בתשובה לחן שפירא, 05/05/02 12:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המחקר בדק האם יש קשר בחשיפה למשחקי מחשב בעלי תכנים אלימים ובין נטיה לאלימות בקרב ילדים בגילאים הנחקרים. זהו אינו מחקר פסיכולוגי ולפיכך לא היתה אפשרות לערוך ניסוי מדעי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך תוצאות המחקר: "...למרות שממוצע האגרסיביות בקרב המשחקים במשחקים אלימים גבוה מממוצע האגרסיביות בקרב אלה שאינם משחקים במשחקים אלימים". אז קיים קשר או לא קיים? אני מתחיל להתבלבל. אגב סתם כך לידע כללי, אשמח אם בנוסף לשני השאלות ששאלי בלינק הנ"ל, תפרטי קצת בדבר עלותו של מחקר שכזה ומי מממן אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתגלה ממוצע אגרסיביות גבוה יותר בקרב הילדים שנחשפו למשחקי מחשב אלימים מאשר בקרב הילדים שלא נחשפו למשחקי מחשב אלימים, אך נחשפו למשחקי מחשב אחרים. עם זאת, סטטיסטי המבחן המתקבל נמוך מכדי שנוכן לטעון לשוני ברמת האגרסיביות בין שתי הקבוצות. למרות שגודלי המדגם שלנו קטנים מ-30, נוכל להניח שוויון בשונויות הקבוצות, ולהשתמש באומד לשונות הכללית באוכלוסייה כאומד חסר הטיה לשונות הכללית באוכלוסייה. הבדלים בממוצע האגרסיביות לפי סוג המשחק: Average aggression המחקר ממומן מתקציבי מחקר והואיל ואינו דורש מבחנים מורכבים לאורך זמן, עלותו מסתכמת בכמה מאות שקלים בלבד.
11.1538462 Violent Games 10.6470588 Non-Violent Games t=0.294. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מחקר שכזה המסתיים בתוצאה 'לא שיגרתית' יחסית, מהווה לעיתים בסיס למחקר ארוך מקיף ויקר יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וברצות אלוהים גם מטאטא יורה. באקדמיה, גם תוצאות שגרתיות הן עילה למחקר מקיף ויקר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מחקר ממומן מתקציבי מחקר (כמו הקניות שלי במכולת שממומנות מתקציב המכולת שלי) אבל האם זה מכספי האוניברסיטה או שיש גורם ספיציפי שממן זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחקר לא היה מחקר חיצוני מוזמן, אם זו כוונתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן זאת היתה כוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי פעם מתרגל בפיסיקה שפסל לאחד הסטודנטים שאלה בתרגיל משום שהוא (הסטודנט) ערך את כל החישובים שלו (וכן את התוצאה הסופית) בדיוק של שמונה ספרות אחרי הנקודה (הנתונים בשאלה היו, כמדומני, בדיוק של שתי ספרות משמעותיות). מה שנכון בפיסיקה, נכון על-אחת-כמה-וכמה במדעים "פחות מדויקים". במחקר שבו גודל המדגם הוא 30, צריך להיות ברור לכל אדם בעל אינטואיציה מדעית, שאין שום משמעות לנתונים כלשהם ברמת דיוק של יותר משלוש (טוב, ארבע) ספרות. הנתונים כפי שהובאו לעיל, מאשרים, לצערי, את הדעה הקדומה שיש לי על טיבם של מספרים המופיעים בתוצאות מחקרים במדעי החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת פיזיקה. מעולם לא ידעתי. למעשה, זה הציון הכי נמוך שקיבלתי אי פעם בבית הספר. הקידוד שנערך היה סטטיסטי. הואיל ובו דווקא הצלחתי, אני מניחה שיש הבדל בינו לבין תרגיל בפיזיקה. בכל אופן, לפני פרסום המאמר שאלתי את אחד העורכים הנכבדים האם יש צורך במספרים וטבלאות והתשובה שקיבלתי היתה שעל פי רוב קוראי האייל אינם מתעניינים במספרים. אם תבקש יפה, אני מוכנה להעלות קצת מספרים וטבלאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית תודה על התגובה המהירה - והרשי לי להצטרף למחמאות שהורעפו עלייך על הרצינות והחריצות שבהן את עונה כאן לכל המגיבים והמשיבים למיניהם. לעצם העניין - חוששני שהחמצת את הנקודה שלי. אין צורך לדעת פיסיקה. צריך רק להבין קצת במספרים. נניח שהייתי עורך סקר בקרב שלושה אנשים, ושואל אותם:"האם את/ה זכר או נקבה?" נסתכל על שתי אפשרויות להציג את התוצאה שקיבלתי: 1. זכר: 33% ; נקבה: 67% 2. זכר: 33.333333% ; נקבה: 66.666667% איזו מהאפשרויות עדיפה? ובכן, טענתי היא שהראשונה עדיפה, ובהרבה. הוספת ספרות אחרי הנקודה אינה מוסיפה כל אינפורמציה במקרה זה, אלא רק מגדילה את כמות ה"רעש" שהמתבונן צריך לסנן. [בנתונים שאת מציגה המספרים הגלמיים מעט יותר גדולים, וחוסר-העניין בספרות הרבות שאחרי הנקודה פחות בולט לעין - ובכל זאת, הן אינן אלא "רעש" - אין בהן שום אינפורמציה משמעותית. העובדה שגם הנתונים הגלמיים שלך אינם יכולים, מעצם טיבם, להיות מדוייקים ממש, רק מחזקת את הנקודה. (בדיוק של כמה ספרות אחרי הנקודה העשרונית את מסוגלת למדוד את רמת האגרסיביות של ילד בודד?)] בנוסף, אני טוען (ברוב יהירות), שמי שאינו מסכים אינטואיטיבית עם טענתי הנ"ל, מוטב לו שלא יתעסק במספרים כלל (בהקשר מדעי. מותר לו לחשב עודף במכולת). לא הבעתי כל טרוניה לגבי העדרם של מספרים מהמאמר (ולא ברור לי מדוע נדמה היה לך שעשיתי זאת - אני התלוננתי דווקא על *עודף* ספרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הזה נותן איזה טעם של מישהו החושש ממתימטיקה, המפגין כחיפוי על וואקום זה של היעדר אינטואיציות מתימטיות/מרחביות, מאין "פוזה" מדעית, באופן שהינו לעיתים נושא לאנקדטות מבדחות. הבעייה נעוצה הן בהתדרדרות הוראת המטימטיקה בארץ בשנים האחרונות, וכנראה, גם ברמת ההוראה של מתימטיקה ומתודולוגיה בחוגים של מדעי החברה שאינם פסיכולוגיה או כלכלה. ברור שכאן תופס חוק מניעת העודפות redundancy - גם כהמלצה קיומית: אם תסרבל/י ללא כצורך, "תשיג/י" מטרה הפוכה לאמביציה שלך - דהיינו מאמציך יראו כפסידו-מדעיים, כולל החלק האינפורמטיבי והתקף שבמחקרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר אחד הוא להזכיר את המחקר שנערך ברשלנות ודבר שני הוא להתחיל לדיין את השכל לגבי הוראת מתמטיקה! זו סתם ירידה ניבזית על הכותבת , הבחורה כתבה מאמר והשקיעה בו המון מחשבה. אולי כפתה את דעתה האישית יותר מידי אבל זאת לא סיבה להפוך אותה לילדה מפגרת, סתם כדי להעצים את האגו שלך על חשבונה (פלא שלא הזקרת את הספר שלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולאחר קריאה נוספת של הודעתך. בדיון שנערך בעקבות התוצאות, צוינו הנתונים עם ספרה אחת אחרי הנקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את תגובתי הקודמת שלחתי, לצערי, לפני שראיתי את תגובתך זו. הרבה מדברי ההסבר והתוכחה שלי היו, בדיעבד, מיותרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |