|
||||
|
||||
אני יודע את הסיפורים את ההיסטוריה, אני יודע, זה בסדר, באמת. התאוששות אחרי מרד גדול והריסה של השארית שכבר החלה להרים ראש במרד בר כוכבא. אבל לחימה עיקשת עד הסוף המר היא עדיין דבר שראוי לכבוד וחשוב שלא נכפיש את המוות של האנשים במצדה או הלחימה של המורדים של בר כוכבא (שרבי עקיבא תמך בו באמונה שלמה שהוא המשיח...עד שהוא נכשל כמובן ואז כולם הפכו לחכמים כמו היום) שנלחמו בעבור אמונתם. אמונה שהיא חלק מהתרבות שלנו. |
|
||||
|
||||
חשוב יותר, לטעמי, ללמוד מטעויות קודמינו, ולא לחזור עליהן בצורה עיוורת, או גרוע מזה, ללמדן כדוגמה ומופת. |
|
||||
|
||||
האנשים במצדה לא נלחמו כלל הם בחרו להתאבד ולא למות בקרב. יתרה מזאת הם יכלו להלחם לצד אחיהם בירושלים אך עשו הכל כדי להמאיס עצמם על תושבי העיר, וכך כשכל הארץ בערה, הם ישבו במבצר כמה שנים ונהנו משקט,מחכים לראות איך יפול דבר, ויש אומרים שגזלו מזון מיושבי איזור עין גדי שפחדו מהקנאים שישבו מעל ראשם. על בר כוכבא כבר כתבתי:מבחן התוצאה-כשלון קולוסאלי,מהו הלקח ההיסטורי? אניחו לך. לגבי "אם תרצו.." הציונות בראשיתה ידעה לחלום אך גם ידעה מהם הגבולות של המציאות הפוליטית והכוחות העולמיים. דוגמאות: הרצל המדיני,בן גוריון הפרגמטי,ואפילו דיין עם "רק החמור לא משנה דעתו".השווה לגלריה הנוכחית ולמד לאן נושבת הרוח. |
|
||||
|
||||
די לדבר כאילו היית שם. בסופו של דבר אפילו לא בטוחים אם החברה האלה התאבדו או נשחטו. אני יודע שאתה היית רוצה לחשוב שמי שישבו שם היו כאלה שאינם ראויים להכלל במיתוס כלשהו. הם גנבו גלידה מילדים, הם היו בעלי IQ נמוך מהממוצע ובכלל קיוו לחיות במקום למות שזה בכלל דבר נורא בפני עצמו. הבנתי כבר את הרעיון הכללי של זוויות הסתכלות חדשות ועדויות ש*אולי* שופכות אור חדש ומנפצות מיתוסים בהיסטוריה. אני כבר בקיא בזה פחות או יותר. אבל שום דבר מזה עדיין לא משנה את התמונה. אני חוזר על הנקודה וזה לא משנה בכלל מה קרה שם או מי היו אותם הקנאים בחייהם. המיתוס הוא על כך שהיה עדיף למות מאשר להיכנע. אני חוזר עדיף למות מאשר להיכנע. רעיון שבין אם הוא אווילי או חכם, זהו רעיון שראוי לכבוד ולא להשמצה. דווקא משום שרובנו בזמנים אלו -כולל אני עבדכם הנאמן- לא היינו מוכנים להרוג עצמנו בשביל שום רעיון או אמונה. |
|
||||
|
||||
זהו רעיון שראוי לגינוי, ללעג ולקלס. לפחות, לפי מערכת הערכים בה אני חי. |
|
||||
|
||||
בחור יקר,אתה קצת מתלהם לטעמי,ומנסיוני האישי זה קורה כשאני מאבד בטחון. בוא נסכים על דבר קטנטן,שנינו לא היינו שם. "אני יודע שאתה היית רוצה לחשוב"-ניסוח ___ לטעמי,אני מקווה שלא אקלע לנסיבות בהן אשתמש בו. מי חושב שהם לא התאבדו אלא נשחטו? נשחטו ע"י מי? מה המקור שלך לטענה זו? ואחרון חביב:אם המיתוס הוא רק על התאבדות במקום כניעה, וההקשר, ואופי האנשים וכו' לא משנים הרי שהעסק בזוי לחלוטין,האם עלי לרכוש כבוד לאותם חברי כת שהתאבדו ושחטו את ילדיהם לפני מספר שנים?(ג'ונס?), או לאותה חבורת חובבי חירות אמריקאים שלא רצו להכנע לאפ.בי.אי והתאבדו? |
|
||||
|
||||
ידיד יקר. לטעמי אתה מנסה לערער את טענותיי על ידי כך שאתה מכפיש את סגנון כתיבתי, יכולת הניסוח שלי, ומקורות ידיעותיי, ומנסיוני האישי דבר זה קורה כאשר אני שותה בירה (או כאשר אין לצד השני מה לאמר). ואחרון חביב: המיתוס הוא על התאבדות במקום כניעה, כשההקשר הוא על מרד עממי ורחב היקף נגד אימפריה. לעולם לא תדע מי באמת היו האנשים שישבו שם (ומה קרה שם) ומה היה אופיים. אז תפסיק לנסות להכפיש אותם ואת מאבקם. |
|
||||
|
||||
מר קורן החביב. תשובתך לא למדתני הרבה.שאלתי מנין המקור לטענתך כי הם נשחטו,הינה שאלה לגיטימית לעניות דעתי,ואתה כותב:"אתה מכפיש את מקורות ידיעותי". ואינני מכפיש את סגנון כתיבתך,אך בהחלט העברתי בקורת על נטיה להפוך דיון לאישי ולא מכבד,תוך שהבאתי ציטוט מדגים מדבריך. אתה כותב שההקשר הוא מרד עממי,ובכן, האם מי שגורשו מירושלים עקב יצירת כאוס רצחני,והסתגרו משך שנות המרד במצודה הם חלק ממרד עממי? ואני מבקש לצטט אותך שוב:"וזה לא משנה בכלל מה קרה שם או מי היו אותם קנאים בחייהם,המיתוס הוא על כך שהיה עדיף למות מאשר להיכנע."מטענה גורפת זו הסתייגתי,ולא ברור אם אתה עומד מאחוריה כלשונה,משום שלא ממש התיחסת. ואחרון חביב: אני רושם לפני בצער שאפילו על דבר קטנטנן לא הצלחנו להסכים."לעולם לא תדע...(מה קרה שם)",מה דעתך על "לעולם לא נדע"?. |
|
||||
|
||||
מקורות: הרצאות בטיולי בה"ס למצדה, סרטי הסטוריה פופולרית, ספרי היסטוריה תיכוניים, ספרי היסטוריה אקדמיים. בחלק רב מן מקורות אלו שמעתי וקראתי על האיזכורים והויכוחים על האם אכן התאבדו מגיני מצדה. הכפשת את סגנון כתיבתי תוך כדי הבאת דוגמא לסגנון כתיבתי. כן אלו שגורשו ממאחזיהם ובתיהם בבית לחם והסתגרו בכנסיית המולד במשך חודש ימים אכן היו וחלק בלתי נפרד מ"מרד" עממי. וזאת למרות שהם חלאות רצחניות שהביאו את ההרס מסביבם על עצמם. לא יודע על מה אתה מדבר, דווקא לטענה זו בדיוק התייחסתי. אני חושב שזו תמצית המיתוס ולשם כך אנו הכנסנו את מצדה כארוע מרכזי בתודעתנו. אתה לא חושב כך...בסדר מה אני אגיד לך, זכותך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |