בתשובה לארז לנדוור, 10/11/16 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ודאי שלא כולם חושבים. אבל מתוך אלה שחושבים, אלה שחשובים - ומשפיעים - הם המצביעים האמריקאיים. והסקר המקיף מאד שנערך אתמול על מה שהם חושבים מראה שהם לא תומכים1 במשפט השני שלך (שהוא העיקרי שמעניין אותם, כידוע). 1 רובם כנראה היו מנסחים את זה בצורה הרבה פחות עדינה ממני. כל כך פחות עדינה, שאפילו סדין כתום מתנופף לא מנע מהם להביע את מחאתם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גם אצלנו אלה שחושבים שנתניהו הוא ראש ממשלה מצוין הם אלה שהכי נפגעים ממדיניותו הכלכלית-חברתית. (''מי שנדפק פעם אחת לא יכול להיגמל מזה'' כמו שאמר מאיר אריאל זצ''ל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוד הכי מפרגן שלי, אציין (ואקווה) שרוב אלה שמצביעים עבור נתניהו עושים זאת בגלל המדיניות הבטחונית-מדינית שלו ולא בגלל המדיניות הכלכלית-חברתית. שזה מאפיין הפוך בדיוק מהחברה האמריקאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שרובם פשוט מתעב את השמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרגון. אין בעד מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה תמיד ההנחה היא שאנשים מצביעים נגד עצמם? בלי להתייחס לנתניהו - רודי ג'וליאני, תומך טראמפ, זכור כמי שניקה את ניו יורק מהפשע שהשתולל בה. באותה תקופה התלוננו חברי האמריקאים (הדמוקרטים כמובן) שהוא אוסר התקהלויות ולכן הם לא יכולים לקיים מסיבות רחוב. הם כולם התנגדו לו. לא חזרתי אליהם אחרי כמה שנים לשאול מה דעתם עכשיו, אבל נראה לי שהתשובה ברורה. מכאן אני מסיקה שההצבעה היא לא "נגד עצמם" אלא בעד ערכים שנראים להם ממש חשובים (נגיד, חופש פעולה מסוגים שונים) ושלמענם הם מספרים לעצמם שעדיף לעצום עין לגבי ערכים אחרים (נגיד, ביטחון אישי, שלטון החוק). אבל זה תמיד המו"מ שכל מצביע עורך בינו לבין עצמו. מה שנראה לך כהתנערות מהערך החשוב ביותר *בעיניך* הוא למעשה דבקות בערך חשוב יותר *בעיניו*. אם אתה רוצה לקרוא לזה טיפשות, יש טיפשות בכל הצדדים ובכל הרמות1. אני כמובן סתם משחיתה מלים, אבל שיהיה. 1 כולל הרמה המוניציפלית הזעירה ביותר - מי עוד חתם פה על העצומה הזועמת נגד סלילת שבילי בטון בגן מאיר בת"א? גייסו עיתונות, עשו תחקירים, טענו שזה יפגע בתכנון המקורי שכלל שבילי כורכר ועפר (מתכון לבוץ דביק כל חורף ושלוליות איומות). אני רוצה לראות את המתנגדים התל אביביים היום, אחרי שהפרויקט בוצע. בעצם אי אפשר לראות אותם, הם מדוושים בכייף בכל השבילים המבוטנים בגן והילדים שלהם סוף סוף יכולים לנסוע שם בבימבות בלי להיטרטר על החצץ המעצבן. אז למה הם פעלו בטיפשות כזו נגד עצמם? כי נראה להם שהם עומדים על ערך "שמירת הסביבה" או "שימור היסטורי". ערכים שבמקרה זה היו בעוצמות חלשות מאוד, אבל עצם אזכורם הספיק לתמיכה פבלובית שלא היה לה בסיס. יש עוד הרבה דוגמאות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרי את זה למצביעי נתניהו בלשכת האבטלה או בהפגנה שהם עורכים כשהם מפוטרים. באמת הערך החשוב יותר הוא מי יכניס חזק יותר לערבים ולשמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שגר באשקלון, למשל, אז כן, זה יכול להיות ערך דחוף הרבה יותר. גם בכלל לא בטוח שהוא מאשים ישירות את ביבי/הליכוד באבטלה שלו. כמו שאתה לא מודה ישירות לביבי/הליכוד על זה שיש לך לחם לאכול ולא נפל גראד על היישוב שלך. ולמה אתה בעצם מחליט עבורם על סדר העדיפויות של הערכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם על הגראד אפשר לראות את הדברים בצורה אחרת (והקיבוצים באזור סובב עזה אכן רואים אחרת מתושבי אשקלון ושדרות). מה אכפת לי מסדר הערכים שלהם? הבעייה היא שכתוצאה מהחשיבה העדרית, המוסתת והלא-ראציונלית שלהם כל המדינה נדפקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לך שהמשפט האחרון מתאים גם למצביעים מהצד השני של המפה הפוליטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז התחלת בדאגה כנה לאינטרסים שלהם ( תגובה 686269 ) בעוד שבעצם לא איכפת לך בכלל? זו השיטה, מה לעשות. מצביעים וכל אחד חושב שההצבעה של האחר שגויה. אתה לא יוצא דופן. אמנם במקרה שלך אתה באמת צודק וכולם טועים, אבל יעברו מאות שנים עד ששאר העם יבין את זה (מתרגלת סרקאזם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוזי האבטלה נמוכים מאי פעם. כרגיל, השמאלנים לא רואים מה שמונח להם מול האף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה מערכות בחירות ראיינו אנשים מדימונה שהצביעו ליכוד. הם אמרו - ''מוטב שנאכל לחם ומרגרינה, ושעדיין תהיה לנו מדינה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעה של רוב הניו יורקים הליברלים על ג׳וליאני עכשיו היא שלילית כמו שהיתה בזמנו. בישראל הוא זכור: ״כמי שניקה את ניו יורק מהפשע״. מה שלא כל כך מובן לי זה איך זה שיש אנשים מסויימים שמחליטים לשנות את הערכים החשובים להם בהתאם למועמד שהמפלגה שלהם מנסה להריץ. פעם בשם ״ערכי המשפחה״ הם ניסו להדיח נשיא שבגד באישתו, היום אותם ערכי משפחה לא מפריעים להם לבחור לנשיאות אדם שבגד באישתו. פעם, בשם ערך ״חופש הדת״ הם יצאו ל״מלחמה על חג המולד״, היום, אותו ״חופש דת״ לא מפריע להם לבחור בנשיא ברוצה למנוע כניסה למדינה מבני דת מסויימת. פעם, בשם ערך ה״שקיפות״ הם התנגדו לבחירה בנשיא שלא חשף את מצב בריאותו, היום אותו ערך לא מפריע להם לבחור בנשיא שלא חשף את מצב בריאותו, המיסים אותם הוא שילם או מה שהוא מתכוון לעשות בכלל, פעם, בשם ערך ה״שמרנות״ הם אתנגדו לכל שינוי, היום, בשם אותו ערך, הם מצביעים לנשיא שרוצה לשנות את העולם מיסודו. פעם, בשם הערך ה״חוקה״ הם התנגדו לכל שינוי חוקתי, היום, אותו ערך לא מפריע להם לדבר על ביטול הפיליבאסטר... לי בכל אופן קצת קשה להאמין להם שהם מדברים על ערכים כשאני יודע שהם ישליכו את אותם ערכים ברגע שזה יתאים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני זה לא מפליא. מעט מאוד אנשים מצביעים מתוך טהרנות אידיאולוגית (וטוב שכך). רובם מנהלים מו"מ מול עצמם על מידת התמיכה במועמד וכמות הצפרדעים שהם מוכנים לבלוע יחד עם התמיכה הזו. הרבה גם תלוי בפרשנויות שנותנים לערכים - "חופש דת" אומר שלא יפריעו לאיש להתפלל כאמונתו. הוא אינו אומר שיש לתת לכל בני דת מסוימת להגר למדינה X. "שקיפות" - במקרה הזה טראמפ לא נהנה מיתרון, אבל קלינטון סבלה מחיסרון גדול, כי לגבי התגלו נתונים כספיים מטרידים (על היקף התרומות וזהות התורמים לה). וכולי וכולי. אין פה שום סתירה. אולי כיפוף קל לכיוון זה או אחר, בגבול הלגיטימי (ע"ע משחק "אני פרגמטי, אתה גמיש, הוא חסר ערכים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין טהרנות אידיאולוגית לצביעות קיים תהום גדול. כשהערכים שבשמם נלחמת, כביכול, נזרקים כלא היו כשהם לא נוחים לך, זה צביעות, כשהערכים שבשמם נלחמת, כביכול, מוקרבים מול ערכים חשובים יותר, זאת פרמטיות. מה שיש לנו כאן נראה הרבה יותר כמו צביעות מאשר גמישות. אחרי הכל, בשם איזה ערכים חשובים הם הקריבו את החירות, השמרנות, החוקה, השקיפות, השיויון, המלחמה בפשע, היושר והמשפחה שהיו כל כך חשובים להם לפני שעתיים וחצי? יש הבדל בין לתת לבני דת מסויימת להגר לבין למנוע מבני דת מסויימת להגר. המאבק על השקיפות היה כשאובאמה סירב לשחרר את התיק הרפואי שלו, פתאום זה היה כל כך חשוב, ארבע שנים עברו, ופתאום זה חסר חשיבות?! (כמו, המאבק על ארץ הלידה, שנעלם לגמרי כשהיה לקרוז סיכוי להבחר, כמו כל כך הרבה מאבקים שנעלמו ויעלמו ברגע שלא יהיו נוחים) הנקודה עם התרומות היא שאת כן יודעת איזה תרומות קלינטון קיבלה, את לא יודעת איזה תרמות טראמפ קיבל ומה הוא עשה איתן (המעט שאנחנו כן יודעים פשוט מביך1). וכולי וכולי. בוודאי שיש פה סתירה, שלדעתי עברה כבר מזמן את הגבול הלגיטימי. 1 רק לחשוב אם ויקיליקס היו מגלים משהו דומה על קלינטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. אני ודאי לא הייתי מצביעה לו, אז לא יודעת. אני מניחה שהיתה הרבה הצבעה אנטגוניסטית. כלומר נגד ערכים אחרים. וכיוון שיש רק 2 מפלגות ולא 20, כל אחת מהן מכילה עולם שלם של ערכים, ופחות קל להסיק ישירות2 על המו"מ הפנימי והקולקטיבי שנוהל שם, ודאי במקרה של מועמד בעייתי כזה. זאת בהשוואה למניעים של מצביע מפלגת נישה קטנה בשיטה הקואליציונית, נניח עלה ירוק או ש"ס, שם האפשרויות למניעים מראש די מוגבלות. 1למרות שאחרי שכבר נבחר, ולמרות התיעוב העז כלפי התנהגותו והצהרותיו ויחסו לנשים, אני חושבת שעדיף להמתין ולראות איזה נשיא הוא יהיה. טוב, זה לא שהציעו לי לעשות משהו אחר וסירבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בלבול קל בהערות השוליים, אפשר להסתדר בלעדיהן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הנקודה היא שהם (לא כולם, כמובן) לא אומרים משהו כמו: ״למרות כל הבעיות שבמועמדות שלו, אני אצביע לו משום שהבעיות שבמועמד השני חמורות יותר לדעתי״ אלא משהו שדומה יותר ל: ״המועמד השני הוא השטן בהתגלמותו. הוא נאצי/ בולשביק/ מוסלמי/ הומו/ חולה רוח/ גוסס מסרטן/ מושחט/ לוזר/ אדיוט שרוצה לתת לנו זיקה/אבולה ו/או לקחת לנו את הנשק...״. זאת צביעות. לגבי 1, אני מסכים, אבל גם אם לא הייתי מסכים, איזה ברירה יש להם? להתאבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שינסו להסתנן למקסיקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי היחס של ביל קלינטון לנשים... או לאשתו במיוחד, טוב הרבה יותר מזה של טראמפ. וברור לי שכל הפמיניסטיות שמתיזות סילונות של קיא לנוכח יחסו של טראמפ לנשים, היו מכנות בשלל כינויים כל אחת אחרת שהיתה סופגת מבעלה את מה שספגה הילרי מביל: סמרטוטה, שפוטה, נשלטת וכו'... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאורים הפרטיזניים של שפויים מול משוגעים אכן חוטאים למציאות. המציאות מורכבת ומעניינת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, זה מאמר נהדר. חלק מהטענות שלו כבר שמעתי, אבל הוא פשוט כתוב נפלא, מבוסס מאוד וסוחף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם הסבר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. הוא פותח ואומר שההסבר המקובל הוא אמת חלקית בלבד, ולכן הוא "גרוע מדבר שקר"(!) אחר כך הוא מונה את הסיבות המקובלות, וגם מודה שהן נכונות ואחר כך הוא מונה את הסיבה האמיתית (גזע ומגדר). ומה הסימוכין לכך שהיא אמיתית? מדובר בנימוק כבר המשקל "לדעתי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שברקת אמרה, מאמר נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך היא ציור מטרה סביב החץ. האנשים, כמוני, שחושבים שאובאמה היה מנשיאי ארה"ב המוצלחים בהיסטוריה כוללים הרבה מאד מצביעים אמריקאים. שיעורי התמיכה בו (approval and disapproval rates) בהשוואה לשיעורי התמיכה של נשיאים קודמים לא מתיישבים כלל עם התזה שלך (לא בממוצע, ובמיוחד לא בשלהי כהונתו). אין בהם שום רמז, וגם לא באף נתון אחר שאני מכיר, לכך שכהונת אובמה עוררה איזושהי ריאקציה יוצאת דופן. כנראה שאפילו טראמפ לא מסכים איתך, ולראייה - הקמפיין שלו התמקד במתקפה על הילארי ולא על אובמה (למרות שמתקפה על הנשיא האחרון - אפילו אם זו כהונתו האחרונה - היא טקטיקה מקובלת ואפקטיבית במערכות בחירות בארה"ב מצד מועמדי המפלגה השניה). הצלחתו של טרמאפ זקוקה להסבר אחר. אגב, אם מתייחסים לבחירות כאל סקר, אז קלינטון היא המנצחת -יותר מצביעים הצביעו עבורה. אבל בשל שיטת הבחירות האמריקאית (שבאופן אירוני הסרבול והסיבוך שלה נתפסו עד אתמול כמנגנונים אפקטיבים בדיוק כדי למנוע עליה של כל מיני טראמפים פופוליסטים לשלטון) היא הפסידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המגרש עקום,השמש סינוורה-אין בעיה,נחליף את העם. אז יש לנו את הישראלים,הבריטים,האמריקאים-וזה לפני בחירות בשאר אירופה,נחכה לכולם ואז נחליף את כל העמים שלא מישרים איתך קו בעמים אחרים. אני יכול להמליץ על עמים מוארים ומתקדמים ששם מנהיג זוכה ב99%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור למשהו שכתבתי? (רמז: לא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהאפינגטון הנאור למהדרין התוצאות העדכניות יותר ומסתבר שהתמיכה לא משהו. בגדול המחנה הנאור שירת אוכלוסיות שלא משלמות מיסים ואת וול סטריט. הרוב אמר את דברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הסרבול והסיבוך שלה" לא נועדו כדי "למנוע ממועמד פופוליסט לעלות לשלטון", אלא כדי לתת ייצוג למדינות השונות ולאינטרסים השונים שלהן. ארה"ב, למרות מה שחושבים, אינה "מדינת כל אזרחיה", אלא פדרציית כל מדינותיה. כל מדינה בוחרת בעצמה את נציגיה, ולכל מדינה יש זכות להחליט איך לבחור את הנציגים הללו (כך למשל מיין ונברסקה בוחרות נציגים בשיטה יחסית ולא רובנית). מנגנון הבחירה נקבע כך בחוקה, עוד כשהיו 13 מדינות בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כתבתי שלשם כך הם "נועדו"? לא. כתבתי שהיה מקובל לראות בכך תכונה חיובית שלהן, לא כתבתי שהן תוכננו לשם כך. שנית, זו אולי הפעם הראשונה בה אני אני נתקל באדם המתחיל בוויכוח עם איש קש, ומפסיד בו. כי שיטת הבחירות בארה"ב אכן תוכננה לשם כך. רשות הדיבור להמילטון: ” The point of the Electoral College is to preserve “the sense of the people,” while at the same time ensuring that a president is chosen “by men most capable of analyzing the qualities adapted to the station, and acting under circumstances favorable to deliberation, and to a judicious combination of all the reasons and inducements which were proper to govern their choice.”
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסקרים שבודקים את ''שיעורי התמיכה בנשיא'' עורכים אותם גופים שהעניקו להילרי את הנשיאות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה העניקו?! 98.1% העניקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר... בדיוק אותם גופים הכשירים לבדוק זאת? או שאולי אתה חושב שהאינטואציה שגיבשת על סמך קיר הפסייבוק שלך אמינה יותר מהם? לא ברור לי אם אתה רומז שהם גרועים כי הם "טעו", או שאתה רומז שהם פגומים כי הם "מוכתבים על ידי אג'נדה", אבל בכל מקרה אתה מן הסתם טועה לחלוטין (אבל אני תחת רושם חזק שאין טעם להסביר למה, וגם יש לזה קשור זניח בלבד לנקודה שעניינה אותי במקור - אז אשאיר זאת כתרגיל לקורא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, מה שאני למדתי מהקישור שלך זה ששיעור התמיכה הממוצע של אובמה הוא הנמוך ביותר של נשיא אמריקאי מאז 1980. נמוך בהרבה משל קלינטון, בוש האב ורייגן, ואפילו - שומו שמיים - נמוך יותר באחוז שלם מזה של ג'ורג' דבליו בוש, שעל פי רבים הוא אסון בכל קנה מידה. לא רק שזה מתיישב עם התיזה שלי, זה מחזק אותה. אם זה השיעור הממוצע שמקבל נשיא שהתחיל בתור כוכב עולה שיביא את אמריקה לעידן חדש ומבטיח, כנראה שהוא ממש הצליח להקדיח את התבשיל בשמונה השנים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת סיום הנשיאות היו לבוש הבן 34% תמיכה, לקלינטון 66%, לבוש האב 56%, לרייגן 63%, לקרטר 34%, לפורד 53%, לניקסון 24%, לג'ונסון 49%, לאייזנהאור 59% ולטרומן 32%. המינימום שאובאמה הגיע אליו היה 37%, ועכשיו הוא נמצא על 53%. (אגב, טרומן שקיבל ציון נמוך יותר מקרטר, בוש, ג'ונסון וניקסון, נחשב היום לאחד מעשרת הנשיאים הטובים בהיסטוריה1). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוצע הוא מדד הרבה יותר אמין סטטיסטית ממדידה נקודתית. חוכמה קטנה היא לבחון קריטריון של נשיא שפרש בדיוק במשבר הכלכלי הגדול. ואפילו על פי הקריטריון שלך, להוציא את בוש השנוא (אולי גם אובמה עצמו נבחר על גלי התיעוב לקודמו?) אובמה זוכה לתמיכה יותר נמוכה מכל נשיא מאז 1980. רחוק מאד מלהיות "אחד המוצלחים בהיסטוריה", לפחות על פי דעתו של העם שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי ההטענות בלתי תלויות. אין קשר בין הערכתי שמדובר באחד "מנשיאי ארה"ב המוצלחים בהיסטוריה" (הערה צדדית שלא נימקתי - ואותה ההיסטוריה תשפוט), לבין טענתי ש-"אין... שום רמז... לכך שכהונת אובמה עוררה איזושהי ריאקציה יוצאת דופן" (הנושא העיקרי). אני לא טוען שאובמה היה פופולרי במיוחד. הוא לא היה כזה. אני כן טוען שהוא לא היה *לא פופולרי* במיוחד. שיעורי התמיכה איתם הוא סיים אינם נמוכים (ושיעורי האי-תמיכה איתם סיים אינם גבוהים). למעשה, שיעורי תמיכה נמוכים מאלה הספיקו לו כדי לנצח באופן משכנע מערכת בחירות ולהבחר לכהונה שנייה. במספרים מוחלטים, הצביעו עבורו ב-2012 (*אחרי* רפורמת הבריאות, למשל) הרבה יותר אנשים מאשר הצביעו לטראמפ ב-2016. גם כאשר מסתכלים על כל טווח שיעורי ה-approval וה-disapproval אין רמז לכך שהוא outlier יוצא דופן ביחס לנשיאים אחרים, ושכהותנו עוררה איזו ריאקציה גדולה. בנוסף, כאמור, במערכת הבחירות של 2016 יותר אנשים הצביעו לחברת מפלגתו הילארי מאשר הצביעו לטראמפ1, טראמפ בחר באסטרטגיה של מתקפה על קלינטון ולא עליו1, והקמפיין של קלינטון גייס את אובמה באופן מאד אקטיבי לשורותיו (זה לא מובן מאליו) מתוך ההערכה - מן הסתם מגובה בערימות של סקרי עומק ואנליזות - שתמיכתו הפומבית תועיל לה1. אני חושב שדי בכך כדי לשלול את ההסבר, ומעבר לכך, אין לי מספרים קשים - רק רושם אישי: הוא בהחלט לא נשיא מאד פופולרי2 בארה"ב, אבל הוא גם לא שנוא במיוחד (מלבד בקהלים בהם שמו האמצעי הוא צבע עורו הם סדין-אדום). בישראל הוא היה שנוא בסדרי-גודל יותר מאשר בארה"ב, ואולי מכאן הרושם שלך. 1 להערכתי, זה מחליש את תזת הריאקציה שלך. 2 ועם זאת - ואין כאן סתירה - אני כידוע חושב שהוא יזכר, ובצדק, כהצלחה גדולה בפרספקטיבה היסטורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 טוב, להביא היום את ההערכות והסקרים של מטה קלינטון כטיעון תומך במציאות כלשהיא זה קצת גול עצמי, לא? 1 מה משנה כאן העובדה המיותרת שיותר אנשים הצביעו להילארי בבחירות 2016? עדיין מספיק אנשים עברו מתמיכה במועמד דמוקרטי מלב הממסד למועמד חוץ ממסדי הזוי ומשולח רסן, בשביל להביס אותה. זאת התופעה שאנחנו מנסים להסביר או לפרש כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק של ההערכות של מטה קלינטון. גם של מטה טראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עוד, שבכדי להסביר את הצלחת טראמפ בבחירות הכלליות, יש קודם כל להסביר את הצלחתו בפריימריז. קרוז, רוביו קייסיק ובוש הפסידו לו בגלל אובמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בוא לא נהיה כל כך שטחיים כדי לומר שאובמה הוא הסיבה היחידה, כמובן שלא. אבל הוא עשוי להיות סיבה מסייעת, וכשהמרוץ כל כך צמוד כל סיבה מסייעת הופכת גם למכרעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לו טראמפ היה מפסיד בבחירות הכלליות, די היה בנצחונו בפריימריז כדי לעורר תהיה באשר למה לעזאזל קורה כאן. עצם בחירתו לנשיא פוסלת את ההסבר ''פלוק כתוצאה מריקבון פנימי במפלגה הרפובליקנית'', אבל ההסבר ''ריאקציה לאובמה'' נפסל עוד קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רבים שטוענים כעת שההצבעה עבורו היא לעומתית, היא ראקציה בבסיסה. כלכלית, חברתית, (אנטי) אינטלקטואלית, תבחר מה שנוח לך. אבל האם יכולה להיות ראקציה כנגד המצב הנוכחי שמנותקת לחלוטין מהנשיא הנוכחי? יש מישהו אחר להאשים במצב? יש מישהו אחר שאחראי - לפחות בעיני ציבור המצביעים - יותר למצב הנוכחי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני לא מקבל את הטענה שההצבעה עבור טראמפ הוא "לעומתית" במובן הזה. אז אני פטור מלענות על השאלה "ריאקציה כנגד מה?". שנית, היא בהחלט יכולה להיות "לעומתית" (במובן קצת שונה) מבלי להיות קשורה לאובמה. דעתי על העניין (אותה אני לוקח בערבון מאד מוגבל, וצופה שהיא תשתנה כעשר דקות לאחר כתיבת תגובה זו) היא כדלקמן: ייתכן שזו אפופניה - אבל אני נוטה לכרוך את בחירת טראמפ והברקזיט כמופעים שונים של תהליכים דומים. אם יותר לי לאמץ לרגע טרמינולוגיה מרקסיסטית (כי היא שימושית, לא כי אני מרקסיסט), אז התהליך המרכזי לדעתי היא שהשינויים ב-base הנוגעים לאופן בו אנשים מתקשרים, שהחלו עם האינטרנט והרשתות הסלולריות לפני כ-20 שנה, מגיעים עכשיו לשיא השפעתם על ה-superstructure, וחושפים אי-התאמות בין חלק מהמוסדות חברתיים והשלטוניים לבין העולם החדש של הרשתות החברתיות והכפר והגלובלי (ספק אם כשהמונח נתבע בתחילת שנות השישים, מקלוהן תיאר לעצמו עד כמה העולם יכול לקטון). נראה לי שהמימושים השונים של הדמוקרטיות בעולם מתקשות מאד לאזן בין ה-"שוק חופשי של רעיונות ודיעות" המצוי בליבה של כל חברה פתוחה, לבין העובדה שבמצב העניינים שנוצר, השתתפות אזרחית רחבה בדיון הציבורי פירושה הפיכתו למופע-בידור שבו לשיקול-דעת ותוצאתנות יש משקל אפסי. התוצאה היא שורה של החלטות גרועות לדעת כולם (בערך), שבכל זאת איכשהו מצליחות לעבור. תהליך מרכזי אחר (וחיובי מאד) הוא השפעה הולכת וגדלה של גופים על-לאומיים על חשבון ממשלות מקומיות (האו"ם ומוסדותיו כמו קרן-המטבע, האיחוד האירופי, וכו'). אין ספק שישנם נושאים רבים שהמסגרת הנכונה לעסוק