בתשובה להפונז, 28/10/16 11:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בטוח שאני דוגמה טובה. קראתי למחשבים שבחרה שלנו על שם מתמטיקאים (במובן הרחב) מאותה תקופה (חלק מהקריטריון היה שם שנוח לכתוב, מה שקידם חוקרים כמו פוסט). מעבר לכך, המדע במאה העשרים הוא הרבה יותר מסודר ומקצועני. אין כמעט מחקר בודד ופורץ דרך של חוקר יחיד (השווה את עבודתו המתמטית של אנדרו וויילס על המשפט האחרון של פרמה. וגם שם תרומתו הייתה חלק מההוכחה). חוקרים עובדים בצוותים גדולים וכל זמן מתקדמים בצעדים קטנים. גם אם היה היום גאון כמו גאוס, הוא לא היה מצליח לבלוט כל כך, מכיוון שהיו הרבה אנשים מוכשרים מסביבו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם הוא היה בולט פחות (נניח לרגע שכך היה) בגלל יותר אנשים מוכשרים סביבו, או בגלל המקום שבו המתימטיקה נמצאת - יותר קל לעשות מחקרים פורצי דרך כשהתחום שלך חדש יותר. למשל, דומני שבתחום המתימטי שנקרא ''תיאוריה של מדעי המחשב'', והחל להתפתח רק מאמצע המאה הקודמת, היו לא מעט פורצי דרך בשנים האחרונות, חלקם אפילו ישראלים. אולי גם התיאוריה של מחשבים קוונטיים מדגימה את הדפוס הזה. ואני לא בטוח שלגבי פריצות הדרך הללו התזה שלך על צוותים גדולים וצעדים קטנים מתארת את המציאות נכוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא ברור לי למה אתה מחפש פורצי דרך. האם זוכי נובל מספיק טובים? אם לא, מה הבעיה איתם? צעד אחד אחורה: הדיון הוא על ההסבר לכמות המעטה יחסית של נשים בתחומי המדע. שוקי העלה (תגובה 685424)את שיש הרבה פחות נשים גאונות מגברים גאונים גם מסיבות גנטיות, כלומר: נשים נוטות להיות קצת יותר ממוצעות וזה מורגש חזק מאוד בשולי עקומת הפעמון. אתה טענת (גם קודם לכן) שמדובר על ענייני חינוך. ראשית כל, אין סתירה בין הטענות. בתגובה 685459 טענת שמספר המדעניות עלה בהרבה מתחילת המאה העשרים, (עקב האפשרויות שלהן להשתתף בתהליך המחקר מדעי. לא כתבת אבל כדאי לציין שאמצע עד סוף המאה ה־19 ותחילת המאה העשרים החל תהליך פתיחת האקדמיה לנשים). אבל אני טענתי בתגובה שבמקביל כמות המדענים הכוללת גדלה לעין שיעור. אז בסדר, היו כמה פורצי דרך שהיו לא רק מספיק מוכשרים אלא גם במקום הנכון ובזמן הנכון. אבל אנחנו מנסים משהו שמתקרב למדד כמותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכדאי לי להעביר את שרביט הדיון אליך. אתה עושה עבודה טובה ממני. מובן שאיו סתירה בין הטענות מפני שאנו מדברים על דגימות שונות. הפונז מדבר על פרופסוריות למתמטיקה ומדעניות ומתעקש להתעלם מן ההבדל שבין קבוצה זו לקבוצת הגאונים המתמטיים שאני מדבר עליה שהיא קבוצה הרבה יותר קטנה (לפחות ב4-5 סדרי גודל). את פילוג המינים של הקבוצה הגדולה קובעת עקומת ההסתברות (של כישורים מתמטיים) כולה המאופיינת פחות או יותר ע"י הממוצע וסטיית התקן. מאחר והללו מן הסתם די קרובים בין גברים לנשים, צריך לחפש את הסיבה לפער במשהו אחר מכישורים מתמטיים מולדים (כלומר השפעות סביבתיות, הסללה חברתית וכו'). כאשר מדובר על הקבוצה השנייה, הקטנה בהרבה, ה"ארועים" שלה נלקחים מן הזנב הגבוה של עקומת ההסתברות. לפונז יש איזשהו בדל של צדק שגם ההסתברות של הזנב תלוייה בממוצע+סטייה, אבל שם יש גודל הרבה יותר חשוב הקובע מהו היחס בין דגימות הזנב לכלל הדגימות בעקומה. ומאחר והיחס הזה אצל גברים הוא פי 3-4 יותר גבוה מאשר אצל נשים (אאז"ן), הוא נותן הסבר לא רע מדוע היו כל כך מעט גאונות מתמטיות במהלך ההיסטוריה. לדעתי תמונה זאת השתנתה מעט או בכלל לא גם במאה הקודמת. יש יותר פרופסוריות למתמטיקה ומדעניות, אבל הרבה פחות מזה מתמטיקאיות מובילות (מדעניות אפשר לבדוק בפרסי נובל). אני שמעתי על אמי נתר ובטח יש עוד 2-3 במעמדה. זכורה לי תמונה של כנס של מדעני אטום בכירים משנות ה-20 של המאה ה-20 ובו כמה עשרות מדענים ובראשם אישה בודדת, מאדאם קירי (האם ולא בתה אאל"ט). עוד דוגמה מעניינת היא רוסיה. שם לדעתי נשים אריסטוקרטיות קבלו חינוך מדעי עוד לפני הגברים (האקדמיה הראשונה לנשים נפתחה בימי יקטרינה II ע"י מאדאם דאשקובה בסנקט פטרסבורג). ברוסיה אני חושב יש יחסית הרבה מדעניות, אבל בשורה הראשונה הרבה פחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |