|
כזכור, ב־2012 הייתה סדרת מועמדים של מסיבת התה שכל אחד עלה ונפל. ובסופו של דבר משני המועמדים המתונים רק אחד שרד. ככה זה נראה בהתחלה לקראת 2016.
המפלגה התייצבה במקור מאחורי בוש שהוא תמונת המראה של קלינטון. הוא גם היה המועמד המוביל בסקרים בהתחלה. לאחר מכן היא התייצבה מאחורי רוביו, שהוא כבר אחד ממועמדי מסיבת התה. בתחילה דיברו על כך (וגם אני הייתי משוכנע בכך) שטראמפ אמנם סוחף קבוצת מצביעים מגובשת, אבל יש גוש גדול יותר של מתנגדים. הוא שבר את התקרה הזו עוד לפני הסופר טיוזדיי. בנוואדה הוא כבר זכה בכמעט חצי מהקולות. והמקום השני היה קרוז, המועמד הקיצוני ביותר כמעט (אם מתעלמים מקארסון, וכן משמיטים את ראנד, שלא על אותה הסקאלה). כלומר: אם קרוז היה נסוג, לא מובן מאליו שמועמדיו היו מסכימים לתמוך אפילו ברוביו.
והטענה שאף אחד לא אוהב את קלינטון היא חוכמה שבדיעבד. שנה לפני הבחירות התחזית הנפוצה שזה יהיה קלינטון השניה נגד בוש השלישי.
|
|