת ובלתי מתפשרת שכולנו נהיה מכונות נטולות רגש וישא״ק. אין לכם לב?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משתמש כאן בכל מיני שמות תואר: "מפתיע", "לא נורמלי", "חדש", "מוזר", "מגוחך" שפשוט לא נראים לי מוצדקים. אנשים הימרו ריגשית על תוצאה מסויימת, התוצאה לא התקבלה, האנשים עצובים. זה קרה כל כך הרבה פעמים בעולם, זה קורה בכמעט כל משחק כדורגל, זה קורה בכל מערכת בחירות, זה קורה כל פעם שקורה אסון. זה מה שהיה שרצחו את קנדי, זה מה שהיה שהתאומים נפלו, זה מה שהיה שאובאמה נבחר, זה מה שהיה שבוש נבחר, זה מה שהיה שאולמרט נבחר, זה מה שהיה שנתניהו נבחר, זה מה שהיה שרבין נבחר, זה מה שהיה שברק נבחר, זה מה שהיה שרבין נרצח, זה מה שהיה שמנצ'סטר יונייטד ניצחה בדרבי, זה מה שהיה מנצ'סטר יונייטד הפסידה בדרבי. אם זה לא היה קורה הייתי מופתע, אם זה לא היה קורה זה היה משהו "חדש", אם זה לא היה קורה זה היה מוזר. כשסבתא שלי הלכה לעולמה הייתי מאד עצוב, העובדה שידעתי מראש שזה עלול לקרות לא שינתה את העובדה שהייתי עצוב. במין קטרזיס קולקטיבי, לא רק שאני הייתי עצוב, גם אמא שלי נראתה עצובה, ומה שמוזר, גם אחי התנהג כאילו הוא עצוב, ואחותי, ודודי ובני דודי. כולם העמידו פני עצובים באופן תמוה. אני מניח שאם היית פוגש אותנו בהלוויה שלה היית מגחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא נרצח. לא מת מישהו במשפחה. לא היה אסון לאומי. רק הסתימה תקופת בחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי למעלה כמה דוגמאות, לא בכולם אנשים נרצחו, לא בכולם היה "אסון לאומי"1, ובכל זאת, בכולם אנשים בכו2. האם מצאת את כל המקרים האלה "מגוחכים"? האם אחד מהם "הפתיע" אותך? האם לא היית מודע להם? למה, אגב, בכי על קרוב משפחה שהלך לעולמו הוא לא "מגוחך"? 1 "אסון לאומי" הוא בעיני המתבונן, ואני בטוח שעם קצת אמפתיה גם אתה לא תתקשה להבין למה בחירה של טראמפ יכולה להראות כמו אסון לאומי בעיני כמה ממתנגדיו. 2 אם אתה באמת רוצה, אני לא חושב שזה יהיה קשה למצוא עוד עשרות דוגמאות (למשל, סיום של כל מערכת בחירות במדינה מפולגת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אבל אתה מתוכח עם איש קש, אז אתה מוזמן להמשיך להתוכח איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. חשבתי בטעות שהבנתי מה אתה מנסה לטעון. איכפת לך למסח את הטענה מחדש (בפרט, מה מפתיע אותך ומה מגוחך בעינך)? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |