|
נכון, הרשיתי לעצמי לאחרונה מתוך הייאוש לכתוב דברים חריפים (שאולי השתמעו כחלוקת ציונים), אבל רק בתגובה לדברים חריפים לא פחות או סתם לא ענייניים. כבר הגבתי על כך בעבר ואומר שוב- מי שתומך באפליה, התעללות, שלילת זכויות (לא רק מפלסטינים- גם מהשכבות הדפוקות בחברה הישראלית והיהודית), מלחמה, הרג וכו', שלא יזדעק על פגיעה בכבודו האישי המעורער. זה כאין וכאפס ביחס לתינוק שמת במחסום, לחולת הדיאליזה שלא הגיעה לטיפול, למשפחתם של 5 הילדים שנהרגו ממטען צהל"י בחאן יונס, וכו' וכו'. הדרישה הזאת לנימוס מגוחכת מעט על רקע זה. ועם זאת, אם נפגעת קבל את סליחתי. אמנם היתה לי כוונה לפגוע במידה מסויימת, אבל כמו שאמרתי זה היה היצר. באמת שהרגזת אותי בתגובתך.
שינוי כתנועה יכולה לבקר את כל העולם כמה שהיא רוצה. לטענתי *כדאי* לה לבקר קודם כל את עצמה משום שהיא תצא מכך רק מחוזקת, וכמוה כולנו. את אבי לא תקפתי ברמה האישית- וודאי שזכותו לעסוק במה שמטריד אותו. לרגע לא אמרתי לו שלא יעשה כך כי זאת צביעות. סה"כ ביקרתי את אופן הראיה שלו כפי שעשו לי כאן עשרות אם לא מאות פעמים.
הציונים האכזרים כבשו ב- 48 את יפו רמלה לוד וכו'. הטיעון מוכר. ואולם, בשנת 2002, הפתרון המוסכם בכל רחבי העולם מדבר על פשרה- אנחנו נוותר על 67', הם על 48'. זהו הראציונל, ולא, אין כאן צדק אבסולוטי רטרואקטיבי. גם לנו מגיעה מדינה גדולה ומרווחת. גם כלפינו וגם כלפיהם חלוקת המדינה אינה מביאה לידי סיפוק מוחלט.
אני לא מבקש להתחשבן עם הכיבוש ב-67'. יש לי בעיה עם הימשכו כל השנים תוך שלילת הזכויות המובנות מאליהן בעולם המערבי - אליו משתייכת ישראל -מהפלסטינים. נקרא לזה כיבוש, שלילת זכויות, או כל ביטוי אחר, את המהות זה לא ישנה.
|
|