בתשובה לאריק, 21/10/16 2:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אריק יקירי, ברשותך אאחז ב-2 נקודות מדברייך הדורשים חידוד, כדי להבהיר 2 עניינים הנראים לי מרכזיים במדמנה זו שנגררנו אליה. כתבת "אבי שילון לא כתב את תגובה 684911" - זה כמובן נכון, אך הבעיה היא שה"מגיב" המתכנה קוזמו לא עיוות את הכתוב. הוא פשוט התנפל כמוצא שלל רב על שגגה שנפלה, מבלי משים, מתחת ידו של אבי שילון. כתב שילון על בן-גוריון: "כשנה וחצי לאחר הקמת המדינה אף האשים את הקיבוצים, בנאום כמעט אכזרי, שלא עשו די למען קליטת העלייה והוסיף כי הוא "בוש ונכלם", על שבימי מלחמת העצמאות "לא היתה כמעט התנדבות [בקרבם], אלא נתגייסו רק אלה שנתחייבו על ידי צווים". את ה"בקרבם" הוסיף אבי שילון. הוא כיוון לנאום ה"אני בוש ונכלם" הידוע, שבו תקף בן גוריון את הקיבוצים על שלא התנדבו מספיק לקליטת עליית שנות ה-50, אבל לא שם לב שהמשפט שציטט מן הנאום התיחס לעניין אחר לגמרי והוא שאלת ההתנדבות ללחימה בימי מלחמת העצמאות. כפי שכבר הדגשתי, בן גוריון דיבר על שאלת ההתנדבות בקרב כל הישוב העברי ולא על ההתנדבות של בני הקיבוצים. מן הציטוט המלא עולה שבן-גוריון טען כי בעיקר בני הקיבוצים התנדבו ב-1948 ("מחוץ למעטים יוצאים מן הכלל, בעיקר בקרב חברותינו"). אם אנו מעמיקים לרגע בדברים אלו, כל טענותיו של בן-גוריון שהוזכרו כאן היו גם לא נכונות וגם לא הוגנות. אם להתיחס רק לטענה האחרונה, ידוע למשל שגם בני ישיבות מן הישוב הישן בירושלים שכלל לא נשמעו למרות מוסדות היישוב, התגייסו למחלקה הדתית של הפלמ"ח ולא מעטים מהם גם נפלו בקרבות. כך שבודאי לא נכון להגיד שרק בני הקיבוצים התנדבו. מה אם כן כל כך חמור ומבאיש בטענות המגיב? אני מניח שקשה למצוא בספרות העיונית מישהו או משהו המכחיש את חלקם המוביל והמכריע של בני ההתיישבות בהגנה על היישוב במלחמת הקוממיות. רצה המגיב להסמיך ראיות לתזה הבדיונית, בזוייה ומהפכת הקרביים שלו, והתנפל כמוצא שלל רב על טעות סופר תמימה זו שנפלה במדמנה זו של השמצות ועיוותי אמת. וכאן הגענו לנקודה השנייה הדורשת חידוד: לא "מזלזל בתרומת הקיבוצים למלחמת העצמאות" אלא בדאי ומסית ההופך הר כגיגית, את אלו שהובילו והקריבו יותר מכל האחרים, לכאלו שהצטיינו בעיקר בהשתמטות. ובכן הנקודה הראשונה שלי היא שהמגיב,אעפ"י שהביא דברים בשם אומרם, לא מחזיק בחזקת ההגינות. טוען הגון, שהיה מזהה (כפי שהמגיב זיהה), שהמדובר בטענה מהפכנית העומדת בניגוד לידוע לכל באי עולם, ושככל הנראה אי אפשר למצוא לה סימוכין בשום מקור אחר, בודאי היה מתיחס לציטטה שלו בהרבה זהירות ובודק אותה לפניי ולפנים. את חזקת תום הלב הוא איבד לחלוטין, כאשר לאחר שטעותו הוכחה לו, הוא מתעקש להחזיק בה ומנסה לחמוק מן התסבוכת ע"י התזת ענן דיו של תמנונים. כעת הוא מנסה לכסות על טעותו המביכה בהפצת שקר גדול עוד יותר. כוונתי לשקר הידוע בייצוגו הפואטי ע"י בנימין הרשב: "פטר הגדול/סלל את עיר הבירה פטרבורג/בביצות הצפון/על עצמות איכרים.. דוד בן־גוריון סלל/את הדרך אל דרך הבירה ירושלים/בעצמות נערים מן השואה./[...] בן־גוריון אסף אבק/אדם - לזרוע לאויב בעיניים./ על עצמות נערים מן השואה/סללנו את הדרך העוקפת/העולה לירושלים". גם הטענה הזו כבר הופרכה מחקרית (בין שליש לשני שלישים ממגוייסי 1948 היו ניצולי שואה (תלוי איך מגדירים ניצולי שואה). מתוכם נפלו כ-1000 שהם כשישית ממספר הנופלים. כרבע מתוכם הוגדרו כ"נצר אחרון" (כלומר ללא שארי משפחה בארץ). מכאן עלינו להסיק שהמגיב הנ"ל הוא תועמלן מפלגתי או פוליטי ארסי במיוחד או טוקבקיסט טרול מן הסוג הבזוי ביותר. הנקודה השנייה היא שכדי למצוא את האמת במבוך זה של טעויות, השמצות, עיוותי-אמת, נדרשה המון השקעה ועבודה. כדי למצוא את הטעות שעליה הסמיך המגיב את תזת הארס שלו, הייתי צריך להעמיק חפור עד הפרוטוקול המלא של הדיון בכנסת מ-1950 הארוך מאד כדבריך והטובל בלא מעט מדמנות הסטוריות. בהיות המגיב ובני סוגו מה שהם, איני חושב שאנשים פרטיים שזמנם אינו בידם יוכלו לעמוד בפרץ ולהציג כנגדם את "האמת, כל האמת ורק האמת". אני את חלקי תרמתי ויהא אלוהים בעזרה של מדינת ישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת מכת שמש בסוכה או מה? קח ותרגע . חג שמח ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפתור ופרח! רק לפני מספר שעות נהניתי מהסרטון הזה ממש, אחרי שנים שהעלה אבק בסימניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החקיינים של קונפלר היו בארץ לפני חודש.לא הצליחו להזכיר לי נשכחות. המקורים היו בארץ פעם.מעניין מתי אישית הוא יופיע כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בשתי ההופעות (יום אחרי יום?) באלף הקודם. היה קסום. התלתלים של הבלונדינית דגדגו באף, הבירה קרה, הגרוב בשמיים וקנופלר נהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בהופעה השנייה, בפארק הירקון, עם שק שינה בחזרה מטיול שנתי. היה אדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צופים, שמו"צ או הנוער העובד? משולש אזהרה, דיון לפניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת קרדיט. טיול שנתי יש בביצפר ובתנועות נוער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית ספר. שתיים מהתנועות הנ"ל דגמתי לזמן מה בתקופת ילדותי/נעוריי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב85 הייתי בן 13. לא הייתי בהופעות אלו.באותו זמן מן הסתם העדפתי לאונן על סמנתה פוקס או משהו כזה. אבל מ87 כשקלטתי אותם הם חדרו למוחי ועד היום קשה למצוא להם תחליף. ראה וידאו על ההופעה שלהם בישראל- חפש את עצמך שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צנובר וצבר! נשבע בזנב- אמש צפיתי בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שקראת את הפתיל בו אני משתדל ללא הצלחה לשכנע את אביר הקרנפים שרבין לא ירה על ניצולי שואה שקפצו למים מאלטלנה הבוערת. השרשור מתגובה 676872 אם פספסת. לענין העולים ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות - זו באמת היתה סיטואציה קשה שאסור להמעיט בכובד משקלה- עולים ששרדו את השואה ועלו ארצה, קיבלו אימון בסיסי ונשלחו לחזית למות בעד ארצנו. פעם סיפר לי נהג מונית בשם וולף את סיפורו- סיפור אם הוליווד היתה עושה ממנו סרט הוא היה מואשם בהגזמה. וולף נולד בגרמניה והיה האח הצעיר, מספיק צעיר כדי שההורים יוכלו לפדות את שחרורו בכסף. כך עלה ארצה בגפו בשנות השלושים. הוא התנדב לבריגדה היהודית ובסוף המלחמה הם הסתובבו באירופה, הוציאו להורג נאצים אס אס שהתחבאו בכפרים והוא חיפש את משפחתו. את הוריו ואחותו לא מצא, כנראה נספו בשואה, אבל את אחיו הוא עצמו שחרר ממחנה הריכוז. האח עלה לארץ ב 48', קיבל רובה ליד ונהרג כעבור יומיים בלטרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו ואני מבין שאני לא הראשון שנתקל בתעמולה הארסית הזאת. לא נותר לי אלא לומר כך: א. צריך בהזדמנות זאת להודות לך על מאמציך. ב. אני בכל זאת חושב שהדבר הזה חסר תוחלת ואני עצמי כאמור פורש. נ.ב. אני נזכר בסיפור חי מאד שסיפר דוקא אחד מאנשי האצ"ל שהיה על האניה בזמן שירו עליה בתותח. הוא סיפר כיצד בגין התרוצץ על הסיפון וצעק על האנשים לא להשיב באש ולא לירות על אחים יהודים, בזמן שכולם מסביבו יורים לכל עבר ומתעלמים ממנו. נראה שזה מסמל יפה את דמותו של בגין כמי שנלכד בפח שטמנו לו חברים אחרים, פחות אוהבי אחים, בארגונו. אני לא מאמין שהאיש הרע בסיפור היה גלילי. אני חושב שלבן-גוריון היתה אג'נדה ברורה של חיסול תנועות טרור הפורשים, כדי למנוע הקמת מיליציות מפלגתיות חמושות. לבגין ולמפקדת האצ"ל בודאי לא היה עניין בכל הפרשה הזו, מאחר ובאותו זמן כבר הוסכם על פרוק המחתרות והצטרפותן לצה"ל. המו"מ בין גלילי לבין נציגי האצ"ל כשל בגלל שאלת הנשק ליחידת האצ"ל-לח"י בירושליים (שלפי תכנית החלוקה לא היתה בתחום מדינת ישראל). בראייה היסטורית, בתוך פרק זמן קצר, התפרק האצ"ל לתוך צה"ל (בין בגלל אלטלנה ובין ללא קשר) ואח"כ פורק הלח"י סופית בגלל רצח ברנדוט, כך שכל פרשת אלטלנה היתה מיותרת לחלוטין. הלקח ההיסטורי שיש ללמוד כאן הוא שבתנועות מן הסוג של המחתרות הפורשות בלתי אפשרי לשלוט על האנשים הקיצוניים יותר שבתוך המחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חחח! מעניין איפה מצאת את איש האצ"ל הזה שמספר הפוך ממה שכולם מספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאורך כל האירוע המתגלגל של אלטלנה, מכפר ויתקין ועד הירי בתותח, עוברים שני חוטים מקבילים- האחד- הסרבנות של חיילי צה"ל לירות על בני עמם, עד כדי הפרת פקודה ישירה: גם הטייסים, גם אנשי חיל הים, גם החיילים ברחובות תל אביב וגם על שפת הים היו סירובים לירות. השני- הלהיטות של אנשי אצ"ל לירות גם כאשר קיבלו פקודה ישירה לא לירות. גם בכפר ויתקין וגם בתל אביב. הסיפור של בגין שמתרוצץ על הסיפון וצועק לא לירות אבל לא כל כך מתייחסים אליו הוא נכון ומאומת בעדויות רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מסתדרים דבריך עם הפיסקה הבאה מויקיפדיה: "יצחק רבין כתב בזכרונותיו, שבראותם את ה"אלטלנה" בוערת, אנשי האצ"ל על החוף נתקפו בהיסטריה וצעקו "בגין על האונייה! הצילו את בגין!". לפי עדות רבין, אנשי הפלמ"ח הגבירו בתגובה את עוצמת האש שירו על האונייה, ואילו הוא ומפקדים נוספים של הפלמ"ח, שנמצאו במלון ריץ (מטה הפלמ"ח בתל אביב) ניסו להפסיק את הירי על האונייה, לאחר שהבינו שהקרב נסתיים למעשה, ולא נשקפת עוד סכנה מצד "אלטלנה" : "אש תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה"הגנה" כלפי הארגונים [ארגוני "הפורשים" - האצ"ל והלח"י] ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש. איני יודע אם מנחם בגין נמצא על האונייה. אני יודע שהאונייה בוערת, שהפרשה הזאת מחוסלת ואין צורך בנפגעים נוספים. אני עושה כל מאמץ, יחד עם המפקדים האחרים, להפסיק את האש"9. בראיון שנערך עמו10 אמר רבין, כי הורה להפסיק את האש לאחר שראה שהאוניה בוערת, ושהירי מכיוונה נפסק. הוא הוסיף, שלאחר הפסקת הירי על האוניה, אנשי האצ"ל שעל החוף, שהיו בפאניקה, הזהירו כי התחמושת וחומרי הנפץ שעל סיפונה עלולים להתפוצץ ולגרום הרס רב באזור חוף תל אביב. בסרטון מופיע גם לוחם פלמ"ח בשם אורי ירום, המודה כי נורתה אש גם לעבר אנשי אצ"ל פצועים, שקפצו מהאוניה וניסו להגיע לחוף." ? אגב, לפי המסופר באותו מקום בויקיפדיה אכן סרבו טייסים וגם תותחנים לירות על אלטלינה, אך אלה היו מתנדברים שהגיעו מחו"ל ובפרוש לא קבלו "חינוך פלמחי". על התנהגותם של אנשי הפלמח האוטנטים מעיד בפיסקה הזאת רבין עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה סתירה. מבין הגופים השונים שהרכיבו את צה"ל הפלמ"ח היה גם הקרבי ביותר וגם העויין ביותר לאצ"ל. לכן קל להבין שאצבעם של לוחמי הפלמ"ח ב"ריץ" היתה קלה יותר על ההדק. בנוסף הם היו תחת מצור חלקי רוב אותו היום, ומטרה לירי לסירוגין של אנשי אצ"ל מהבוקר. אנשי החי"מ, למשל, גם אנשי הגנה ותיקים, לא היו מוכנים לירות אפילו בפקודה ישירה. בשעות הצהריים של 22.6.48 אנשי האצ"ל פרצו את מחסומי החי"מ בכח בכל הגיזרה מבלי שהללו ירו עליהם. גם כוחות תגבורת מחטיבת קרייתי שהגיעו בסביבות השעה 15:00 לאזור חוף הים בתל אביב סירבו לירות בדרך כלל. לאחר ההפגזה כאשר החלה האלטלנה בוערת (סביבות שעה 16:30) הסתערו מאות אנשי אצ"ל על מטה החי"מ והשתלטו עליו ביריות (באוויר בדרך כלל) ובמכות נמרצות. מבין כל אנשי מטה החי"מ רק אחד התנגד בנשק - זרק רימון שפצע ארבעה תוקפים. באותה עת היה נסיון הסתערות דומה של האצ"ל על ה"ריץ" תוך ירי נק"ל מסיבי, אש מקלע (שפצעה קשה אחד מן המגינים, שמת לאחר מכן בבית החולים) ושני משוריינים של האצ"ל שהתקרבו מדרום. בשעה 17:30 בערך נשמעה התפוצצות על האניה והחלו הקריאות "בגין על האניה" שתארת. באותה שעה נודע לאנשי ה"ריץ" שמטה החי"מ נכבש ונבזז ע"י אנשי האצ"ל, והם חששו שהם הבאים בתור. כעבור זמן קצר (עד חצי שעה) הגיע למקום תגבור מצריפין של פלוגה של חטיבת יפתח (70-100 לוחמי פלמ"ח, בהם גם כיתה של אנשי אצ"ל שהמ"כ שלהם היה איש לח"י). איש מפלוגה זו לא סירב לצאת לפעולה, וגם אנשי האצ"ל בפלוגה זו תפקדו בנאמנות. הם צעדו ברגל מ"הבימה" עם משוריין בראש, ושחררו את בנין ה"ריץ" מהמצור ללא ירי, אך עם הרבה התנגשויות ומכות מול עשרות רבות של אנשים מכוחות אצ"ל שהיו חמושים אך לא מאורגנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהעובדות שאותן תיארת מתבססות על סימוכין ולכן למרות שאיני מכיר את הפרטים לא אנסה לסתרן. אבל בתגובתך הקודמת יצרת תמונה חדה של ''טובים ורעים''. והסיפור של איש הפלמ''ח לפיו נורו אנשים שהיו בתוך המים לא ממש מסתדר עם התמונה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שהיו כל כך מעט מהם. נרימה כוס לחיי הנוקמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם עברו מכפר לכפר ושאלו את הכפריים- מי כאן אס אס? והכפריים היו מלשינים. ואז שאלתי אותו- מה, יריתם בהם? הוא ענה- לא. לא בזבזנו עליהם כדור. תלינו אותם. פעם אחת בחיפושיו הוא עבר את הקווים בטעות ונתפס על ידי אנשי הצבא האדום. הם חשדו בו שהוא מרגל, היו לו מדים מוזרים. הם הביאו אותו למ"פ שלהם, והוא ניסה לספר לו את סיפורו. למזלו של וולף המ"פ היה יהודי, ודיבר איתו יידיש. הוא שיחרר אותו בחזרה לאזור של בעלות הברית והזהיר אותו שהיה לו מזל גדול כי עם כל מ"פ אחר הוא היה גומר בסיביר. בשנות החמשים וולף הולך לו בתל אביב, ולפתע מישהו אומר לו שלום. וולף שואל- אנחנו מכירים? האיש עונה- אתה לא מזהה אותי? אני המ"פ הרוסי ששיחרר אותך. טרנטינו ושפילברג באותו סרט, החיים של בנאדם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |