![](/img/cornr_br.png) |
א. היה נאצי גם היה. שיתוף פעולה עם הנאצים הופך כל אדם לנאצי (כולל חובבי ציון).לאחר עליית היטלר לשלטון ובניגוד לפיזיקאים רבים שבחרו לעזוב, הייזנברג העדיף להישאר בגרמניה. עמיתיו הפיזיקאים לחצו עליו שיצטרף אליהם לערי המקלט, אולם הוא עמד בסירובו בטענה ש"הבחורים שלו" זקוקים לנוכחותו. 1
הוא תמך בכיבוש פולין על-ידי הנאצים,וניסה ככל שביכולותו לקדם את תוכנית הגרעין. בעניין פגישתו עם בוהר ראה. הייזנברג בדומה להרבה שחקנים ברייך השלישי,רצו להנות מכל העולמות.שקרנים ושחקנים היו כמו מנהיגם. ותירוצים היו להם למכביר למה וכמה אחרי המלחמה. זה שלא הוציאו את הייזנברג ואת יתר המדענים במשטר הנאצי להורג נבע רק כי הצדדים המנצחים רצו את כישוריהם.
להלן קטע מספרו של שפאר 2 בעניין תוכנית הגרעין של הנאצים:
"על-פי המלצת הפיסיקאים ויתרנו, כבד בסתיו 1942, על פיתוחה של פצצת האטום, אחרי שבתשובה לפנייה נוספת מצדי, בדבר המועד המשוער להשלמת הפצצות הראשונות, נעניתי כי רק בעוד שלוש עד ארבע שנים יגיע החימוש הגרעיני שלנו למצב תיפעולי. מאחר שלפי כל התחזיות היתה ההכרעה במערכות המלחמה צפויה כבר זמן רב לפני כן, לא ראינו איפוא טעם להמשיך עתה בפיתוח הפצצה. תחת זאת נתתי אישור לפיתוח מבעיר אוראניום לייצור אנרגיה למנועים, שראשי הצי היו מעוניינים בו לצורך שיכלולו של צי הצוללות.
בעת ביקורי במיפעלי קרופ, ביקשתי להראות לי את המאיץ הראשון שלנו שנבנה שם. בהזדמנות זו אף שאלתי את המהנדס האחראי להרכבתו, מדוע לא נוכל לעבור מייד למיתקן גדול הרבה יותר. הלה חזר לפני על מה שכבר אמר לי פרופסור הייזנברג: אנו חסרים עדיין ניסיון טכני.
בקיץ 1943. כאשר נוצר מצב קריטי בייצור התחמושת המוקשה שלנו, עקב חסימת יבוא הוולפראם מפורטוגל, נתתי הוראה לשתמש באוראניום שברשותנו, כתחליף לװלפראם. שיחרור מלאי האוראניום שלנו כ־1200 טונות למטרות אחרות, מוכיח שבקיץ 1943 נואשנו עמיתי ואני, מן הרעיון לייצר פצצות אטומיות.
ייתכן שהיה עולה בידינו להשלים את פיתוחה של פצצת־האטום בשנת 1945, בתנאי שבשלב מוקדם די הצורך היינו מחליטים לגייס למטרה זו את מיטב המשאבים הטכניים -כספיים, ואת טובי כוחות המחקר שלנו בתחום זה, תוך העדפתה של תוכנית-פיתוח זו על אחרות, בפיתוחו של נשק־הטילים, למשל. גם מנקודת ראות זו היה מכון פנמינדה לא רק המיפעל הגדול ביותר, כי אם גם הכישלון הגדול ביותר שלנו.
אולם למחדלים שלנו בתחום פיתוחו של הנשק הגרעיני היה .גם רקע אידיאולוגי; היטלר העריץ את הפיסיקאי לנארד, אחד מאנשי־המדע המעטים שתמכו בו בראשית דרכו. לנארד. ממתנגדיה היותרי נמרצים של תורת־היחסות, הסביר להיטלר כי היהודים משתמשים בפיסיקה הגרעינית ובתורת היחסות כאמצעי להפעלת השפעתם ההרסנית. לפעמים. בשיחות-השולחן שלו, היה היטלר מכנה את הפיסיקה הגרעינית "פיסיקה יהודית', כשהוא מסתמך על חבר המיפלגה הדגול לנארד. רוזנברג מיהר לסגל לעצמו השקפה זו, וברור כי לא היה בכך כדי לעודד את מיניסטר החינוך לתמוך במחקר הגרעיני. אולם גם בלי הדיעות הקדומות של היטלר, ביחס למחקר הגרעיני, וגס אילו השקענו בייצורן של פצצות־אטום כמה מיליארדים ולא מיליונים, לא היה מצבה הרחוק של כלכלתנו במחצית השנייה של תקופת המלחמה, מאפשר לנו, בשלב מאוחר זה, להעמיד לרשות הפרוייקט הוה משאבים וכוחות מיקצועיים ביחס מתאים לסכום זה.
2 אלברט שפאר- בתוככי הרייך השלישי - עמ' 246
|
![](/img/cornr_bl.png) |