בהם היא על-לאומית, אבל הדבר גורר ריאקציה ריגשית (לא לאובמה...) שמחזקת סנטימנטים בדלניים (להערכתי עניין זה שיחק תפקיד גם בברקזיט, וגם בבחירת טראמפ). לבסוף, ייתכן גם שלהתפשטות האוטומציה (בינתיים אמנם נחשפנו רק לקצה הקרחון שלה) יש חלק בדברים. אנשים מרגישים שהם הופכים (או צפויים בקרוב להפוך) ללא-רלוונטים כעובדים, ואולי מפרשים זאת כאיבוד מעמדם החברתי. ריאקציה הטבעית לכך (ולא לאובמה...) היא הסתגרות ואהדה למנהיגי-אלפא למיניהם שמבטיחים לדאוג לאדם הפשוט. ההסבר הזה הוא קצת יריה-באפלה, אבל אולי יש בו משהו. ייתכן גם שהשינויים המבניים שעוברים על שוק העבודה (אופקי-תעסוקה קצרי טווח וכו') מוסיפים לזה. ואולי כל ההסברים האלה הם קשקוש מוחלט, ומדובר בסיבות אחרות לחלוטין. ואולי אין סיבות. טראמפ הוא פרודיג'י חד-פעמי בדמוגגיה שלקח רחוק את כשרונו, הברקזיט עבר רק בשל שאננות מצד תומכי-ההשארות שלא הלכו להצביע, אין קשר בין שני הדברים, ושניהם מיקריים ולא סימפטומטיים. מן הסתם אין לי מושג. אבל אני משוכנע למדי שלא מדובר בריאקציה לאובמה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נראה שההסברים של שנינו, והביסוס להם, נמצאים על קרקע דומה. הרבה אולי ומעט ידע ברור. השאלה היא אם בכלל ניתן לקבל פה ידע "אובייקטיבי". אני עדיין חושב שגם אם יש השלכה של תהליכים בינלאומיים על האזרח הפשוט, תפקידו של הנשיא או הנמנהיג המכהן לדאוג לאותו אדם ולא להשליכו תחת גלגלי המודרניזציה/גלובליזציה/חברתיזציה רשתית וחברותיהן. ואם הוא לא עושה זאת, יהיו לזה השלכות (חוץ אולי מבמדינתנו הקטנטונת, אבל זה דיון אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה אתה רוצה למדוד... אחוזי תמיכה הם הרי ממוצעים בפני עצמם (לא שואלים אדם אחד מה דעתו על הנשיא), נראה לי שממוצע על פני זמן הוא מדד פחות טוב משביעות הרצון בסיום הקריירה - הרי קצת קשה להעריך כמה הנשיא היה טוב שבוע אחרי ההכתרה, בסיום בקריירה, כשהציבור רואה את התמונה הכללית, את הכשלונות וההצלחות, הרבה יותר קל להעריך כמה הנשיא מוצלח. (אם כי, גם זה, לדעתי, מדד לא מוצלח במיוחד, ע״ע טרומן ולינקולן). בוש הבן, למשל, קיבל אחוזי תמיכה די גבוהים בתחילת הכהונה ונהפך ל״שנוא״ כהגדרתך, רק אחרי שהתברר כמה הכישלון של עיראק הוא כישלון - אצל אובאמה אחוזי התמיכה עשו כיוון הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואפילו על פי הקריטריון שלך וגו'...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין קריטריון. נדמה היה שלעומר יש קריטריון, אבל הוא הסביר למה הוא התכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי גאלופ אובאמה הגיע בסוף ל-59%, מה שמעמיד אותו במקום השלישי (יחד עם אייזנהאור, אחרי רייגן וקלינטון). מצד שני, אם מסתכלים על הפרטים, מגלים שמבחינת אחוזי תמיכה אובאמה מוביל בפילוג המפלגתי. בינתיים טראמפ פתח את הקדנציה עם 45% תמיכה (שזה די דומה למה שאובאמה קיבל בפתיחת הקדנציה השניה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת סיום 70 הימים הראשונים של הכהונה שלו הצליח טראמפ לנצח גם את השיא של ב. קלינטון וגם אובאמה עם 36 אחוזי תמיכה (אתמול, היום זה כבר 35) והגיע למקום השני. למחזיק השיא הנוכחי, אגב, זה לקח 2,842 ימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר גם לסכם את חצי השנה הראשונה - עם שיא של 46% (ביום השני לכהונתו), ממוצע של 40% ותוצאה נוכחית של 37%. הממוצע של אובאמה, אגב, היה 47%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייבים גם לציין שהוא עוד לא נרצח,ובהתחשב בכל הגורמים הקרימינילים (שלעולם לא יתעייפו מלהרעיל את העולם) שהוא ניצח ומאיים עליהם זה מאוד מרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרת כאן שגוי מיסודו: לשיטתך, הבוחר הבריטי ביולי 1945 סבר שצ'רצ'יל היה מנהיג כושל. מצביעים בוחרים בעד מי להצביע מהרבה סיבות ולאו דוקא כחוות דעת על ביצועי עבר. בודאי שהדבר הזה עוד יותר שולי כאשר האדם המדובר כלל לא עמד לבחירה. השערה יותר סבירה בעיני היא שהבוחר האמריקאי כמעט שלא התחשב בבחירתו בתוצאות מדיניות החוץ של קלינטון או אובמה (ואני לא מדבר דוקא על הגזרה של יחסי ישראל-פלשתין-ערבים). קרוב אני לדעתו של ארז שאובמה היה לא רע בענייני הפנים של ארה"ב ומדיניות החוץ שלו היתה נבונה ונכונה יותר לארה"ב. מוזר בעיניי שאף אחד לא זוכר מה שטענו נגדו בעת הבחרו: העובדה שהוא חסר ניסיון. לדעתי הכשלונות שלו בשני התחומים (מדיניות פנים וחוץ) היו קשורים לעניין הזה. הכישלון של אובמה במדיניות החוץ מתבטא יותר מכל בתשבחות והחנופה דהיום של הערבים כלפי טראמפ. אני נמנע מלהביע דעתי על החוכמה הערבית שבהתנהגות זו, משום שבאמת אין לי מושג מה הם ירויחו בסוף דבר מכהונתו של טראמפ. העניין הוא שאובמה שבאמת ניסה להרחיק את ארה"ב מגלגל הריחיים ששמו ישראל ולשפר את האמון בינה לבין העולם השלישי והאיסלמי, כמעט שלא זכה לשום דיבדנד איסלמי בזמנו. אני חושב, שאם לאובמה היה ניסיון והבנה רבה יותר בתחום מדיניות החוץ הוא היה מודע יותר לאופי העקרבי של הקליינט הערבי. בתחום הפנים המשמעותי יותר לבוחר האמריקאי, נראה שגם כאן חוסר הניסיון הפוליטי (ברמות הגבוהות) הוא המסביר את בעיותיו. אובמה לא הצליח בגבעת הקפיטול ליצור מציאות או תדמית של מדיניות בי-פרטיזנית. בטעויות די קטנות שהוא עשה הוא "הצליח" לגבש את הרפובליקאים לחזית מונוליטית כנגדו. במציאות של רוב רפובליקני בקונגרס הדבר הפך את מהלכיו לקשים עד בלי נשוא. רבים מסבירים את הכשל הכספי של האובמהקר (שגם הדמוקרטים מודים בו) בצורך של אובמה לגייס תמיכה רפובליקאית (ללא הועיל אני חושב) לאובמהקר. הפשרות שאובמה עשה בעניין זה יצרו מצב בו האובמהקר מחוייב לממן ביטוחים רפואיים בסיסיים ואין לו שום יכולת להגביל את העלות הרפואית שלהם. יש הסוברים שחוסר הניסיון של אובמה הוא שגרם לו לשלם את המחיר הרפובליקני דוקא במקום שלא הועיל לו כלל וגרם את הנזק המירבי למהלכיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאובמה שבאמת ניסה להרחיק את ארה"ב מגלגל הריחיים ששמו ישראל ולשפר את האמון בינה לבין העולם השלישי והאיסלמי... _____ אובמה הרחיק את ארה"ב ממצרים, ערב הסעודית, ירדן וסוריה והתקרב לציר השיעי - חיזבאללה \ עירק הנוכחית. בפועל אובמה הציב סכנה קיומית על הדיקטטורים שללא תמיכה בטחונית מספקת התרגזו, התבטאו בנדון ואף נקמו על ידי הפניית תקציב לרכש מרוסיה. מעבר לציוד הצבאי, שירותי הביטחון האמריקאיים עוסקים רבות בביטחון פנים לטובת החמולות והדיקטטורים. התמיכה באחים המוסלמים מצד אחד ובשיעים מצד שני גרמה לחששות כבדים ומכאן, אני משער הצהלות. הבעיה של אובמה היתה פרס הנובל והתקשורת האוהדת שנמענה מלהעמיד מול ההצהרות שאלות נוקבות. לאור החיבוק האוטומטי והעדר הביקורת בפרספקטיבה שלי מדובר בסיפור אימה שהסתיים בסוף טוב. לא רוצה לדמיין מה היה עולה בגורלו של הדוד המניאק או ידידתנו משכבר הימים אם הילארי היתה אחוזת במושכות למשך 4 שנים נוספות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |